הסכסוך על המיליונים: העליון הפחית את חובו של איש ההשקעות וקבע כיצד תחושב הריבית
בית המשפט העליון התערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בסכסוך כספי סבוך בין חוקר פרטי לאיש השקעות, והפחית באופן משמעותי את סכום החיוב שהושת על איש ההשקעות. בפסק דין תקדימי, קבעו השופטים מתווה חדש לחישוב הריבית על חובות במטבע חוץ, בהתאם לתיקון חקיקה שאמור להיכנס לתוקף רק בעתיד.
בפסק דין שניתן ב-17 בספטמבר 2025, קיבל בית המשפט העליון באופן חלקי את ערעורם של איש ההשקעות יוסף ברנרד קופל והחוקר הפרטי יעקב לפיד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז. פסק הדין, שניתן על ידי הרכב השופטים יחיאל כשר, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז, שם סוף לסאגה משפטית ארוכה ומורכבת שהחלה עוד בשנת 2015.
תחילתה של הפרשה בשנת 2001, אז נרקמה מערכת יחסים עסקית בין לפיד, חוקר פרטי העוסק בחקירות בינלאומיות, לבין קופל, איש השקעות הפועל בשוק ההון הבינלאומי. השניים חתמו על הסכם שלפיו לפיד יעביר לקופל כספים, ואילו קופל ישקיע אותם עבורו בחשבון ייעודי. ההסכם קבע כי לפיד יוכל למשוך את כספיו ואת פירות השקעותיו בכל עת שיחפוץ.
במשך שנים, העביר לפיד לקופל סכומי כסף שונים, וקופל דיווח לו מעת לעת על רווחים נאים. אולם, בשנת 2013, כאשר ביקש לפיד למשוך סכום של 372,000 ש"ח, הוא נתקל בהתחמקות מצד קופל, עד שלבסוף הודיע לו האחרון כי "הכסף נגמר". בעקבות זאת, הגיש לפיד בשנת 2015 תביעה בסך של כ-3.78 מיליון דולר נגד קופל, בטענה להונאה וגניבה.
בית המשפט המחוזי, בפסק דין שניתן בדצמבר 2023 , נתקל בקושי רב להתחקות אחר המסכת העובדתית, וקבע כי שני הצדדים נמנעו מלחשוף את התמונה המלאה. בהיעדר ראיות מספקות, ביסס בית המשפט את פסק דינו על הודאות הצדדים: הודאתו של קופל כי קיבל מלפיד סכום כולל של 1.5 מיליון דולר , והודאתו של לפיד כי קיבל בחזרה מקופל סכומים המסתכמים בכ-282 אלף דולר. בהתאם לכך, חויב קופל לשלם ללפיד את ההפרש, בסך של כ-1.2 מיליון דולר, בצירוף ריבית דולרית.
שני הצדדים לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעורים לבית המשפט העליון. קופל טען כי יש להפחית מסכום החיוב סכומים נוספים שהשקיע עבור לפיד. לפיד טען מנגד כי יש לחשב את הריבית על הסכום שנפסק לו ממועדי העברת הכספים לקופל, ולא ממועד מאוחר כפי שקבע המחוזי, וכן דרש להמיר את הריבית הדולרית בריבית שקלית צמודה למדד.
השופט יחיאל כשר, שכתב את פסק הדין המרכזי בעליון, קיבל את טענותיו של קופל בחלקן. הוא קבע כי יש להפחית מחובו של קופל סכום של 380,000 דולר שהושקע, בידיעת לפיד ובהסכמתו, במניות של חברה קנדית בשם Mega-C Power Corporation. בנוסף, הופחתו סכומים נוספים (120,000 דולר קנדי ו-50,000 דולר ארה"ב) שהושקעו בחשבון על שמו של לפיד בחברת ההשקעות Fixi Plc, ונקבע כי על קופל לסייע ללפיד לקבל שליטה מלאה בחשבון זה.
מנגד, קיבל בית המשפט העליון גם את טענתו של לפיד בנוגע למועד תחילת חישוב הריבית. השופט כשר קבע כי מאחר שלא ניתן לקבוע את המועדים המדויקים בהם הועברו הכספים, יש לחשב את הריבית על דרך האומדן, החל מאמצע התקופה שבה הועברו הכספים, כלומר מיום 15 ביולי 2006.
אחת הקביעות המעניינות והחשובות בפסק הדין נוגעת לסוגיית הריבית על חוב במטבע חוץ. השופט כשר דחה את טענת לפיד כי לא ניתן לפסוק ריבית דולרית , אך הבהיר את המצב המשפטי לאור תיקון מס' 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, שאמור להיכנס לתוקף ב-1 בינואר 2025. בהתאם להוראות המעבר של התיקון, קבע בית המשפט כי הסכום שנפסק לטובת לפיד יישא ריבית דולרית עד ל-1 בינואר 2025, וממועד זה ואילך תתווסף לו ריבית שקלית על פי החוק החדש, וזאת עד למועד התשלום בפועל.
בסופו של דבר, הערעורים של שני הצדדים התקבלו באופן חלקי. בית המשפט העליון הורה על חישוב מחדש של הסכום שעל קופל לשלם ללפיד, תוך ניכוי ההשקעות שביצע עבורו, וקבע מתווה לחישוב הריבית המשלב בין הדין הישן לדין החדש.
ע"א 1195/24, ע"א 1971/24
