יהלומן שטען כי פרע חוב של כ-16 מיליון דולר באמצעות תכשיטים משפחתיים, חויב במס על מחילת חוב חלקית
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית את ערעורו של היהלומן דוד ורדי, אך קבע כי רק כשליש מהחוב לספק סיני נפרע בפועל באמצעות יהלומים, והיתרה בסך העולה על 10.5 מיליון דולר תיחשב כהכנסה חייבת במס ממחילת חוב. בנוסף, נדחו תביעותיו של ורדי לניכוי הוצאות מימון ונסיעות בהיקף של מאות אלפי שקלים.
בפסק דין מפורט שניתן ב-3 בספטמבר 2025, הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בסכסוך מס מורכב בין היהלומן הוותיק דוד ורדי לבין פקיד שומה גוש דן. הפרשה, שסובבת סביב חוב ענק לספק סיני, העלתה שאלות עקרוניות בנוגע למחילת חוב, מקורם של נכסים פרטיים לעומת מלאי עסקי, והוכחת הוצאות לצורכי מס. את פסק הדין נתן כבוד השופט ה' קירש.
תחילת הפרשה בקשרי מסחר ארוכי שנים בין ורדי לספק סיני בשם ליקסין. במסגרת קשרים אלה, הצטבר לורדי חוב משמעותי בגין יהלומים שרכש באשראי. נכון לסוף שנת 2014, עמד החוב בספריו של ורדי על סך של כ-15.92 מיליון דולר. לטענת רשות המסים, בשל העובדה שהחוב לא נפרע במשך שנים רבות, יש לראות בו חוב שנמחל הלכה למעשה. על כן, הוציא פקיד השומה לורדי שומה לשנת 2014, ובה ייחס לו הכנסה ממחילת חוב בגובה החוב כולו.
מנגד, ורדי טען כי החוב מעולם לא נמחל. לגרסתו, הספק הסיני הסכים להקפיא את החוב בשל קשיים כלכליים שאליהם נקלע ורדי, בין היתר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008 והשעיית רישיונו למסחר ביהלומים. ורדי טען כי בשנת 2016 הוא פרע את מלוא החוב, שעמד אז על כ-15.86 מיליון דולר, וזאת לא באמצעות תשלום כספי, אלא על ידי מסירת שישה יהלומים יקרי ערך לידי הספק. לטענתו, מקורם של אותם יהלומים היה בתכשיטים משפחתיים שהיו רכושו האישי מזה עשרות שנים, ולכן העברתם אינה מהווה אירוע מס.
פקיד השומה דחה את גרסתו של ורדי והציג עמדה חלופית: גם אם החוב נפרע בשנת 2016, הרי שהיהלומים ששימשו לפירעון היו חלק מהמלאי העסקי של ורדי, ולכן העברתם מהווה מכירה החייבת במס.
השופט קירש ניתח את הראיות שהוצגו בפניו, ובכללן הצהרה חתומה של הספק הסיני, מר ליקסין, שתמכה בגרסתו של ורדי כי החוב "הוקפא" ונפרע לבסוף בשנת 2016. עם זאת, מאחר שמר ליקסין לא התייצב להעיד בבית המשפט, ניתן להצהרתו משקל מוגבל.
נקודת המפנה בפסק הדין נגעה להיקף הפירעון בפועל. ורדי הציג הערכת שווי של גמולוג, לפיה שווי ששת היהלומים נע בין 9.5 ל-19 מיליון דולר, וכן "חשבוניות זמניות" לספק הסיני על סך 15.8 מיליון דולר. אולם, במקביל, הוצגו תעודות משלוח רשמיות לחו"ל, המתייחסות לאותם יהלומים בדיוק, בהן הוצהר על שווי כולל של 5,285,798 דולר בלבד. ורדי הסביר את הפער העצום ברצונו לחסוך בעלויות ביטוח ולהימנע מ"משיכת אש" מצד גורמים עברייניים.
השופט קירש דחה הסבר זה וקבע כי אינו משכנע. הוא קבע כי יש להסתמך על הסכומים הנקובים בתעודות המשלוח הרשמיות כאינדיקציה הטובה ביותר לשווי היהלומים שהועברו בפועל. לפיכך, פסק בית המשפט כי החוב נפרע באופן חלקי בלבד, בסכום של כ-5.286 מיליון דולר. ההפרש בין סכום החוב המלא לסכום הפירעון, המגיע לסך של 10,575,445 דולר, סווג כהכנסה ממחילת חוב. עם זאת, ובניגוד לעמדת פקיד השומה, קבע השופט כי אירוע המס של מחילת החוב התרחש בשנת 2016, שנת הפירעון החלקי, ולא בשנת 2014.
באשר למקור היהלומים, קיבל השופט באופן חלקי את טענת ורדי כי מקורם בתכשיטים משפחתיים. עם זאת, הוא קבע כי הגיוני היה שורדי ישתמש קודם כל במלאי העסקי הקיים שלו לפני שיפנה לפירוק תכשיטים בעלי ערך סנטימנטלי. לפיכך, נקבע כי מתוך סכום הפירעון, סך של 270,135 דולר (שווי המלאי העסקי של ורדי בסוף 2015) ייחשב כהכנסה ממכירת מלאי עסקי החייבת במס. יתרת סכום הפירעון, כ-5 מיליון דולר, אכן יוחסה לתכשיטי המשפחה, אשר הוגדרו כ"מיטלטלין לשימוש אישי" הפטורים ממס רווח הון בעת העברתם לעסק.
בנוסף לסוגיה המרכזית, דן פסק הדין בשתי מחלוקות נוספות. בית המשפט דחה את דרישתו של ורדי לניכוי הוצאות מימון. נקבע כי בזמן שהעסק היה במשיכת יתר בבנק, ורדי משך לשימושו האישי סכומים גדולים בהרבה, מה שמעמיד בספק את הטענה שההלוואות והמימון שימשו לייצור הכנסה עסקית. כמו כן, נדחתה לחלוטין דרישתו לניכוי הוצאות נסיעה לחו"ל, וזאת בשל העדר מוחלט של אסמכתאות ופירוט לגבי מטרת הנסיעות.
בסיכומו של דבר, הערעור התקבל בחלקו, אך ורדי עדיין יעמוד בפני חבות מס משמעותית. הוא חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 22,500 שקלים חדשים.
ע"מ 3572-04-21
