בית המשפט ביטל פסק בוררות שניתן במרמה: "להטוטן בקרקס הרוכב על שני זוגות אופניים"
בפסק דין חריף, ביטלה השופטת יהודית שבח מהיכל המשפט בתל אביב פסק בוררות שהתנהל בביתו של התובע, קבעה כי הנתבע לא זומן כדין, והטיחה בתובע כי הוא "מזגזג" בין טענות סותרות בהליכים שונים
בפסק דין תקדימי ונוקב שניתן ב-22 ביולי 2025, ביטלה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית שבח, פסק בוררות שחייב את הרב מאיר הייזלר באחריות כוללת לפרויקט בנייה שנקלע לקשיים. השופטת מתחה ביקורת חריפה על התנהלותו של יוזם הבוררות, אבישלום שאר, והשוותה את טענותיו הסותרות בהליכים משפטיים שונים להתנהלות של "להטוטן בקרקס הרוכב בעת ובעונה אחת על שני זוגות אופניים".
הפרשה, שהתנהלה בין כותלי בית המשפט ובהליכי בוררות שונים, נעוצה בפרויקט בנייה ברחוב רבינוביץ 3 בבני ברק. בשנת 2011, בעל הקרקע, אריה טהרני, התקשר בהסכם קומבינציה עם קבלן בשם מיכאל אדרי. אדרי מכר דירות "על הנייר" למספר רוכשים, ביניהם אביו המנוח של אבישלום שאר והרב מאיר הייזלר (שרכש דירה עבור בתו), אך נטש את הפרויקט בעיצומו לאחר שגבה כספים רבים מהרוכשים והותיר אותם בפני שוקת שבורה.
בנקודה זו, נכנס לתמונה הרב הייזלר, שלקח על עצמו בהתנדבות מלאה את משימת הצלת הפרויקט. הוא ארגן את קבוצת הרוכשים, ניהל מולם את הקופה המשותפת, והגיע להסכם חדש עם בעל הקרקע, טהרני, כדי להבטיח את השלמת הבנייה. בסופו של דבר, הודות למאמציו, הבנייה הושלמה והדירות נמסרו לרוכשים.
אלא שבכך לא תמה הסאגה. אבישלום שאר, יורשו של אחד הרוכשים, פתח בהליך בוררות בפני הרב יעקב אלרואי, במטרה לחייב את הרב הייזלר ואת הקבלן אדרי בתשלום מס על יחידת המרתף בבניין. שאר ביסס את פנייתו לבוררות על סעיף עמום בהסכם המקורי משנת 2011 בין אביו לקבלן אדרי, וטען כי הרב הייזלר הוא "חליפו" של אדרי ולכן כפוף לאותו הסכם.
הבוררות התנהלה באופן תמוה ביותר. ההזמנה שקיבל הרב הייזלר לא ציינה שמדובר בהליך בוררות, והדיון נקבע לא פחות מאשר בביתו הפרטי של שאר עצמו. הרב הייזלר, שחשד כי מדובר במעשה מרמה, הגיש תלונה במשטרה ולא התייצב לדיון. בהיעדרו, ניתן פסק בוררות שקבע כי הוא "האחראי הבלעדי" על כל התחייבויותיו של הקבלן אדרי, כולל דיווחי המס של כלל הרוכשים, ועליו לשאת בכל הנזקים שנגרמו לשאר.
הרב הייזלר פנה לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הבוררות, בטענה כי מעולם לא היה הסכם בוררות בינו לבין שאר, כי הבורר פעל בחוסר סמכות, וכי לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו.
השופטת שבח קיבלה את כל טענותיו של הרב הייזלר וביטלה את פסק הבוררות מן היסוד, תוך שהיא מפרטת שורה ארוכה של כשלים מהותיים ומוסריים בהתנהלותו של שאר.
בראש ובראשונה, חשפה השופטת כי שאר העלים מבית המשפט ומהבורר הליכים קודמים שניהל. התברר כי סביב אותו חיוב מס על המרתף, שאר ניהל בעבר הליך בוררות אחר מול אדם בשם דוד יהודה, שם טען כי יהודה הוא שאחראי לתשלום המס. באותו הליך, שפסק הבוררות שלו אושר בבית המשפט, נקבע באופן חד משמעי כי האחריות לתשלום המס מוטלת על שאר עצמו. "עתה מבצע שאר תפנית חדה, משל לא היו הדברים מעולם… ותוך מחדל ציון ההליכים הקודמים… טוען עתה כי הייזלר הוא שנושא בנטל המס", כתבה השופטת, והוסיפה את הדימוי החריף על להטוטן הקרקס.
מעבר לכך, קבעה השופטת כי הרב הייזלר אינו "חליפו" של אדרי בשום צורה. לא נערך ביניהם כל הסכם, והרב הייזלר פעל בהתנדבות כנציג קבוצת הרוכשים במטרה להציל את כספם. ההסכם היחיד שעליו חתם הייזלר היה הסכם חדש מול בעל הקרקע, טהרני, יחד עם שאר הרוכשים.
השופטת אף מצאה פגמים קשים באופן ניהול הבוררות עצמה: הדיון נערך בבית התובע, הבורר נפגש עם שאר ביחידות טרם הדיון, וגבה "ראיות" באמצעות שיחות טלפון חד-צדדיות עם גורמים שונים, ללא תיעוד וללא מתן הזדמנות לצד השני להגיב. "גמישות בפרוצדורה אין משמעה ויתור על כללים הולמים והוגנים", קבעה השופטת.
בסיום פסק הדין, הורתה השופטת שבח על ביטול מוחלט של פסק הבוררות בכל הנוגע לרב הייזלר, וחייבה את אבישלום שאר לשלם להייזלר את אגרת המשפט וכן שכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.
ת"א 25876-11-24
