תביעת המיליונים נדחתה: בית המשפט דחה את כל טענותיו של תושב בני ברק נגד העירייה

לאחר מאבק משפטי ממושך, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב תביעה בסך 3.8 מיליון ש"ח שהגיש דוד ברונר נגד עיריית בני ברק והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. בפסק הדין נקבע כי טענותיו של ברונר להתנכלות אישית, רדיפה ואכיפה בררנית היו חסרות בסיס ראייתי, וכי חלק ניכר מהבעיות שתוארו נבעו מעבירות בנייה שביצע התובע בעצמו.

בפסק דין מפורט שניתן ב-10 באוגוסט 2025, דחה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, דורון חסדאי, את תביעתו של דוד ברונר, בעל נכס ברחוב ריינס 15 בבני ברק , נגד עיריית בני ברק והוועדה המקומית לתכנון ובנייה. התובע טען למסכת התנכלויות בת שמונה שנים מצד הרשויות וראש העיר לשעבר, חנוך זייברט, שגרמה לו נזקים כספיים ועוגמת נפש המוערכים בסך 3,868,000 ש"ח.

מרכז התביעה נסוב סביב טענתו של ברונר כי החל משנת 2008, לאחר שהתנגד לחריגות בנייה בפרויקט של יזם בשם שיינפלד ברחוב ריינס 13 , החלו זייברט והעירייה במסע רדיפה אישי נגדו. לטענתו, קשריו של שיינפלד עם זייברט, שניהם משתייכים לחסידות גור, היו המניע להתנכלות.

ברונר פירט שורה של אירועים שלטענתו מוכיחים את ההתנכלות. בין היתר, הוא טען כי זומן לשימוע סלקטיבי בטענה שביתו נבנה ללא היתר, בעוד מסמכים חשובים "נעלמו" מתיק הבניין שלו. עוד טען כי נשלח אליו פקח באופן מכוון שהנפיק לו דוח על עבירות בנייה בחלקים של הנכס שכלל אינם בבעלותו, אלא שייכים לשכנתו.

בית המשפט דחה טענות אלו מכל וכל. ראשית, צוין כי התביעה האישית נגד זייברט נדחתה כבר בשלב מוקדם של ההליך בשל חסינות עובדי ציבור, החלטה שאושרה גם בבית המשפט העליון. לגופו של עניין, קבע השופט חסדאי כי ברונר לא הציג כל ראיה לקשר פסול בין זייברט ליזם שיינפלד. יתרה מכך, בית המשפט קבע כי לרשויות עומדת "חזקת התקינות המנהלית" , וברונר לא הצליח לסתור חזקה זו. נמצא כי ההליכים שננקטו נגדו, לרבות הזימון לשימוע ומתן הדוח, לא נבעו מהתנכלות אלא היו תגובה ישירה לעבירות בנייה שברונר עצמו ביצע, ואף הורשע בהן על בסיס הודאתו בשנת 2013.

טענה מרכזית נוספת של ברונר הייתה שהעירייה עיכבה במשך שנים את בקשותיו לקבלת היתר בנייה, בין היתר לחלוקת דירה ולהקמת חזית מסחרית. בית המשפט סקר את רצף האירועים הממושך, שכלל דיונים רבים בוועדה המקומית ובוועדת הערר , וקבע כי העיכובים נבעו, בין היתר, מכך שברונר הגיש בקשות שאינן תואמות את הוראות הדין וביקש להכשיר בנייה בלתי חוקית. בסופו של דבר, ועדת הערר היא זו שקבעה את התנאים למתן ההיתר, וברונר עצמו לא הוכיח כי פעל בהתאם להחלטותיה כדי לקדם את קבלתו.

ברונר טען כי בניית הבניין השכן בריינס 13 גרמה להצרת סמטת אונקלוס, באופן שאינו מאפשר כניסת רכבי כיבוי אש, וגרם לו לירידת ערך בסך 200,000 ש"ח. בית המשפט מצא כי טענה זו נדונה ונדחתה כבר בשני הליכים משפטיים קודמים שברונר יזם, ועל כן הוא מנוע מלהעלותה שוב. לגופו של עניין, נקבע כי לנכס של ברונר יש גישה מרחובות רחבים אחרים , והמומחים מטעמו לא הצליחו לבסס את הטענה בדבר היעדר גישה לכבאיות.

הסתרת מידע תכנוני: ברונר טען שבשנת 1980 העירייה הסתירה ממנו את זכותו לבניית חזית מסחרית. בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי ברונר היה מודע לאפשרות זו, שכן הוא עצמו הרס חנות ישנה שהייתה קיימת על המגרש שרכש.

אי רישום הנכס: טענתו כי לא הצליח לרשום את הבית כבית משותף בגלל התנהלות העירייה נדחתה. בית המשפט קבע כי המניעה נבעה מסכסוך של ברונר עם שכניו ובעיקר מעבירות הבנייה בנכס שלו עצמו.

ירידת ערך עקב בנייה שכנה: התביעה לנזק בסך 500,000 ש"ח בגין מתן היתר שלא כדין לבניין השכן ופגיעה באיכות חייו נדחתה. מומחה התביעה הודה בחקירתו כי לחריגות הבנייה הנטענות בבניין השכן אין כמעט השפעה על נכסו של ברונר.

בסיכום פסק הדין, מתח השופט חסדאי ביקורת על כך שגרסתו של ברונר נסמכה על עדותו היחידה, ללא ראיות תומכות מספקות. לאור כל האמור, התביעה נדחתה במלואה, וברונר חויב לשאת בהוצאות הנתבעות בסך כולל של 80,000 ש"ח.

ת"א 51661-03-16