פסק דין תקדימי: הרשות הפלסטינית תפצה קורבן לינץ' ב-5 מיליון ש"ח; "הפסקת התשלומים למחבלים לא מסירה את האחריות"
בית המשפט המחוזי בירושלים קובע כי הפסקת העברת כספים למחבלים בדיעבד אינה מבטלת את אחריותה של הרשות הפלסטינית כ"מאשררת" טרור, ומיישם חוק חדש המחייב אותה בפיצויים עונשיים.
בהחלטה דרמטית ובעלת השלכות תקדימיות, הורה בית המשפט המחוזי בירושלים לרשות הפלסטינית לשלם פיצויים עונשיים בסך 5 מיליון שקלים חדשים לגבר שנפצע קשות באירוע לינץ' בשנת 2021. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת חנה מרים לומפ ב-8 בספטמבר 2025, קובע כי החלטתה המאוחרת של הרשות להפסיק את התשלומים למחבלים המורשעים אינה מוחקת את אחריותה ל"אשרור" מעשה הטרור מלכתחילה. פסק דין חלקי זה הוא מהראשונים המפרשים את יישום "חוק פיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה), תשפ"ד-2024" במקרה שבו הרשות טוענת כי חדלה ממדיניות התשלומים השנויה במחלוקת.
הפרשה עוסקת באירוע אלימות קשה שהתרחש בירושלים ב-24 באפריל 2021, במהלך מהומות שקדמו למבצע "שומר החומות". התובע, שזוהה במסמכי בית המשפט כ"פלוני" בלבד, הותקף על ידי המון, שכלל את חמשת הנתבעים המרכזיים, אשר הכה אותו נמרצות ויידה לעברו אבנים. כתוצאה מהלינץ', סבל התובע מטראומה פיזית ונפשית קשה, לרבות שברים במספר חוליות בגבו וצלקות לצמיתות. הוא הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנפגע פעולות איבה, ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 47%. התוקפים הורשעו בבית משפט פלילי בביצוע מעשה טרור בצוותא בכוונה מחמירה.
התובע הגיש תביעת נזיקין לא רק נגד התוקפים, אלא גם נגד הרשות הפלסטינית (נתבעת 6). לב ליבה של התביעה נגד הרשות הייתה הטענה כי באמצעות תשלום משכורות למחבלים המורשעים או למשפחותיהם, היא למעשה אשררה ותמכה במעשה הטרור. הרשות הודתה בתצהיר כי אכן העבירה כספים לחמשת המעורבים או למשפחותיהם לתקופות שונות.
המאבק המשפטי נסוב סביב היחס בין פסיקת עבר של בית המשפט העליון לבין החוק החדש משנת 2024. בעבר, בפרשה המכונה "הלכת פלונים", קבע בית המשפט העליון כי תשלומי הרשות למחבלים מהווים "אשרור" של מעשה טרור לפי פקודת הנזיקין, באופן המטיל על הרשות אחריות לפיצויים תרופתיים (שנועדו לפצות על הנזק הישיר) לקורבנות. עם זאת, אותה הלכה לא הרחיבה את האחריות לפיצויים עונשיים, הנחשבים לסעד חריג שמטרתו להעניש ולהרתיע ולא רק לפצות.
בתגובה לפרצה משפטית זו, חוקקה הכנסת את "חוק פיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה)" בשנת 2024. דברי ההסבר לחוק מציינים במפורש כי הוא נועד לתת מענה להלכת פלונים ולהבטיח שגופים המאשררים טרור, ובראשם הרשות הפלסטינית, יחויבו גם בפיצויים עונשיים.
קו ההגנה המרכזי של הרשות הפלסטינית היה כי היא שינתה את חקיקתה הפנימית ב-10 בפברואר 2025, ובעקבות זאת הפסיקה את התשלומים למחבלים הספציפיים בתיק זה. לטענתה, מכיוון שהתשלומים פסקו, היא אינה עוד "מתגמלת טרור" ואין להחיל עליה את החוק החדש. בנוסף, טענה הרשות כי החלת החוק החדש על תשלומים שבוצעו טרם כניסתו לתוקף מהווה תחולה רטרואקטיבית פסולה.
השופטת לומפ דחתה טיעונים אלה באופן נחרץ. בפסק הדין ציינה כי בית המשפט יצא מנקודת הנחה שהרשות אכן הפסיקה את התשלומים, שכן התובע בחר לא לסתור טענה זו. עם זאת, היא קבעה כי עובדה זו אינה רלוונטית לשאלת האחריות על מעשה העבר. "די ששולם תשלום יחיד כדי שתחוב הנתבעת באחריות על מעשה הטרור", כתבה. "יש בהעברת תשלום יחיד, כשלעצמו, כדי לאשרר את מעשה הטרור, ואין זה תלוי בהמשכיות ביצוע פעולת התשלום… כדי להכיר באחריותה של המאשררת".
בית המשפט הדגיש כי פיגוע הטרור תוכנן ובוצע בזמן שמדיניות התשלומים של הרשות הייתה מבוססת ובתוקף מלא, ובכך היוותה תמריץ כלכלי לטרור. הרשות המשיכה לשלם לתוקפים במשך קרוב לארבע שנים לאחר הלינץ', גם לאחר חקיקת החוק הישראלי החדש, וחדלה רק לאחר השינוי בחקיקה הפנימית שלה, לכאורה. לפיכך, מעשה האשרור הושלם ולא ניתן לבטלו בדיעבד באמצעות הפסקת התשלומים. "אין בהפסקת התשלום כדי ללמד על הסרת אחריותה של הנתבעת למעשה הטרור שביצעו המחבלים משאשררו אותו זה מכבר, ולו בהעברת התשלום הראשון", נכתב בהחלטה.
באשר לטענת הרשות נגד תחולה רטרואקטיבית, השופטת לומפ ציינה כי המחוקק קבע מפורשות בחוק משנת 2024 כי הוא יחול על תביעות תלויות ועומדות שטרם התיישנו. היא הוסיפה כי עתירתה של הרשות לבג"ץ נגד חוקתיות החוק כבר נדחתה, ובית המשפט העליון קבע כי "אינטרס ההסתמכות אינו ראוי להגנה מקום שבו אושרר מעשה טרור נפשע".
בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את בקשת התובע למתן פסק דין חלקי ברכיב הפיצויים העונשיים. הסכום נקבע על 5 מיליון ש"ח, סכום קבוע הקבוע בחוק למקרים של טרור שהובילו לנכות צמיתה, ואינו נתון לשיקול דעת שיפוטי. על הרשות הפלסטינית הוטל לשלם את הסכום בתוך 30 יום.
ת"א 57156-07-24
