פסילת הזכייה במכרז המצלמות בבני ברק: בית המשפט ביטל את החלטת ועדת המכרזים אך סירב להעניק את הזכייה למפסידה
בית המשפט המחוזי קבע כי החברה הזוכה במכרז להצבת מצלמות אכיפה לא עמדה בתנאי הסף, אך קיבל את עמדת עיריית בני ברק כי יש לצאת למכרז חדש כדי להרחיב את התחרות. בפסק הדין נמתחה ביקורת על ניסוח המכרז, שהוביל לפער בין כוונת העורכים ללשונו המפורשת.
פסק דין דרמטי שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-23 ביוני 2025, על ידי כבוד השופט גרשון גונטובניק, ביטל את זכייתה של חברת "אם וויו מלאון בע"מ" במכרז פומבי לאספקה והתקנה של מערכת מצלמות ניטור ואכיפת חנייה ונסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית (נת"צ) בעיר בני ברק. עם זאת, בית המשפט דחה את עתירתה של חברת "סייפר פלייס בע"מ", שהגיעה למקום השני, להכריז עליה כזוכה במכרז. במקום זאת, אימץ בית המשפט את החלטת ועדת המכרזים לבטל את המכרז הנוכחי ולפרסם מכרז חדש, וזאת מתוך רצון להרחיב את התחרות בתחום.
הפרשה החלה בחודש אוגוסט 2024, כאשר החברה הכלכלית לבני-ברק, תאגיד עירוני בבעלות העירייה, פרסמה מכרז פומבי (מס' 2/24) למערכת טכנולוגית מתקדמת לאכיפת עבירות תנועה וחנייה. למכרז הוגשו שתי הצעות בלבד: האחת של חברת "סייפר פלייס", שסיפקה שירותים דומים לעירייה מאז 2018, והשנייה של חברת "אם וויו מלאון". לאחר בחינת ההצעות, שהיו שתיהן ראויות כלכלית וזולות מהאומדן המקורי, הוכרזה "אם וויו" כזוכה, בעיקר בשל הצעת מחיר נמוכה יותר.
אלא שלאחר עיון במסמכי ההצעה הזוכה, טענה "סייפר פלייס" כי "אם וויו" אינה עומדת בתנאי הסף שנקבעו במכרז ואף הציגה מסמכים שקריים לכאורה כדי לבסס את ניסיונה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב סעיף 23 למכרז, שהגדיר את תנאי הסף המקצועיים לספקי המערכות. הסעיף דרש מהספק להיות "בעל ניסיון מוכח בביצוע 2 פרויקטים לפחות הכוללים אספקה, התקנה ותחזוקה של אמצעים טכנולוגיים לאכיפה". בהמשך הסעיף הוגדר "פרויקט" ככזה הכולל "התקנה ותחזוקה של לפחות 20 מצלמות טמ"ס".
"סייפר פלייס" חשפה כי בפרויקטים שהציגה "אם וויו" כהוכחת ניסיון, בערים רמת גן והוד השרון, היא סיפקה בעיקר את התוכנה לניהול המערכת, בעוד שחברות אחרות הן אלו שביצעו בפועל את התקנת המצלמות. בעקבות פנייתה של "סייפר פלייס", עיריית הוד השרון חזרה בה מהאישור שנתנה ל"אם וויו" והבהירה כי החברה סיפקה "מערכת אפליקטיבית לרישום דוחות… וזאת בלבד". גם עיריית רמת גן הוציאה מכתב הבהרה דומה, לפיו השירות שסופק היה "תוכנה למערכת אכיפת חניה ולא הפעלה של מצלמות אכיפה".
חרף הגילויים, ועדת המכרזים של החברה הכלכלית התכנסה שנית ודבקה בהחלטתה המקורית. הוועדה טענה כי יש לפרש את תנאי המכרז "פרשנות תכליתית", כזו שמבחינה בין הניסיון הנדרש בהתקנת חומרה (מצלמות) לבין הניסיון באספקת תוכנה. לשיטתה, הכוונה המקורית של עורכי המכרז הייתה להרחיב את התחרות ולאפשר גם לחברות אינטגרציה, שאינן מתקינות מצלמות בעצמן, להשתתף. עם זאת, הוועדה קבעה כי אם בית המשפט יפסול את פרשנותה, היא תבטל את המכרז ולא תכריז על "סייפר פלייס" כזוכה.
בפסק דינו המנומק, דחה השופט גונטובניק את פרשנותה התכליתית של ועדת המכרזים. הוא קבע כי "שעה שאנו עוסקים בדיני מכרזים ובתנאי סף, יש לנקוט בגישה מוּקפדת ולתת ללשון את מובנה הישיר והברור". השופט הדגיש כי לשון סעיף 23 הייתה "חדה וברורה" ודרשה במפורש ניסיון בהתקנת 20 מצלמות לפחות. סטייה מלשון התנאי, טען השופט, מהווה פגיעה חמורה בעקרון השוויון, שהוא "נשמת אפו של המכרז", שכן מתמודדים פוטנציאליים אחרים אולי נמנעו מלהגיש הצעה משום שסברו, בצדק, כי אינם עומדים בתנאי כלשונם. הוא הוסיף כי "עקירה של תנאי המכרז שנוסחו בבירור… יעלה כדי שינוי תנאים בדיעבד", דבר שאסור בתכלית האיסור.
לאחר שקבע כי יש לפסול את הצעתה של "אם וויו", פנה השופט לסוגיה השנייה: האם יש להכריז על "סייפר פלייס" כזוכה. כאן, באופן מפתיע, קיבל השופט את עמדת ועדת המכרזים. הוא קבע כי החלטת הוועדה לבטל את המכרז במקרה של פסילת הזוכה נופלת "במתחם הסבירות העומד לרשותה". השופט הכיר בכך שאכן קיים פער בין כוונת עורכי המכרז, שביקשו להרחיב את התחרות, לבין הניסוח המצמצם של תנאי הסף. לכפות על הוועדה להתקשר עם "סייפר פלייס", שהייתה נותרת הצעה יחידה, היה מסכל את אותה כוונה לגיטימית ופוגע באינטרס הציבורי.
השופט דחה את טענת "סייפר פלייס" כי ניתן לבטל מכרז רק בהיעדר כל חלופה אחרת. הוא קבע כי במקרה זה, אכיפת המכרז הייתה מובילה "לסתירה מהותית ובלתי ניתנת לגישור בין כוונת עורכיו ותכליתו ובין מימושו". התוצאה הסופית של פסק הדין היא ביטול זכייתה של "אם וויו" והחזרת הגלגל לאחור – לקראת פרסום מכרז חדש ומתוקן. השופט הורה כי הוראות המעבר שנקבעו בהחלטה קודמת, אשר חילקו את העבודה באופן שוויוני בין שתי החברות, יישארו בתוקף עד להחלטה אחרת.
ת"א 54323-11-24
