בית המשפט חתך בחצי ריבית פיגורים עקב "דרישות מופרזות" של חברת המימון
בפסק דין תקדימי, קבע השופט גרשון גונטובניק כי התנהלותה של חברת הלוואות, אשר הציגה דרישות חוב מנופחות וחסרות בסיס, מהווה "אשם תורם" המצדיק הפחתה דרמטית בריבית הפיגורים. זאת, למרות שגם על הלווה, עמותת "בית מדרש גבוה לתורה", נמתחה ביקורת על שלא פרעה את חלקי החוב שאינם שנויים במחלוקת.
פסק דין משמעותי שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-6 באוגוסט 2025, על ידי כבוד השופט גרשון גונטובניק, שופך אור על מערכת היחסים המורכבת בין גופים מלווים ללווים, וקובע כי התנהלות המלווה יכולה להשפיע באופן ישיר על זכאותו לפיצויים וריביות עונשיות. השופט גונטובניק קיבל באופן חלקי את תביעתה של עמותת "בית מדרש גבוה לתורה" נגד חברת המימון "א.ר.א.ב. בונוס בע"מ", והורה על הפחתה של 50% בריבית הפיגורים שנדרשה העמותה לשלם, וזאת בשל "דרישות כספיות מופרזות ביותר" שהציגה חברת המימון.
תחילתה של הפרשה באפריל 2020, כאשר העמותה, המפעילה מוסדות חינוך, נזקקה להלוואה לצורך מימון תזרים מזומנים שוטף והקמת מבנה חדש. היא נטלה מחברת המימון הלוואה ראשונית של 5 מיליון שקלים, אשר הוגדלה בהמשך לסך כולל של 10.5 מיליון שקלים. כבטוחה להלוואה, נרשמה משכנתה על בניין מגורים בירושלים שבבעלות העמותה.
הסכם ההלוואה כלל תנאים מורכבים, לרבות ריבית שנתית של 8%-11.5% בתוספת מע"מ ו"עליות המדד" (הצמדה רק במקרה של עליית המדד) , וכן סעיף ריבית פיגורים חריגה בשיעור של 0.05% לכל יום איחור, המסתכמת בכ-18% לשנה. נקודת המפתח בסכסוך הייתה אופציה שניתנה לעמותה להאריך את תקופת ההלוואה בשנה נוספת, עד ליום 1 ביולי 2022.
לטענת העמותה, האופציה מומשה בהסכמה עם חברת המימון, ואף סוכם על שינוי בתנאי תשלום הריבית. מנגד, חברת המימון טענה כי העמותה לא עמדה בתנאים המצטברים למימוש האופציה, ולכן ההסכם הסתיים בתום השנה הראשונה. למרות זאת, בפועל, התנהלות הצדדים העידה אחרת.
השופט גונטובניק קבע באופן נחרץ כי האופציה אכן מומשה, וביסס את קביעתו על התנהגותה של חברת המימון עצמה. הוא ציין כי החברה דרשה תשלומי ריבית רבעוניים לאורך "שנת האופציה", ובמכתב התראה ששלחה ביוני 2022, הודתה במפורש כי "ההלוואה… עתידה להסתיים ביום 10.7.22" – תאריך התואם את סיום תקופת האופציה. "החשוב הוא בהבעות הרצון החיצוניות, ובאופן האובייקטיבי שהן מובנות", כתב השופט בפסק הדין, תוך שהוא קובע כי חברת המימון יצרה מצג ברור כלפי העמותה, שממנו אינה יכולה להשתחרר.
על בסיס קביעה זו, פסק השופט כי דרישתה של חברת המימון לגבות ריבית פיגורים על קרן ההלוואה החל מתחילת שנת האופציה הייתה "ללא יסוד". עם זאת, הסכסוך הסתבך כאשר לאחר תום תקופת האופציה, ניסיונות ההידברות בין הצדדים כשלו. העמותה טענה כי חברת המימון מנעה ממנה לקחת הלוואה חלופית בתנאים טובים יותר, בכך שסירבה לספק "מכתב כוונות" המשקף את יתרת החוב האמיתית, ובמקום זאת הציגה "סכומי דרישה מופרכים". דרישת החוב הראשונית במכתב ההתראה עמדה על כ-14.5 מיליון שקלים , ובמסגרת הליכי הוצאה לפועל שנפתחו באוגוסט 2023, הסכום כבר תפח ל-19 מיליון שקלים.
כאן נכנס לתמונה העיקרון המשפטי של "אשם תורם". השופט גונטובניק קבע כי התוצאה לפיה חברת המימון "תמשיך ותיהנה מריבית הפיגורים הגבוהה אינה ראויה ואינה מסתברת", וזאת משום שלכל אורך הדרך היא העמידה את סכום החוב על "היקף לא ראוי ומופרז מאוד". התנהלות זו, לפי פסק הדין, תרמה באופן ישיר לעיכוב בפירעון ההלוואה.
עם זאת, השופט מצא פגם גם בהתנהלות העמותה. נקבע כי היא "יכלה לפרוע את חלק החוב שאינו שנוי במחלוקת במועד מוקדם יותר, אך לא עשתה כן". העמותה לא הוכיחה באופן מספק כי לא יכלה לגייס את הכספים הנדרשים לתשלום הקרן, שעמדה על 10.5 מיליון שקלים.
באיזון בין התנהלות שני הצדדים, החליט השופט על פתרון יצירתי: הוא הורה על הפחתת ריבית הפיגורים ב-50% – מ-17% ל-8.5% לשנה – עבור התקופה שלאחר סיום שנת האופציה (החל מ-11 ביולי 2022). לדבריו, תוצאה זו "נותנת ביטוי הולם לשיקולי המדיניות שעל הפרק: מחד גיסא רצון לתמרץ את החברות המלוות להעמיד את יתרת החוב שהן דורשות באופן נאות, ולא מופרז; ומאידך גיסא רצון לתמרץ את הגורמים הלווים לפרוע את חובם שאינו שנוי במחלוקת".
בסופו של דבר, התביעה התקבלה חלקית. בית המשפט דחה את טענת העמותה כי חובה עומד על 10.5 מיליון שקלים בלבד, אך גם קבע כי הסכומים שדרשה חברת המימון היו "מופרזים מאוד". על הצדדים כעת לערוך התחשבנות חדשה בהתאם להנחיות המפורטות בפסק הדין. בנוסף, חויבה חברת המימון לשלם לעמותה הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 85,000 ש"ח בתוספת מע"מ והוצאות נוספות בסך 20,000 ש"ח.
ת"א 19228-09-23
