תביעת המיליונים של הקבלן נדחתה: חויב לשלם 2 מיליון שקל ליזמים
בית המשפט המחוזי דחה את כל טענותיה של חברת הבנייה "לנסר הנדסה", שתבעה פיצוי של כ-4.5 מיליון שקל בגין עיכובים שלטענתה נגרמו על ידי היזמים. בפסק דין נרחב, קיבלה השופטת הדסה אסיף את התביעה שכנגד של היזמים, וקבעה כי הקבלן הוא שאחראי לעיכובים ולליקויי בנייה חמורים, וחייבה אותו בתשלום פיצויים והוצאות.
בפסק דין חריף שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נדחתה במלואה תביעה בסך 4.5 מיליון שקלים שהגישה חברת הקבלן "לנסר הנדסה בע"מ" נגד חברות היזמות "רימגא יזמות וניהול בע"מ" ו"אגמי ניהול וייזום פרוייקטים (2010) בע"מ". לא רק שהתביעה נדחתה, אלא שבית המשפט קיבל את התביעה שכנגד שהגישו היזמיות, וחייב את לנסר לשלם להן סכום של 2 מיליון שקלים, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין, שניתן ב-17 ביולי 2025 על ידי השופטת הדסה אסיף, חושף סאגה של האשמות הדדיות סביב פרויקט בנייה מורכב, שבסופה נקבע כי האחריות לעיכובים ולנזקים רובצת על כתפי הקבלן.
הסכסוך המשפטי נסוב סביב פרויקט להקמת שני בנייני מגורים ומסחר, שעליו חתמו הצדדים שלושה הסכמים בין השנים 2015 ל-2018. ההסכם הראשון, לעבודות חפירה ודיפון, בוצע ושולם במלואו. המחלוקת התמקדה בהסכמים השני והשלישי, שעסקו בבניית שלד המבנים והוספת 8 יחידות דיור נוספות, בהיקף כספי כולל של עשרות מיליוני שקלים.
חברת לנסר, באמצעות מנהלה, אינג' עבד עדוי, טענה בתביעתה כי היזמיות הן שגרמו לעיכוב משמעותי של שישה חודשים בפרויקט. לטענתה, כאשר הגיעה לבניית הקומה השישית, היזמיות הורו לה לעצור את העבודות עד לקבלת היתר בנייה עבור 8 הדירות הנוספות שביקשו להוסיף לפרויקט. עיכוב כפוי זה, לטענת לנסר, גרם לה לנזקים כבדים, כולל הוצאות מיותרות על עגורן, שכר עובדים ועוד, וכן מנע ממנה לקבל בונוס על סיום הפרויקט בזמן. על בסיס טענות אלו, ודרישות לתשלום יתרות חוזיות ודמי עיכבון, העמידה לנסר את תביעתה על סך של 4,534,960.9 ש"ח.
מנגד, היזמיות כפרו מכל וכל בטענות. הן טענו כי לנסר היא האחראית הבלעדית לאיחור במסירת הפרויקט. לטענתן, קצב העבודה של לנסר היה איטי כבר משלב החפירות, כפי שציין השמאי המלווה של הבנק. היזמיות טענו כי מעולם לא הורו על הפסקת עבודה מוחלטת, אלא דחקו בלנסר להתקדם עם עבודות הגמר בדירות הקיימות במקביל להמתנה להיתר. יתרה מכך, הן טענו שההסכם השלישי, שנחתם במאי 2018, דווקא היטיב עם לנסר בכך שדחה את מועד המסירה הסופי, ולמעשה "נתן לה אוויר" לתקן את האיחורים שכבר צברה. האיחור הסופי במסירת הדירות לדיירים, שהחלה רק בספטמבר 2019 במקום בפברואר 2019 , אילץ את היזמיות לשלם פיצויים בסך כולל של 2,270,993 ש"ח לרוכשי הדירות והחנויות, נזק שאותו תבעו מלנסר. בנוסף, הן טענו שלנסר ביצעה עבודה רשלנית והותירה ליקויים רבים, אותם נאלצו לתקן על חשבונן בעלות של כ-2 מיליון שקלים נוספים.
השופטת אסיף דחתה את גרסתה של לנסר באופן נחרץ. בפסק הדין צוין כי טענותיה של לנסר בנוגע לעיכוב "לא היו עקביות, והן גם היו רצופות סתירות". עדי החברה מסרו גרסאות שונות וסותרות באשר למהות הפסקת העבודה הנטענת, ולא ידעו לנקוב בתאריכים מדויקים. השופטת קבעה כי חתימתה של לנסר על ההסכם השלישי, שקבע מועד מסירה חדש לאחר תקופת העיכוב הנטענת, מערערת לחלוטין את תביעתה לפיצוי בגין אותו עיכוב.
בניגוד מוחלט, השופטת מצאה את עדויות היזמים ועדיהם, כולל דיירים ובעלי מקצוע, כמהימנות. היא קיבלה את טענת היזמיות כי הן נאלצו לשלם פיצויים משמעותיים לדיירים עקב האיחור של לנסר. כמו כן, השופטת קיבלה את הטענה כי לנסר לא ביצעה את התיקונים הנדרשים בשנת הבדק, והותירה אחריה ליקויים רבים. עדויות הדיירים תיארו כיצד נציגי לנסר "נעלמו" לאחר ביצוע תיקונים קוסמטיים בלבד, וכיצד נאלצו לפנות ליזמיות שביצעו את התיקונים על חשבונן.
בסיכום פסק הדין, קבעה השופטת כי הסכום היחיד שלנסר זכאית לו הוא דמי העיכבון בסך 1,893,655 ש"ח שהוחזקו בידי היזמיות. מנגד, היא חייבה את לנסר לשלם ליזמיות סכום כולל של 4,268,320 ש"ח בגין הפיצוי לדיירים ועלות התיקונים. לאחר קיזוז דמי העיכבון, ומאחר שהתביעה שכנגד הועמדה על 2 מיליון שקלים בלבד, זהו הסכום הסופי שלנסר חויבה לשלם, בתוספת ריבית והוצאות.
התביעה האישית שהוגשה נגד מנהל לנסר, עבד עדוי, נדחתה, בנימוק שהיזמיות לא הוכיחו עילה להטלת אחריות אישית עליו.
ת"א 72683-12-20
