חברת באטמ תשלם מיליוני שקלים לקיבוץ בארות יצחק וחברת ריפיד טכנולוגיות בעקבות כישלון מערכת להשמדת עופות
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי חברת התקשורת והטכנולוגיה הציבורית באטמ וחברת הבת שלה, כט טכנולוגיות, הפרו באופן יסודי הסכם לאספקת מערכת ניידת וחדשנית להמתה ועיקור של בעלי חיים. החברות חויבו להשיב את מלוא התמורה ששולמה, בסך העולה על 6 מיליון שקלים, ולשלם פיצויים נוספים של כ-2.67 מיליון שקלים בגין נזקים ישירים שגרמו לקריסתה של חברת הסטארט-אפ שהוקמה לצורך המיזם.
בפסק דין חריף ונוקב, שניתן ב-4 בספטמבר 2025, קיבלה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו וסגנית הנשיא, רחל ברקאי, את תביעתן של "ייזום ופיתוח בארות יצחק אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" וחברת "ריפיד טכנולוגיות בע"מ (בפירוק)" , וקבעה כי חברת התקשורת הציבורית באטמ וחברת הבת שלה, כט טכנולוגיות, הן שהפרו את ההסכם שנחתם בין הצדדים. בהתאם, נדחתה במלואה התביעה שכנגד שהגישו באטמ וכט טכנולוגיות.
תחילתה של הפרשה בשנת 2016, אז פנו נציגי הנתבעות ליזמים מטעם התובעות והציגו בפניהם טכנולוגיה פורצת דרך: מערכת ניידת בשם "AGRI ISS" , המיועדת לספק פתרון כולל להמתה, עיקור וכילוי של בעלי חיים, ובפרט עופות, ישירות בחצר המשק של הלקוח. על פי המצגים, המערכת הייתה אמורה להפוך את פגרי העופות לתמיסה נוזלית סטרילית, שממנה ניתן יהיה להפיק בשלב מאוחר יותר תוספי מזון לבעלי חיים, ובכך לחסוך עלויות שינוע והטמנה ולמנוע מפגעים תברואתיים.
בהתבסס על מצגים אלו, נחתם במרץ 2017 הסכם לאספקת המערכת תמורת 2.5 מיליון דולר , עם התחייבות להספק של כ-10 טון עופות בשעת עבודה. לצורך המיזם הוקמה חברת ריפיד, בה החזיק קיבוץ בארות יצחק ב-40% מהמניות. התובעות שילמו מקדמה של 3.8 מיליון שקלים וכן תשלומים חודשיים נוספים.
אלא שהמערכת המובטחת לא סופקה במועד המקורי, ספטמבר 2017, וגם לא במועדים נדחים שנקבעו לאחר מכן. לאחר עיכובים רבים, הועברו רכיבי המערכת לשטח הקיבוץ בתחילת 2018, אך סדרת ניסויים שבוצעו במקום העלתה חרס. הניסוי המשמעותי האחרון, שנערך ביולי 2018 וכלל המתה והזנה של עופות חיים למערכת, הופסק לאחר טיפול ב-174 עופות בלבד, עקב פיצוץ בצינור הזנת הבשר שנגרם מלחץ גבוה. לאחר ניסוי כושל זה, ולמרות התראות שנשלחו, הנתבעות לא תיקנו את הליקויים באופן מלא , ובאפריל 2019 הודיעו התובעות על ביטול ההסכם.
בפסק הדין, דחתה השופטת ברקאי את כל טענות ההגנה של הנתבעות. טענתן המרכזית הייתה כי מתקן ההמתה של העופות כלל לא היה חלק מההסכם המקורי, אלא תוספת מאוחרת שהוזמנה בנפרד , וכי הן לא היו מחויבות לספק עבורו אישורים רגולטוריים. השופטת קבעה כי טענה זו מופרכת וכי "התובעות רכשו מן הנתבעות מערכת ניידת הכוללת הן מתקן המתה והן מערכת לעיקור". היא ביססה את קביעתה על לשון הצעת המחיר, שהיא חלק מההסכם, שם צוין במפורש כי המערכת מיועדת "להשמדה המונית" ותכלול "אמצעי להמתת התרנגולות". יתרה מכך, השופטת קבעה כי החדשנות והכדאיות הכלכלית של המיזם כולו התבססו על היכולת לבצע את כל הפעולות תחת "קורת גג אחת" ניידת.
השופטת קבעה באופן חד משמעי כי המערכת שסופקה לא עמדה כלל, "ואף לא קרוב לכך", בהתחייבויות החוזיות. עדי הנתבעות עצמם הודו בחקירתם כי המערכת מעולם לא פעלה בהספק המובטח של 10 טון בשעה. "בחינת הראיות והעדויות שהובאו בפני מובילה למסקנה, כי הנתבעות לא עמדו בקיום מהות ההסכם", כתבה השופטת בפסק הדין.
גם טענתה של חברת האם, באטמ, כי היא אינה צד להסכם וכי יש לדחות את התביעה נגדה בהיעדר יריבות, נדחתה. השופטת ציינה כי חתימתה של באטמ מופיעה על חלק מההסכמים והנספחים , וכי החברה, בהיותה ציבורית, דיווחה לבורסה בלונדון על העסקה ויצרה מצגים בפני התובעות והמשקיעים כי היא עומדת מאחוריה.
בעקבות הקביעה כי הנתבעות הפרו את ההסכם, והביטול נעשה כדין, פסק בית המשפט על השבת כל הסכומים ששילמו התובעות: 3,800,000 ש"ח כמקדמה , 1,266,000 ש"ח ששולמו בתשלומים חודשיים , ו-275,000 דולר ששולמו עבור מערכת נייחת שהזמנתה בוטלה בהסכמה.
בנוסף, קיבל בית המשפט את דרישת התובעות לפיצוי בגין נזקים ישירים. השופטת קבעה כי חברת ריפיד הוקמה במיוחד לצורך המיזם, וכישלון הנתבעות באספקת המערכת הוא שהוביל אותה לחדלות פירעון. לפיכך, חויבו הנתבעות לשלם לתובעות 2.67 מיליון שקלים נוספים, בגין הוצאות תפעוליות ושכר שהוציאה החברה בשנים 2017-2018. עם זאת, דרישת התובעות לפיצוי של 10 מיליון שקלים בגין אובדן רווחים ופגיעה במוניטין נדחתה, בנימוק שלא הונחה תשתית ראייתית מספקת, כגון חוות דעת מומחה או חוזים חתומים עם לקוחות.
ת"א 19186-10-19
