פסק דין תקדימי בלשון הרע: ביהמ"ש המחוזי מבחין בין ביקורת לגיטימית ברשתות החברתיות להטחת האשמות חסרות בסיס
בית המשפט קיבל חלקית את ערעורה של עו"ד כנרת בראשי וקבע כי פרסומיה בפייסבוק ובטוויטר על אודות התבטאותו של הפרקליט יריב צרי היו מוגנים, אך קבע כי ייחוס "בעיה פדופילית" בראיון רדיו חרג מכל הגנה אפשרית. סכום הפיצוי שבו חויבה הופחת ב-40,000 ש"ח.
בפסק דין חשוב המשרטט את הגבולות הדקים שבין חופש הביטוי ללשון הרע, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו באופן חלקי את ערעורה של עורכת הדין והפעילה החברתית כנרת בראשי, על פסק דין שחייב אותה לשלם 100,000 שקלים לעו"ד יריב צרי, פרקליט ותיק בפרקליטות מחוז דרום. השופט יונה אטדגי קבע כי בעוד שהפרסומים של בראשי ברשתות החברתיות פייסבוק וטוויטר חוסים תחת הגנות "אמת בפרסום" ו"הבעת דעה", הרי שהתבטאותה בראיון רדיופוני, שם רמזה כי התנהלותו של צרי מעלה חשד ל"בעיה פדופילית", מהווה לשון הרע ואינה מוגנת.
פסק הדין, שניתן ב-28 ביולי 2025, עסק בשלושה פרסומים שונים של עו"ד בראשי. הפרשה החלה ביולי 2020, על רקע טיפולו של עו"ד צרי בתיק פשע חמור של סב שהואשם בביצוע מעשה מגונה בנכדתו. במהלך ישיבה פנימית עם שני מתמחים לקראת דיון בתיק, אמר עו"ד צרי אמירה שהפכה ללב המחלוקת: "אז מה אתם מגישים כתב אישום נגד כל סבא שמושיב על הברכיים את הנכדה שלו? אז מה אם עמד לו".
אמירה זו, שנאמרה בשיחה מקצועית סגורה, הודלפה והגיעה לידי עו"ד בראשי, שהחליטה לפרסמה. הפרסום הראשון היה בחשבון הפייסבוק שלה, שם ציטטה את דבריו של צרי וציינה כי הם נאמרו בשיחות פנימיות. בפוסט הוסיפה משפט ביקורתי: "כך נשלחה ילדה, קרבן עבירה, חפוית ראש ועו"ד צרי ימשיך לייצג את המדינה בתיקי עבירות מין", ולצדו כללה את תגובת הפרקליטות במלואה, שטענה כי הדברים הוצאו מהקשרם.
כמה ימים לאחר מכן, בראיון בגלי צה"ל, התייחסה עו"ד בראשי לדברים ואמרה: "אמירה פדופילית כזו על ידי פרקליט לא יכולה לצאת מהקשרה. אותו אדם לא יכול לעסוק בתיקי עבירות מין עד שהוא לא יעבור בדיקה אם אין בהתנהלותו בעיה פדופילית כזו או אחרת…".
הפרסום השלישי והאחרון היה בדצמבר 2020 בחשבון הטוויטר שלה, שם חזרה על ציטוט דבריו של צרי בהקשר לקידומו המקצועי, כינתה את הפרשה "פרקליטות בושה" ואף קראה לעוקביה להביע התנגדות למינוי באמצעות שליחת מייל לפרקליט המחוז.
בעקבות הפרסומים הגיש עו"ד צרי תביעת לשון הרע, ובית משפט השלום קיבל אותה במלואה, קבע כי כל שלושת הפרסומים מהווים לשון הרע, וחייב את בראשי בפיצוי של 85,000 ש"ח בתוספת 15,000 ש"ח הוצאות משפט.
השופט אטדגי, בערכאת הערעור, ניתח כל אחד מהפרסומים בנפרד והגיע למסקנות שונות לגביהם. בנוגע לפרסומים בפייסבוק ובטוויטר, קבע השופט כי עומדות לעו"ד בראשי הגנות משמעותיות. ראשית, הוא קיבל את טענת "אמת בפרסום". השופט קבע כי ליבת הפרסום – אמירתו הבלתי מוכחשת של עו"ד צרי – הייתה אמת, וכי היה עניין ציבורי ברור בפרסומה, לאור תפקידו הציבורי של צרי. השופט הדגיש כי בהגנת אמת הפרסום, "הדגש הוא לא על הדרך, אלא על התוצאה – פרסום המשקף את האמת" , ולכן מניעיה של המפרסמת אינם רלוונטיים. בית המשפט דחה את הטענה שהדברים הוצאו מהקשרם, וציין כי בראשי דייקה בכך שציינה כי הדברים נאמרו בשיחות פנימיות ואף כללה את תגובת הפרקליטות במלואה.
עוד קבע השופט כי המשפטים הביקורתיים שצורפו לציטוט, כמו "כך נשלחה ילדה… חפוית ראש" וההשוואה לפרקליט המדינה בטוויטר, מהווים "הבעת דעה" לגיטימית על התנהלותו של איש ציבור. ככאלה, הם מוגנים תחת סעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, העוסק בהבעת דעה על עניין ציבורי בתום לב.
לעומת זאת, ביחס לפרסום ברדיו, פסק השופט אטדגי באופן נחרץ כי עו"ד בראשי חצתה את הקו המותר. הוא קבע כי ייחוס "אמירה פדופילית" ורמיזה על "בעיה פדופילית" אינם יכולים להיחשב כהבעת דעה לגיטימית. לדבריו, האדם הסביר עלול להתרשם מהפרסום כי אין מדובר בדעתה של המפרסמת, אלא בתיאור עובדתי או במסקנה עובדתית.
השופט הוסיף כי גם אם היה ניתן לסווג את הדברים כהבעת דעה, הם לא היו זוכים להגנה. "פדופיליה נחשבת לעבריינות מינית מהסוג הבזוי ביותר," כתב. "ייחוס תכונה זו למשיב, ואפילו רמיזה על כך, ללא כל יסוד ובלי שהדבר היה נחוץ לביקורתה הלגיטימית של המערערת על אמירת המשיב, אינם יכולים להיחשב כהבעת דיעה לגיטימית". הוא סיכם כי פרסום זה ביזה את עו"ד צרי באופן בלתי סביר ביחס לביקורת שהועלתה.
לאור האמור, הערעור התקבל חלקית. חיובה של בראשי בגין הפרסומים בפייסבוק ובטוויטר בוטל, אך אחריותה לפרסום ברדיו נותרה על כנה. השופט קבע כי "משקלו של הפרסום ברדיו במידת הפגיעה במשיב גדול ממשקלם של שני הפרסומים האחרים" , והחליט להפחית את סכום החיוב הכולל (פיצוי והוצאות) ב-40,000 ש"ח. מאחר שעו"ד בראשי כבר שילמה את מלוא הסכום שנפסק בערכאה הראשונה, על עו"ד צרי להשיב לה את ההפרש.
ע"א 19170-11-24
