פשרה בצל טענות לניצול הזדמנות עסקית: בעלי השליטה בקסטרו ישלמו לחברה 1.8 מיליון ש"ח
בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר הסדר פשרה בתביעה נגזרת נגד גבי ואתי רוטר. התביעה עסקה בטענה כי השקעתם הפרטית בחברת הטכנולוגיה גלובל-אי הייתה הזדמנות עסקית שהייתה שייכת לקסטרו. בפסק הדין ניתן משקל מכריע למסקנות ועדה בלתי תלויה שקבעה כי סיכויי התביעה נמוכים, אך ההסדר כולל גם "הסכם תיחום פעילות" למניעת מקרים דומים בעתיד.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופט יעקב שרביט, אישר ביום 8 באוגוסט 2025, הסדר פשרה בתביעה נגזרת שהוגשה נגד בעלי השליטה בחברת האופנה קסטרו, בני הזוג גבריאל ואסתר רוטר. במסגרת הפשרה, ישלמו בני הזוג רוטר לקסטרו סכום של 1.8 מיליון שקלים. זאת, לסיום הליך משפטי בו נטען כי ניצלו הזדמנות עסקית של החברה כאשר השקיעו באופן פרטי, באמצעות חברת "רוטר החזקות בע"מ", בחברת הסטארט-אפ גלובל-אי.
תחילתה של הפרשה בבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש בעל המניות אסף רביד. בבקשה נטען כי השקעתם של בני הזוג רוטר בחברת גלובל-אי בשנים 2014-2015, היוותה ניצול הזדמנות עסקית שהייתה שייכת לקסטרו. באותה תקופה, כיהנו בני הזוג רוטר כמנכ"לים משותפים ודירקטורים בקסטרו, ומר רוטר אף שימש כיו"ר הדירקטוריון.
לטענת המבקש, ההשקעה בגלובל-אי, העוסקת בלוקליזציה של אתרי סחר מקוונים, הייתה קרובה לעסקיה של קסטרו, שהשקיעה באותה עת בפיתוח אתרי סחר מקוונים כחלק מהאסטרטגיה העסקית שלה. עוד נטען כי לאור תפקידם הבכיר, היה על בני הזוג רוטר להציג את הזדמנות ההשקעה בפני החברה, ומשלא עשו כן, עליהם להשיב לה את הרווחים שהפיקו מהשקעתם.
מנגד, בני הזוג רוטר דחו את הטענות מכל וכל. לשיטתם, תחום פעילותה של גלובל-אי שונה לחלוטין מליבת עסקיה של קסטרו, שהיא חברה קמעונאית בתחום האופנה וה-Lifestyle. הם טענו כי ההשקעה בגלובל-אי, שהייתה השקעה פאסיבית בחברת סטארט-אפ, לא תאמה את התוכנית האסטרטגית של קסטרו באותה עת, שדגלה ברכישת חברות רווחיות בתחומי הקמעונאות בלבד.
בעקבות הגשת הבקשה, הקימה קסטרו ועדת תביעות עצמאית ובלתי תלויה לבחינת הטענות. הוועדה, שכללה את השופט בדימוס ד"ר עדי זרקין, פרופ' מיגל דויטש ורו"ח רגינה אונגר, ניהלה הליך בדיקה מקיף ויסודי. בסיומו, קבעה הוועדה כי סיכויי התביעה נגד בני הזוג רוטר נמוכים וכי קיים סיכוי גבוה שהיא תידחה. הוועדה ציינה כי פעילותה של גלובל-אי אינה נמצאת לא ב"מעגל הראשון" (ליבת הפעילות) ולא ב"מעגל השני" (תחומים משיקים) של פעילות קסטרו.
עם זאת, הוועדה מצאה כי הפנייה למר רוטר בנוגע להשקעה נעשתה הן "בכובעו הפרטי" והן "בכובע של קסטרו", וכי לא ניתן לשלול סיכוי מסוים להצלחת התביעה. לאור זאת, המליצה הוועדה שלא להגיש תביעה, אך הציעה לנהל משא ומתן לפשרה שתשקף את הסיכוי הנמוך של התביעה, ובנוסף לגבש הסכם לתיחום פעילות עתידי בין החברה לבעלי השליטה.
המלצות אלו אומצו על ידי דירקטוריון קסטרו, והצדדים נכנסו למשא ומתן. הסדר הפשרה המקורי שהוגש לבית המשפט לא כלל פיצוי כספי לחברה, אלא התמקד בחתימה על הסכם תיחום הפעילות. הסדר זה ספג ביקורת מצד גורמי המדינה, שטענו כי הסכם תיחום פעילות אינו מהווה פיצוי על נזקי העבר.
בעקבות הערות בית המשפט והגורמים המקצועיים, גובש הסדר פשרה מתוקן, אשר כלל תשלום של 1.8 מיליון שקלים לקסטרו על ידי בני הזוג רוטר. בנוסף, נחתם ואושר "אישור משולש" (ועדת ביקורת, דירקטוריון ואסיפה כללית) ל"הסכם תיחום הפעילות המתוקן", המסדיר את חובות בעלי השליטה ביחס להזדמנויות עסקיות עתידיות.
בפסק דינו המקיף, ניתח השופט שרביט את סבירות הסדר הפשרה. הוא קבע כי הערכת ועדת התביעות לפיה סיכויי התביעה נמוכים היא נכונה. השופט ציין מספר טעמים לכך: ראשית, קושי בכך שהמבקש לא פנה לחברה לפני הגשת הבקשה. שנית, המשקל הרב שיש לתת לדוח המעמיק והיסודי של ועדת התביעות המקצועית והעצמאית, גם אם המלצותיה אינן חוסות אוטומטית תחת "כלל שיקול הדעת העסקי". שלישית, ולגופו של עניין, השופט קבע כי ההשקעה בגלובל-אי אכן אינה נופלת בתחומי הפעילות של קסטרו, לא במעגל הראשון ולא בשני, וכי היא לא תאמה את האסטרטגיה העסקית של החברה באותה תקופה.
השופט גם התייחס לסוגיית שכר הטרחה והגמול למבקש ולעורכי דינו. הצדדים המליצו על סך של 750,000 ש"ח, אך בית המשפט הפחית סכום זה משמעותית. בהתבסס על הלכות שנקבעו בתחום התובענות הייצוגיות, קבע השופט כי אין לכלול את שווי "ההסדרה העתידית" (הסכם תיחום הפעילות) בבסיס החישוב לשכר הטרחה. לפיכך, ובהתבסס על הסכום הכספי שנפסק, העמיד בית המשפט את סך הגמול ושכר הטרחה על 360,000 ש"ח, בתוספת החזר הוצאות מופחת של 25,000 ש"ח.
תנ"ג 67071-05-22
