בית המשפט קבע: עסקת הענק בגוטקס – "מלאכותית"; עם זאת, חבות המס תהיה נמוכה משמעותית מדרישת הרשויות
השופטת ירדנה סרוסי מתחה ביקורת על תכנון המס של ענקית האופנה, אך קיבלה את עמדתה בנוגע לזהות "בעל הזכות שביושר" בדיבידנד, והפחיתה את שיעור המס מ-30% ל-5% ו-15% על דיבידנד של כ-319 מיליון ש"ח. בנוסף, נדחתה במלואה דרישת החברה להכיר בהוצאה של מיליוני שקלים, והתקבלה במלואה עמדתה בעניין שטרי הון.
בפסק דין מורכב ורב-סוגיות, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב באופן חלקי את ערעורה של קבוצת גוטקס על שומות מס הכנסה שהוצאו לה. עיקר פסק הדין, שניתן ביום 29 ביולי 2025, על ידי כב' השופטת ירדנה סרוסי, עסק במהלכים תאגידיים מורכבים שביצעה החברה בשנת 2013. בית המשפט קבע כי מכירת חברת "גוטקס סווימוור ברנדס" לחברה-אחות ישראלית הייתה "עסקה מלאכותית" שנועדה להפחתת מס, אך יחד עם זאת, דחה את דרישת רשות המיסים לניכוי מס בשיעור של 30% על דיבידנד ענק שחולק במסגרת העסקה.
הסוגיה המרכזית והמורכבת ביותר עסקה בשומת ניכויים שהוצאה לחברת "גוטקס סווימוור ברנדס" (להלן: "סווימוור") בגין חלוקת דיבידנד של כ-319 מיליון ש"ח. הרקע לפרשה הוא מבנה אחזקות מורכב של אנשי העסקים יוסף (ג'ואי) שוובל וחנן אליטוב (להלן: "היחידים"), שהחזיקו בסווימוור דרך שרשרת חברות בקנדה ובהולנד.
לאורך השנים, נוצרו חובות של היחידים וחברות אחרות בקבוצה כלפי סווימוור בסך כולל של כ-309 מיליון ש"ח ("יתרות החובה"). בסוף 2012, כל יתרות החובה הללו רוכזו והומחו לחברה ההולנדית του הקבוצה, "פיינדינגס" (Findings). זמן קצר לאחר מכן, בפברואר 2013, "נמכרה" סווימוור מפיינדינגס לחברה ישראלית חדשה שהוקמה על ידי היחידים, "גוטקס ברנדס הולדינגס" (להלן: "הולדינגס"), תמורת כ-491 מיליון ש"ח. התשלום לא בוצע במזומן; חלק הארי שלו, 309 מיליון ש"ח, "שולם" באמצעות העברת החוב של פיינדינגס לסווימוור, אל הולדינגס. מיד לאחר מכן, סווימוור הכריזה על חלוקת דיבידנד להולדינגס, אשר קוזז כנגד אותו חוב. בדרך זו, יתרות החובה "נמחקו" מבלי שהועברו כספים ומבלי ששולם מס, שכן החברה טענה לפטור ממס על דיבידנד בין-חברתי.
רשות המיסים טענה כי כל רצף הפעולות מהווה עסקה מלאכותית שכל מטרתה היא התחמקות מתשלום מס על יתרות החובה, ודרשה מס בשיעור 30%.
השופטת סרוסי קיבלה את עמדת רשות המיסים כי אכן מדובר בעסקה מלאכותית. היא ציינה כי "דרך בניית העסקה היא מלאכותית והיא נועדה להפחית מס באופן שאינו ראוי". עוד קבעה כי "אם היה מדובר בחברות שאינן קשורות, סביר להניח כי עסקה כזו לא הייתה מתבצעת", וכי בסוף שרשרת הפעולות, החוב נמחק כנגד דיבידנד "מבלי ששולם מס ומבלי שעברו כספים בפועל".
