בגלל הסנקציות על רוסיה: בנק מזרחי טפחות סירב להעביר מיליון דולר לחשבון לקוח – וזכה בבית המשפט
השופטת לימור ביבי קבעה כי המועד הקובע לבחינת הסנקציות הוא רגע זיכוי החשבון הסופי, ולא הגעת הכסף לחשבון מעבר. מאחר שהסנקציות על הבנק הרוסי VTB הוטלו לפני שהושלמו בדיקות הציות, סירוב הבנק היה סביר. התובע חויב בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה תביעה שהגיש האזרח הישראלי, ולבל שטרנפלד, נגד בנק מזרחי טפחות, לאחר שהבנק סירב להעביר לחשבונו מיליון דולר שהועברו מבנק VTB ברוסיה. בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן ב-2 בספטמבר 2025, קבעה השופטת לימור ביבי כי סירובו של הבנק היה סביר בנסיבות העניין, וזאת בשל הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על הבנק הרוסי בעקבות הפלישה לאוקראינה.
הפרשה החלה ב-22 בפברואר 2022, כאשר מיופת כוחו של שטרנפלד, טניה טנכלסון, פנתה לבנק בבקשה להעביר מיליון דולר מחשבון בבנק VTB ברוסיה לחשבונו של שטרנפלד בבנק מזרחי טפחות. הכספים הועברו עוד באותו היום. אלא שיומיים בלבד לאחר מכן, ב-24 בפברואר 2022, עם פרוץ המלחמה באוקראינה, הטיל משרד האוצר האמריקאי (OFAC) סנקציות חריפות על בנק VTB, והכניס אותו ל"רשימה השחורה" (SDN list). זמן קצר לאחר מכן, הצטרף גם האיחוד האירופי לסנקציות.
הכספים, שהגיעו לבנק המזרחי, הוחזקו ב"חשבון מעבר" בזמן שמחלקת הציות של הבנק החלה בביצוע בדיקות נאותות כנדרש. במהלך הבדיקות, התעוררו שאלות בנוגע למקור הכספים. בעוד שבעת פתיחת החשבון בשנת 2020 הצהיר שטרנפלד כי מקור הכספים העתידי יהיה ממכירת חברה ברוסיה בשנת 2008 , כעת נטען כי מקור הכסף הוא ממכירת קרקע בלטביה. בנוסף, התגלתה סתירה בפרטי התושבות של התובע, כאשר במסמכי פתיחת החשבון הוצהר על תושבות רוסית, אך בחוזה המכר של הקרקע הופיעה כתובת בלטביה.
בית המשפט קבע כי התנהלותו של התובע ומיופת כוחו היא זו שעיכבה את השלמת הבדיקות. הם נמנעו ממתן תשובות ברורות, ישירות ומלאות לשאלות הלגיטימיות של הבנק, מה שמנע את האפשרות לזכות את החשבון בכספים לפני שהסנקציות נכנסו לתוקף והפכו את הסיטואציה למורכבת משפטית ותפעולית.
ב-5 באפריל 2022, לאחר שהתברר כי לא ניתן לקבל תשובות מספקות ובשל העובדה ש-VTB נמצא תחת סנקציות, הודיע הבנק רשמית כי לא יוכל לקבל את הכספים לחשבונו של שטרנפלד.
במסגרת ההליך המשפטי, טען התובע כי סירובו של הבנק אינו סביר, מכיוון שההעברה בוצעה ב-22 בפברואר, יומיים לפני הטלת הסנקציות. לטענתו, החלת הסנקציות באופן רטרואקטיבי על כספים שכבר "הגיעו" לבנק מהווה דין עצמי ופוגעת בזכויותיו. עוד טען התובע כי הבנק לא ביצע בדיקה מספקת והתעלם מאפשרות חוקית, בדמות "רישיון כללי" של OFAC, שלטענתו איפשר העברת כספים עד ל-26 במרץ 2022.
מנגד, הבנק טען כי סירובו היה סביר ומתחייב ממדיניות ניהול הסיכונים שלו. הבנק הדגיש כי הוא, כמוסד פיננסי ישראלי עם פעילות בינלאומית, מאמץ משטרי סנקציות בינלאומיים כדי להימנע מסיכונים אדירים, לרבות ניתוק קשרים עם בנקים קורספונדנטים בעולם וחשיפה לסנקציות משניות, שעלולות לפגוע בפעילותו הכלכלית ובלקוחותיו. טענתו המרכזית של הבנק הייתה שהמועד הקובע לבחינת תחולת הסנקציות אינו מועד שליחת הכסף, אלא המועד בו הבנק מסיים את כל בדיקות הציות ומזכה בפועל את חשבון הלקוח.
השופטת ביבי אימצה את עמדת הבנק והיועצת המשפטית לממשלה, שצורפה להליך. היא קבעה כי "המועד הרלוונטי, הוא המועד בו מבוקש להעביר את הכספים מחשבון המעבר לחשבון הלקוח". כל עוד הכסף נמצא בחשבון מעבר והבדיקות לא הושלמו, השירות הבנקאי טרם הושלם, והבנק מחויב לבחון את כלל הסיכונים והחובות הרגולטוריות החלות עליו באותו רגע.
השופטת דחתה את טענת התובע בנוגע ל"רישיון הכללי" שאפשר לכאורה חלון הזדמנויות להעברה, וקבעה כי מדובר ב"הרחבת חזית אסורה", שכן הטענה לא הועלתה בכתב התביעה המקורי. מעבר לכך, היא ציינה כי גם אם הטענה הייתה נשמעת, הרי שהעיכובים שנגרמו באשמת התובע מנעו מהבנק להשלים את הבדיקה בתוך אותו חלון זמן נטען.
בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי הבנק הרים את הנטל להוכיח כי סירובו היה סביר, בהתחשב בסנקציות שהוטלו על בנק VTB, במדיניות ניהול הסיכונים של הבנק, ובהתנהלות המתמשכת של התובע שלא סיפק מידע מלא ובזמן. התביעה נדחתה, ושטרנפלד חויב לשאת בהוצאות המשפט של הבנק בסך 50,000 ש"ח.
ת"א 41710-09-22
