ביהמ"ש המחוזי פסק בערעור אלעזר שטרן נגד "הצינור": הפיצוי הופחת, אך הביקורת על "עיתונאות לא אחראית" נותרה
בית המשפט קבע כי בפרסום המרכזי, שעסק בטענת חיילת כי שטרן איים עליה לאחר שהתלוננה על הטרדה מינית, לא נערכו בדיקות מספקות הנדרשות מעיתונאות אחראית. עם זאת, הפיצוי הכולל הופחת משמעותית לאחר שבוטלו חיובים נפרדים בגין פרסומים נלווים ברשתות החברתיות. ערעורו של השר לשעבר שטרן נדחה במלואו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל חלקית את ערעורם של "רשת מדיה", "חדשות 10", והעיתונאים גיא לרר ואדם שפיר, והפחית את סכום הפיצויים שעליהם לשלם לשר לשעבר אלעזר שטרן בגין לשון הרע. פסק הדין, שניתן ב-4 באוגוסט 2025, על ידי הרכב השופטים יונה אטדגי (אב"ד), אריאל צימרמן וטל לוי-מיכאלי, חותם פרשה משפטית שהחלה בפרסומים באוקטובר 2021. הפרסומים עסקו בטענות שתי נשים על התנהלותו של שטרן כ-26 שנים קודם לכן, בעת שכיהן כמפקד בה"ד 1.
במרכז הפרשה עמדו שני פרסומים עיקריים. הראשון, ששודר בתוכנית "הצינור" בהנחיית לרר, הציג עדות של חיילת לשעבר שטענה כי לאחר שהתלוננה על הטרדה מינית מנגד בבסיס, היא זומנה לפגישה בלשכתו של שטרן, שם הוא איים עליה כי "הימים שלך בצבא יהיו שחורים ומרים" אם תדבר על המקרה. הפרסום השני, ששודר למחרת במהדורת החדשות, הביא את סיפורה של קצינה לשעבר שטענה כי שטרן ביטל את תלונתה על הטרדה מינית באמירה "שטויות זה שום דבר". בעקבות הפרסומים הגיש שטרן תביעת לשון הרע על סך של למעלה ממיליון שקלים.
בית משפט השלום קיבל את התביעה חלקית, דחה את הגנת "אמת בפרסום" של המערערים, וקבע כי בעוד שבפרסום השני (סיפור הקצינה) עומדת להם הגנת "עיתונאות אחראית", הרי שבפרסום הראשון (סיפור החיילת) הם כשלו בכך. על המערערים הוטל פיצוי כולל של 281,252 ש"ח. שני הצדדים ערערו למחוזי – המערערים על דחיית ההגנה בפרסום הראשון ועל גובה הפיצוי, ושטרן על קבלת ההגנה בפרסום השני ועל דחיית דרישתו לכפל פיצוי.
השופט אטדגי, שכתב את חוות הדעת העיקרית, קבע כי בית משפט השלום צדק כאשר דחה את הגנת "העיתונאות האחראית" לגבי הפרסום הראשון. הטעם המרכזי לכך, לפי פסק הדין, הוא הימנעותם של לרר, שפיר ומערכת "הצינור" מלברר את גרסת החיילת עם שני הגורמים הנוספים שנכחו לכאורה ב"פגישת האיומים" – הנגד וקצין החימוש. זאת, למרות הפצרותיו החוזרות ונשנות של שטרן עצמו לפנות אליהם טרם השידור. בית המשפט קבע כי "לא הוכח שנעשו מאמצים, כל שכן מאמצים רציניים" לאמת את הגרסה.
בנוסף, נמתחה ביקורת על פרק הזמן הקצר, כשעתיים בלבד, שניתן לשטרן להגיב על אירוע שהתרחש לכאורה 26 שנים קודם לכן. השופט קבע כי פרק זמן זה היה "בלתי סביר" וכי הבהילות נבעה ככל הנראה מרצונם של המערערים להשיג "סקופ" עיתונאי. "חומרת תוכן הפרסום", שייחס לשטרן מעשה הגובל בפלילים, חייבה זהירות יתר בבדיקת העובדות, חובה שהמערערים לא עמדו בה.
עם זאת, השופט אטדגי חלק על קביעה אחת של הערכאה הקודמת וקבע כי ככלל, אין זה מתפקידו של עיתונאי לחקור מניעים פוליטיים של מקור מידע, "אלא אם המניע הפוליטי ברור וגלוי לעין". לדבריו, כשמדובר בפרסומים על הטרדות מיניות, "ספק רב… אם ניתן להידרש בכלל למניע פוליטי של מקור המידע". השופטת טל לוי-מיכאלי חיזקה נקודה זו והוסיפה כי "בדיקת מניעיהם של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית… יוצרת אפקט מצנן להגשת תלונות – פרקטיקה אותה יש לשרש".
נקודת המפנה המרכזית בערעור נגעה לסיווג הפרסומים הנלווים (ציוצים בטוויטר, כתבות אינטרנט וקטעים משידור נוסף). בית משפט השלום ראה ברובם פרסומים נפרדים המזכים בפיצוי נוסף. בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו ברובה.
השופט אטדגי קבע כי הפרסומים הרביעי, החמישי, השישי והשביעי אינם מהווים פרסומים עצמאיים, שכן הם נעשו באותו יום, היו קשורים בתוכנם לפרסום הראשון וניתן לראות בהם "אירוע מתגלגל" שלא הוסיף מידע משמעותי חדש שהחריף את הפגיעה בשטרן. לכן, בוטלו הפיצויים בסך כולל של כ-136,000 ש"ח שהושתו בגינם.
לעומת זאת, בית המשפט אישר כי הפרסום השלישי אכן היווה לשון הרע נפרד ועצמאי. פרסום זה, שהופיע באתרי האינטרנט והרשתות החברתיות, ציטט את שטרן כאומר לקצינה המתלוננת "שטויות, זה שום דבר". בית המשפט קבע כי בעוד שבשידור הטלוויזיוני המקורי היה ברור כי מדובר בפרשנות של הקצינה לתגובתו של שטרן, בפרסום השלישי הדברים הוצגו כציטוט ישיר מפיו. פער זה, כך נקבע, "מחזק בעיני הקורא הסביר את אמינות הטענה ששטרן טייח את התלונה במכוון" ולכן מצדיק פיצוי נפרד.
בסופו של דבר, הערעור של "רשת" ולרר התקבל חלקית. הפיצויים בגין הפרסום הראשון והשלישי, בסך הפיצוי המקסימלי ללא הוכחת נזק (72,626 ש"ח לכל אחד), נותרו על כנם. ערעורו של שטרן נדחה במלואו, והערכאה המחוזית אישרה כי לא הוכחה "כוונה לפגוע" המצדיקה כפל פיצוי.
ע"א 29812-11-24
