התערבות נדירה בשוק ההון: ביהמ"ש כפה מנגנון למינוי דירקטור חיצוני באברות תעשיות וקבע: בעל מניות מיעוט הפר את חובת ההגינות
לאחר שחברת אברות תעשיות מתנהלת במשך שנה בניגוד לחוק עם דירקטור חיצוני אחד בלבד, קבע שופט המחלקה הכלכלית, אריאל צימרמן, כי בעל מניות המיעוט המשמעותי, גבריאל מגנזי, ניצל לרעה את כוח הווטו שלו ופעל בחוסר הגינות. בפסק דין תקדימי, במקום לפסול את הצבעתו של מגנזי, הורה בית המשפט על מתווה מורכב שיבטיח מינוי דירקטור, תוך מתן זכות וטו מוגבלת לשני הצדדים.
בפסק דין שניתן ב-11 בספטמבר 2025, התערב בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו באופן חריג במאבק שליטה בחברת אברות תעשיות בע"מ, וקבע מנגנון ייחודי לסיום סאגה בת שנה שמנעה מינוי דירקטור חיצוני שני (דח"צ) בחברה. השופט אריאל צימרמן מהמחלקה הכלכלית קיבל חלקית את תביעת החברה וקבע כי בעל מניות המיעוט, גבריאל מגנזי, שמחזיק בכוח הכרעה בשל אחזקותיו, הפר את חובת ההגינות שלו כלפי החברה בהתנהלותו.
הפרשה החלה לאחר שחברת שפיר הנדסה ותעשיה בע"מ הפכה לבעלת השליטה באברות בשנת 2021, ואילו בעל השליטה הקודם, גבריאל מגנזי, הפך לבעל מניות מיעוט המחזיק ב-28% ממניות החברה, שהם למעלה ממחצית ממניות הציבור. על פי חוק החברות, מינוי דח"צ חדש דורש רוב באסיפה הכללית וגם רוב מקרב בעלי מניות המיעוט. מבנה אחזקות זה העניק למעשה זכות וטו הדדית הן לשפיר, כבעלת השליטה, והן למגנזי, המחזיק לבדו ברוב קולות המיעוט. מצב זה יצר מבוי סתום שהותיר את החברה במצב מתמשך של הפרת חוק, שכן היא מחויבת בהעסקת שני דירקטורים חיצוניים אך בפועל מכהן בה רק אחד מזה כשנה.
בכתב התביעה טענה חברת אברות כי מגנזי מונע באופן שיטתי כל מינוי אפשרי. לטענתה, במשך שנה, מגנזי התנגד באופן חוזר ונשנה וללא כל נימוק ענייני לשישה מועמדים שונים וראויים שהוצעו על ידי ועדת איתור בלתי תלויה של החברה. התנגדותו הראשונה הייתה להארכת כהונתה של דח"צית מכהנת, שאושרה בעבר כשהוא עצמו היה בעל השליטה. לאחר מכן, הוא סיכל את מינוין של חמש מועמדות ומועמדים נוספים, תוך שהוא מתעקש כי רק מועמדת אחת מטעמו, גב' דבורה קורן, היא הראויה לתפקיד. החברה טענה כי התנהלות זו מהווה הפרה של חובת ההגינות ותום הלב, וכי מגנזי מחזיק את החברה "כבת ערובה" עד שדרישותיו ייענו.
מנגד, מגנזי טען כי החוק מעביר את כוח ההכרעה בסוגיית מינוי הדח"צ לידי המיעוט, וכי התנגדותו למועמדים האחרים נבעה משיקולים ענייניים ולטובת החברה. לשיטתו, המועמדים שהציעה ועדת האיתור אינם אלא "עושי דברה של שפיר", וכי תמיכתו במועמדת מטעמו נועדה להבטיח את מינוי האדם המתאים ביותר לתפקיד שומר הסף בחברה.
השופט צימרמן דחה את פרשנותו של מגנזי לחוק וקבע כי החוק אינו מעניק למיעוט זכות בלעדית למנות דח"צ, אלא יוצר מערכת איזונים של זכויות וטו הדדיות. הוא קבע כי על שני הצדדים מוטלת חובת הגינות, המחייבת אותם לפעול לטובת החברה ולא להשתמש בכוחם כדי לפגוע בה או לכפות את דעתם באופן מתמשך וחסר הסבר.
בפסק הדין נכתב כי "לא בעל השליטה ולא בעל זכות ההכרעה מקרב הציבור יכולים לנסות לאורך זמן לכפות את דעתם על האחר, להציע מועמד מטעמם שאין בלתו, ולהתמיד בהתנגדות נטולת-הסבר, שתכליתה להכריע את הצד שכנגד". השופט מצא כי התנהלותו המתמשכת של מגנזי, התנגדותו ללא נימוק למועמדים רבים והתעקשותו על מועמדת אחת בלבד, מהווה הפרה ברורה של חובת ההגינות. "אין למגנזי קושי", ציין השופט, "בכך שהחברה תיוותר ללא דירקטור חיצוני שני… אין לו קושי בכך שהמצב בעינו משך יותר משנה".
עם זאת, במקום לקבל את הסעד שביקשה החברה – פסילת קולו של מגנזי בדיעבד ומינוי המועמד שזכה לרוב ללא התנגדותו – בחר השופט בפתרון יצירתי ומאוזן יותר. הוא הורה על יישום מתווה שהוצע במהלך הדיון, אשר ינהל את תהליך הבחירה מחדש ויבטיח את מינוי הדח"צ החסר:
ועדת האיתור של החברה תפנה לאיגוד הדירקטורים בישראל, אשר יציע רשימה של חמישה מועמדים מתאימים.
לכל אחד מהצדדים – בעלת השליטה שפיר והנתבע מגנזי – תינתן הזכות להטיל וטו על שניים מתוך חמשת המועמדים.
שפיר תתחייב לתמוך במועמדים הנותרים (אחד לפחות).
מגנזי יחויב להצביע בעד אחד המועמדים הנותרים לפחות. אם לא יעשה כן, קולותיו לא יימנו כלל בהצבעה.
המועמד שיזכה למספר הקולות הגבוה ביותר באסיפה הכללית – ימונה לתפקיד.
השופט צימרמן חייב את מגנזי לשאת בהוצאות המשפט של התובעת בסך 10,000 ש"ח. פסק הדין מהווה איתות ברור לבעלי מניות בחברות ציבוריות, כי זכויות הנתונות להם מכוח החוק אינן מוחלטות ויש להפעילן בהגינות ולטובת החברה.
ת"א 51159-07-25
