בית המשפט קבע: תביעה ייצוגית נגד סנאפצ'ט בגין איסוף מידע ביומטרי תידון בישראל
החלטה דרמטית של המחוזי בתל אביב: למרות שסנאפ הינן חברות זרות, בית המשפט דחה את ערעורן וקבע כי יש לו סמכות לדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגדן. הטענה המרכזית: החברה אוספת מידע ביומטרי ממשתמשים, כולל קטינים, ועושה בו שימוש מסחרי ללא הסכמתם. השופט גלעד הס מתח ביקורת על כך שהחברות לא הכחישו מפורשות את הטענות החמורות.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את ערעורן של חברות Snap Inc ו-Snap Group Limited, מפעילות הרשת החברתית הפופולרית סנאפצ'ט, וקבע כי בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגדן, בטענה לאיסוף ושימוש במידע ביומטרי של משתמשים ישראלים, תתברר בישראל. פסק הדין, שניתן ב-16 בספטמבר 2025, על ידי השופט גלעד הס, מהווה אבן דרך משמעותית בכל הנוגע לסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל על ענקיות טכנולוגיה בינלאומיות הפועלות בארץ.
הפרשה החלה עם הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית על ידי זויה סוקול ובתה הקטינה, אווה בן חמו. בבקשתן נטען כי סנאפצ'ט מפרה באופן חמור את פרטיות משתמשיה בישראל, ובכללם קטינים, בכך שהיא אוספת מידע ביומטרי ייחודי מתווי פניהם בעת שימוש ב"פילטרים" ו"עדשות" באפליקציה, ועושה במידע זה שימוש מסחרי, בין היתר לצורכי פרסום ממוקד.
שתי החברות הנתבעות, Snap Inc המאוגדת בקליפורניה ו-Snap Group Limited המאוגדת בבריטניה, הגישו בקשות לכפירה בסמכותו של בית המשפט הישראלי לדון בתביעה. הן טענו כי כחברות זרות, הפורום הנכון לדיון אינו בישראל וכי הדין הישראלי כלל אינו חל עליהן. בקשותיהן נדחו על ידי רשמת בית המשפט, השופטת תמר סנונית פורר, בהחלטה מנומקת מיום 16 באפריל 2025, ועל החלטה זו הוגשו הערעורים שנדונו כעת בפני השופט הס.
בערעורן, העלו החברות שורה של טענות. חברת האם, Snap Inc, טענה כי אין בינה לבין המשתמשים בישראל כל קשר חוזי או יריבות משפטית, וכי האחריות על מתן השירותים בישראל מוטלת באופן בלעדי על החברה הבת הבריטית, Snap Group Limited. היא הוסיפה כי תנאי השירות ברורים ואינם מטילים עליה כל אחריות כלפי משתמשים ישראלים.
מנגד, Snap Group Limited, מיקדה את טיעוניה בשאלת הדין החל. לטענתה, על ההתקשרות עם המשתמשים חל הדין האנגלי, כפי שנקבע בתנאי השימוש, ולכן בית המשפט הישראלי נעדר סמכות. עוד נטען כי ישראל אינה "הפורום הנאות" לדיון, מכיוון שהשירותים אינם מיועדים באופן ספציפי לשוק הישראלי ואין די בכך שהם נגישים בו. בנוסף, החברה טענה כי התובעות לא הוכיחו עילת תביעה אישית, שכן האם ביקרה באפליקציה פעמים בודדות בלבד, והקטינה כלל לא הגישה תצהיר מטעמה.
השופט הס דחה את כל טענות החברות באופן נחרץ, בפסק דין מפורט המשתרע על פני עמודים רבים. בפתח דבריו, ציין השופט כי למרות חומרת הטענות בדבר איסוף המידע הביומטרי, החברות נמנעו מלהכחיש אותן באופן ברור וחד-משמעי. "אין כל אמירה ברורה וחד משמעית בכתבי בית הדין מטעם המערערות, כי הן אינן אוספות ומלקטות מידע ביומטרי של משתמשי האפליקציה בישראל", כתב השופט, והוסיף כי להיעדר הכחשה זו ישנה השפעה על ההכרעה.
לגבי טענת החברה הבריטית בדבר תחולת הדין האנגלי, קבע השופט כי לצורך הדיון בסמכות, הנטייה היא באופן מובהק להחלת הדין הישראלי. הוא ניתח את המבחנים שנקבעו בפסיקה וקבע כי כאשר מדובר ברשת חברתית, יש לתת דגש למספר המשתמשים כאינדיקציה מרכזית. לפי נתוני החברה עצמה, ניתן להסיק כי לסנאפצ'ט ישנם כ-800,000 משתמשים בישראל, בעוד שהתובעות טוענות למספר של 1.5 מיליון. "מדובר על מספר עצום של משתמשים, ומכאן היקף פעילות משמעותי", קבע השופט. שיעור חדירה כה נרחב לשוק הישראלי, קבע, מחייב את המסקנה כי יש להחיל את הדין הישראלי.
עוד קבע השופט כי סעיף ברירת הדין בתנאי השירות עצמם אינו כופה את הדין האנגלי באופן מוחלט, וכולל סייג לפיו בתי משפט במדינות מסוימות עשויים להחיל את הדין המקומי – נוסח שכבר פורש בעבר בפסיקה ככזה המאפשר את תחולת הדין הישראלי.
באשר לטענה כי ישראל אינה הפורום הנאות, פסק השופט כי חברה המספקת שירותים בהיקף כה נרחב צריכה לצפות להיתבע במדינות בהן היא פועלת באופן משמעותי. "האם ראוי כי תושבי ישראל, לרבות קטינים… לא יהיו רשאים לנהל תביעה זו בישראל? ונדמה כי התשובה על כך הינה שלילית", תהה.
גם טענותיה של חברת האם, Snap Inc, נדחו. השופט קבע כי עיון בתנאי השירות מעלה שהיא שלובה באופן עמוק במערכת היחסים עם המשתמשים, וכי סעיפים רבים, כולל אלו הנוגעים לפרסום מותאם אישית וזכויות יוצרים, יוצרים קשר חוזי ויריבות משפטית ישירה בינה לבין המשתמשים בישראל.
בסיום פסק הדין, דחה השופט את שני הערעורים וחייב כל אחת מהחברות בהוצאות משפט בסך 25,000 ש"ח.
ע"ר 68900-06-25, ע"ר 68919-06-25