עם זאת, המחלוקת לא הסתיימה כאן. השאלה הבאה הייתה מהו שיעור המס שיש לשלם. רשות המיסים טענה כי פיינדינגס ההולנדית הייתה "חברת צינור" בלבד, וכי "בעלי הזכות שביושר" (Beneficial Owner) האמיתיים בדיבידנד הם היחידים, ולכן יש למסות את הדיבידנד בשיעור גבוה. גוטקס טענה מנגד כי פיינדינגס היא חברת אחזקות לגיטימית ובעלת הזכות שביושר, ולכן, בהתאם לאמנת המס בין ישראל להולנד, שיעור המס צריך לעמוד על 5% בלבד.
בניתוח משפטי מעמיק של דוקטרינת "בעל הזכות שביושר" בדין הבינלאומי, קיבלה השופטת את עמדת גוטקס. היא קבעה כי המבחן אינו מי הנהנה הכלכלי האחרון בשרשרת, אלא למי יש את הזכות והיכולת המשפטית להחליט באופן חופשי על השימוש בדיבידנד. נקבע כי פיינדינגס לא הייתה מחויבת חוזית או משפטית להעביר את הכספים הלאה, וכי רשות המיסים לא הוכיחה שמדובר ב"חברת צינור".
לפיכך, נקבע כי על חלק הארי של הדיבידנד, כ-208 מיליון ש"ח, ינוכה מס בשיעור 5% בלבד. על יתרת הסכום, כ-101 מיליון ש"ח, שמקורה בחובות הישירים של היחידים, ינוכה מס בשיעור 15% בהתאם להסכם קודם שהיה להם עם רשות המיסים. הקנס שהוטל על החברה בגין אי-הדיווח לא בוטל.
פסק הדין עסק בשתי מחלוקות נוספות. הראשונה, חיוב סווימוור בהכנסות ריבית בשל "פירעון" נטען של שטרי הון. רשות המיסים טענה כי שינוי רישום בספרים של שטרי הון בסך 73.5 מיליון ש"ח מהווה פירעון מוקדם שלהם, המחייב את החברה בהכנסה מריבית. השופטת דחתה עמדה זו במלואה וקבעה כי מדובר ב"שינוי רישומי בלבד, של החלפת שם הנושה, מבלי שחל שינוי בשני שטרי ההון עצמם או במאפייניהם ההוניים". לפיכך, הערעור בסוגיה זו התקבל במלואו.
הסוגיה השנייה עסקה בדרישתה של חברת הבת "גוטקס ריטייל ברנדס" לנכות הוצאה בסך 7.3 מיליון ש"ח בגין "עמלת שיפור תנאי מסחר" ששולמה לסווימוור, לכאורה עבור ניהול משא ומתן להפחתת דמי שכירות בחנויות. כאן, דחה בית המשפט את עמדת החברה מכל וכל. השופטת מתחה ביקורת על כך שהחברה הודתה במהלך ההליך ב"טעות" והפחיתה את דרישתה לסך של כ-2.7 מיליון ש"ח בלבד. נקבע כי גוטקס לא הוכיחה את רכיבי ההוצאה, לא הציגה הסכם המצדיק עמלה בשיעור של 10% מהחיסכון, ואף לא הוכיחה שהסכום אכן שולם בפועל.
בסיכום, פסק הדין מהווה תוצאה מעורבת לשני הצדדים. בעוד שרשות המיסים רשמה ניצחון בקביעה העקרונית כי העסקה הייתה מלאכותית ובדחיית ניכוי ההוצאה, הרי שמבחינה כספית, גוטקס זכתה להפחתה דרמטית בחבות המס על הדיבידנד, וניצחה באופן מוחלט בסוגיית שטרי ההון. בשל התוצאה המעורבת והקביעה בדבר העסקה המלאכותית, לא נפסקו הוצאות לאף אחד מהצדדים.
ע"מ 67813-01-20
