סכסוך המיליונים: העליון פותח מחדש את הדלת לעדויות מפתח בקרב בין שותפי העבר שהורשעו בהלבנת הון
במוקד תביעה על 15 מיליון שקל בין שני אנשי עסקים שהורשעו בעבר בעבירות מרמה והלבנת הון בהיקף של 1.2 מיליארד שקל, התערב בית המשפט העליון בהחלטה דיונית נדירה. השופטת גילה כנפי-שטייניץ קבעה כי בית המשפט המחוזי שגה כשדחה על הסף בקשה לזימון עדים שעשויים להיות קריטיים להוכחת קיומה של "שותפות לא רשומה", והורה על בחינה מחודשת של הבקשה.
בית המשפט העליון קיבל לאחרונה באופן חלקי ערעור בסכסוך עסקי מורכב ורב-שנים בין שני אנשי עסקים, שהיו בעבר שותפים לעסקי כוח אדם נרחבים והורשעו יחד בהונאת ענק. פסק הדין, שניתן ב-28 ביולי 2024 על ידי כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ, עוסק בליבת זכותו של מתדיין להוכיח את טענותיו ומדגיש את הגישה הליברלית שיש לנקוט בכל הנוגע לזימון עדים, גם כאשר מדובר בסכסוך שצמח על רקע פעילות פלילית.
הרקע לפרשה הנוכחית נעוץ בעברם המשותף והסוער של השניים. עד שנת 2005, עסקו השניים' במתן שירותי כוח אדם של עובדים זרים. בשנת 2015, הגיעה הפרשה העסקית שלהם לשיא שלילי כאשר השניים הורשעו, על פי הודאתם במסגרת הסדר טיעון, בשורה של עבירות חמורות, לרבות קבלת דבר במרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד ועבירות הלבנת הון. על פי כתב האישום המתוקן, השניים הקימו מספר תאגידי כוח אדם וביצעו פעולות מרמה שאפשרו להם לקבל היתרים והטבות שלא כדין, באופן שהניב להם רווחים הנאמדים בכ-1.2 מיליארד שקלים על פני תקופה של כשמונה שנים. בגין הרשעתם, נגזרו עליהם עונשי מאסר בפועל, קנסות כבדים וכן חולט רכוש וכספים רבים שהיו בבעלותם.
הסכסוך הנוכחי החל בסוף שנת 2019, כאשר המבקש הגיש תביעה אזרחית לבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד המשיב, בנו ומספר חברות הקשורות אליהם. לטענת התובע, החל משנת 2000 התקיימה "שותפות לא רשומה" שבמסגרתה ניהלו עסקים ונכסים משותפים. הוא טען כי הנתבע בסיוע בנו, נטל לעצמו כספים ונכסים השייכים לשותפות, כאשר מחציתם שייכים לו, וסירב לדרישתו לבצע התחשבנות. התובע העריך כי התחשבנות כזו תגלה שהוא זכאי לסכום של כ-15 מיליון שקלים, אם כי התביעה הועמדה על סך של 5.5 מיליון שקלים מטעמי אגרה.
מנגד, הנתבעים הכחישו מכל וכל את קיומה של שותפות וטענו כי מדובר בניסיון סחיטה. לשיטתם, טענות התובע עומדות בסתירה לעובדות כתב האישום הפלילי, מהן עלה כי השניים ניהלו ושלטו בקבוצת חברות, ולא בשותפות. עוד טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף, בין היתר, משום שהיא עוסקת בחלוקת רווחים שהופקו באופן בלתי חוקי.
במהלך ניהול התיק בבית המשפט המחוזי, הגיש התובע' את ראיותיו במאי 2023 וביקש לזמן חמישה עדים נוספים, שלטענתו לא ניתן היה לקבל מהם תצהיר. בין עדים אלו נכללו אישים שלטענתו שימשו בתפקידי מפתח, כגון רואה החשבון של "כלל השותפות" ומנהלי כספים שהיו חשופים להתנהלות הפיננסית היומיומית. במשך קרוב לשנה, הבקשה לא זכתה להתייחסות עניינית. רק במרץ 2024, במהלך ישיבת קדם משפט, דחה בית המשפט המחוזי (השופט י' שקד) את הבקשה. נימוקי הדחייה היו כפולים: טעם דיוני, לפיו הבקשה לא נתמכה בתצהיר ולא פורט בה אם נעשתה פנייה לעדים; וטעם מהותי, לפיו "הסיבה לעדות המצוינת בבקשה, איננה מספקת לצורך זימונם".
על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. בפסק דינה, קבעה השופטת כנפי-שטייניץ כי על אף שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות דיוניות הנוגעות לזימון עדים, מקרה זה נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות. היא קבעה כי שני נימוקיו של בית המשפט המחוזי מעוררים קושי.
באשר לטעם הדיוני, ציינה השופטת כי הדרישות להגשת תצהיר תומך או פירוט הפניות לעדים לא נזכרו בהחלטה המקורית של המחוזי שהורתה על הגשת הראיות, ולכן קיים קושי לזקוף חסרים אלה לחובתו של המבקש. היא הוסיפה כי שלילת זימון עדים מטעם זה היא "תוצאה מרחיקת לכת בנסיבות העניין", במיוחד לאור העובדה שהבקשה המתינה להחלטה במשך כשנה.
באשר לטעם המהותי, קבעה השופטת כי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הסיבה לעדות "איננה מספקת" היא קביעה ש"אינה נהירה דיו" ואינה מתייחסת לפרמטר המרכזי הנדרש: מידת הרלוונטיות של העדויות להכרעה במחלוקת. היא הזכירה את ההלכה לפיה יש לנהוג בבקשות לזימון עדים ב"גישה ליברלית", ולאפשר עדות כל עוד היא רלוונטית על פניה, וזאת כדי לאפשר לבעל הדין הזדמנות מלאה להוכיח את טענותיו ולסייע בחקר האמת.
לאור כל האמור, החליטה השופטת כנפי-שטייניץ לקבל את הערעור חלקית. היא ביטלה את החלטת בית המשפט המחוזי, וקבעה כי המבקש יהיה רשאי להגיש בקשה מתוקנת לזימון עדים עד לתאריך 4.8.2024, אשר תענה על הדרישות שהועלו. בית המשפט המחוזי יצטרך לדון בבקשה המתוקנת לגופה ולהכריע בה מחדש. כמו כן, חויבו המשיבים בהוצאות בסך 7,000 שקלים.
רע"א 3956/24
