בית המשפט דחה ערעור על סכסוך שכנים בירושלים: "הפרוצדורה אינה מזרן שזורקים ממקום למקום"
השופט מרדכי בורשטין קבע כי אין להתערב בהחלטת המפקחת על המקרקעין, אשר דחתה בקשה שביעית במספר לתיקון כתב תביעה בסכסוך על שימוש בחצר משותפת. פסק הדין מדגיש את השינוי בגישת בתי המשפט, הדורשת יעילות דיונית ומונעת שימוש לרעה בהליכים, במיוחד בשלבים מתקדמים של המשפט.
בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים, דחה ערעור שהגישו בני זוג במסגרת סכסוך שכנים ארוך שנים, וחיזק את החלטתה של המפקחת על המקרקעין שלא לאפשר להם לתקן את כתב תביעתם בפעם השביעית. בפסק דין מנומק שניתן ביום 4 בספטמבר 2025, על ידי כבוד השופט מרדכי בורשטין, נקבע כי ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות דיוניות של הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים של עיוות דין, ואף נמתחה ביקורת על התנהלות המערערים לאורך ההליך.
הפרשה, שהחלה עוד ב-12 ביולי 2023, עוסקת בסכסוך בין שכנים בבית משותף על רקע שימושים שנעשו בחצר הבניין. המערערים, ליאופולד וגבריאל בליאה, טענו כי שכנם, המשיב ירון תורגמן, ביצע שינויים נרחבים בחצר המשותפת ללא הסכמת יתר הדיירים וללא היתר בנייה כדין. לטענתם, המשיב בנה פרגולה, הקים סגירת חורף, יצק רצפת בטון והתקין מתקן להפרדת שומנים – כל זאת לטובת העסקים המנוהלים במקום. המערערים דרשו צו שיורה למשיב להשיב את המצב לקדמותו.
מנגד, המשיבים טענו כי המערערים עושים שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ומנסים להרחיב את חזית המחלוקת באופן אסור. לטענתם, הבקשה השביעית לתיקון כתב התביעה אינה אלא מסווה להגשת תביעה חדשה לחלוטין, ונועדה לנצל כל טענה אפשרית, לרבות החלפת ייצוג משפטי קודם.
השופט בורשטין סקר בפסק דינו את ההיסטוריה הארוכה של ההליך בפני המפקחת על המקרקעין. מאז פתיחת התיק, הגישו המערערים שש בקשות קודמות לתיקון כתב התביעה, וכולן התקבלו. כתב התביעה תוקן פעם אחר פעם, נוספו נתבעים, שונו עילות התביעה והתווספו סעדים. אולם, את הבקשה השביעית, שהוגשה לאחר שהמשיבים העלו טענות להרחבת חזית, דחתה המפקחת בהחלטה מנומקת ב-20 במרץ 2025. המפקחת ציינה כי התיק כבר בשל לקראת שלב ההוכחות וכי תיקון נוסף יכביד על ההליך ויעכב אותו משמעותית. היא אף הדגישה את היקף השינוי המבוקש: מכתב תביעה מקורי בן 2 עמודים ו-11 סעיפים, לטיוטה חדשה הכוללת 9 עמודים ו-41 סעיפים, עם עילות וטענות עובדתיות חדשות.
בבסיס פסק דינו של השופט בורשטין עומדת ההלכה לפיה ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות דיוניות. הוא קבע כי החלטת המפקחת אינה חורגת ממתחם הסבירות ואינה גורמת לעיוות דין. השופט התייחס בהרחבה לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות (תשע"ט-2018), אשר חידדו את המגמה בפסיקה לצמצום הגישה הליברלית שאפיינה בעבר בקשות לתיקון כתבי טענות. "בעוד שבעבר הגישה הייתה ליברלית ומאפשרת, כיום נדרשת הקפדה על עמידה בדרישות סדרי הדין", כתב השופט, והוסיף כי "ידו של בית המשפט תהא מדודה יותר, בעת ייבחן בקשות מסוג זה".
השופט ציטט פסיקה קלאסית הקובעת כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום", כלומר, סדרי הדין הם אמצעי להשגת צדק ולא מטרה בפני עצמה. עם זאת, הוא איזן זאת בציטוט מאוחר יותר המבהיר כי הפרוצדורה "גם מזרן סתם אין היא, שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום". בכך הדגיש כי לא ניתן להתעלם מסדרי הדין, במיוחד כאשר צד מנצל אותם באופן שפוגע ביעילות הדיון ובזכויות הצד שכנגד.
השופט דחה את טענות המערערים אחת לאחת. הוא קבע כי ההליך כבר מצוי בשלב מתקדם ביותר, לאחר שמיעת הוכחות ולקראת הגשת סיכומים. המערערים לא סיפקו הסבר מניח את הדעת מדוע לא יכלו לכלול את התיקונים המבוקשים באחת משש הבקשות הקודמות שאושרו. כמו כן, הם לא הצביעו על שינוי נסיבות מהותי בשטח שהצדיק תיקון נוסף, ועתירתם נראתה כ"שיפור עמדות" בעקבות הערות המפקחת.
גם הבקשה לצירוף חוות דעת מומחה נדחתה, בין היתר מכיוון שכבר קיימת חוות דעת שמאית בתיק, והמערערים לא הצליחו להסביר מדוע נדרשת חוות דעת נוספת בשלב כה מאוחר. לבסוף, נקבע כי העובדה שהמערערים החליפו ייצוג משפטי במהלך ההליך אינה יכולה להצדיק, כשלעצמה, קבלת בקשה כה מאוחרת ומרחיקת לכת.
בסופו של דבר, הערעור נדחה, והמערערים חויבו לשלם למשיבים 1-3 שכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ש"ח.
ע"א 27160-04-25
