העליון קבע: המכס יכיר בהנחות מותנות שניתנות ליבואנים מראש
בית המשפט העליון פסק כי יש לחשב את המכס על בסיס המחיר המופחת ששילם היבואן, גם אם ההנחה תלויה בעמידה ביעדי רכישה עתידיים. עם זאת, במקרה הספציפי של חברת "דלק מוטורס", נדחתה תביעתה להשבת מס ששולם ביתר, מאחר שלא הוכיחה כי לא גלגלה את העלות על לקוחותיה.
בית המשפט העליון פסק (10124) בסוגיה עקרונית בעלת השלכות רוחב על יבואנים ורשות המסים, וקבע כי יש להכיר בהנחות מותנות שספקים מעניקים ליבואנים לצורך חישוב ערך הטובין במכס, ובלבד שההנחה ניתנת מראש ובמתכונת קבועה וידועה. פסק הדין ניתן על ידי הרכב השופטים נ' סולברג, י' וילנר והשופטת (בדימ') ע' ברון, שכתבה את חוות הדעת העיקרית.
ליבת המחלוקת נסובה סביב השאלה כיצד יש לאמוד את שוויים של טובין מיובאים לצורכי מכס, כאשר היבואן רוכש אותם במחיר מופחת המגלם הנחה, אך קבלתה הסופית מותנית בעמידה ביעדי רכישה עתידיים שהוסכמו מראש.
הפרשה החלה כאשר חברת "דלק מוטורס", יבואנית חלקי חילוף לרכב מתוצרת מאזדה, התקשרה עם היצרנית בסדרת הסכמים בין השנים 2010 ל-2015. במסגרת ההסכמים, קיבלה דלק הנחה משמעותית על חלקי החילוף, אשר ניתנה לה מראש עם כל רכישה. עם זאת, ההנחה הותנתה בכך שדלק תעמוד ביעדי רכישה כמותיים לאורך תקופה מוסכמת. אם לא הייתה עומדת ביעדים, היה עליה להשיב למאזדה את סכום ההנחה שקיבלה.
בעת ייבוא הסחורה, דלק הצהירה בפני המכס על המחיר ששילמה בפועל – כלומר, המחיר לאחר ההנחה – ועל בסיסו שילמה מסי ייבוא. אולם, לאחר ביקורת שערכה רשות המסים, היא הוציאה לדלק הודעות חיוב בטענה כי ההנחה אינה סופית וודאית במועד הייבוא, ולכן אין להכיר בה. לשיטת הרשות, יש לחשב את המכס לפי המחיר המלא של הטובין, ללא ההנחה. דלק שילמה חלק מהסכומים תחת מחאה והגישה תביעה נגד הרשות.
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתה של דלק וקבע כי יש להעדיף את חישוב המס על פי "ערך העסקה" האמיתי, כלומר, המחיר ששולם בפועל. על פסיקה זו ערערה המדינה לבית המשפט העליון.
השופטת ברון, בפסק דין מקיף, אימצה את קביעתו העקרונית של בית המשפט המחוזי. היא קבעה כי הכלל המנחה בדיני המכס הוא שיש להעריך טובין לפי "ערך העסקה" שבה נרכשו. סטייה מכלל זה תיעשה רק במקרים חריגים. במקרה זה, שיעור ההנחה היה ידוע וקבוע מראש, והעובדה שהזכאות הסופית לה התגבשה בעתיד אינה שוללת את האפשרות לאמוד את ערכה. "החוק אינו מחריג במפורש הפחתה במחיר הנובעת מסיבה כזו או אחרת, ובכלל זה הנחת כמות", ציינה השופטת, תוך שהיא מאזכרת פסיקה קודמת.
לאור זאת, קבע בית המשפט כי הודעת חיוב בסך 4,663,832 ש"ח שהוציאה הרשות לדלק בגין "חסר מס" הוצאה שלא כדין ויש לבטלה.
עם זאת, פסק הדין כלל היבט נוסף וחשוב. דלק תבעה גם השבה של סך 344,384 ש"ח, ששילמה ביתר "תחת מחאה" עבור 92 רשימוני יבוא אחרים, כדי לשחרר סחורה מהמכס. כאן, קיבל בית המשפט את טענת רשות המסים. על פי סעיף 6 לחוק מסים עקיפים, החזר מס ששולם ביתר מותנה בכך שהיבואן יוכיח שהמס העודף לא "גולגל" על הצרכנים. בית המשפט המחוזי כבר קבע, כממצא עובדתי, שדלק לא הצליחה להוכיח כי לא כללה את עלות המס העודפת במחיר הסופי של החלפים שמכרה. משכך, קבע העליון כי דלק אינה זכאית להחזר כספי זה, שכן קבלתו תהווה עבורה התעשרות שלא כדין.
לסיכום, בית המשפט העליון יצר הלכה ברורה המכירה בהנחות מותנות הניתנות מראש, ובכך מקלה על יבואנים ומחייבת את רשות המסים להכיר במחיר העסקה הריאלי. עם זאת, הוא הדגיש את חובת ההוכחה המוטלת על יבואן המבקש החזר מס, להראות שהנטל לא הועבר לפתחו של הציבור.
ע"א 5142/20
