בית המשפט המחוזי דחה תביעת ענק של יזם נגד קבוצת הביוטק Orgenesis; פסק כי ישראל אינה הפורום הראוי לדיון
השופטת תמר סנונית פורר קיבלה את טענת החברות הזרות וקבעה כי מרב הזיקות בסכסוך, הנוגע להסכם בעל פה על תיווך בעסקה בינלאומית, נוטות באופן מובהק לארצות הברית ויוון. היזם, שתבע 3.4 מיליון ש"ח ומניות, חויב בהוצאות משפט.
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו דחה לאחרונה תביעה שהגיש היזם הישראלי אהוד אלמון נגד קבוצת הביוטכנולוגיה הבינלאומית Orgenesis וחברות קשורות. בפסק דין מנומק שניתן ב-3 ביוני 2025, קבעה כבוד השופטת תמר סנונית פורר כי מדינת ישראל אינה "הפורום הנאות" לדון בתובענה, והורתה על מחיקת ההליך. ההחלטה התקבלה לאחר שהשופטת בחנה את מכלול קשרי הסכסוך, הציפיות הסבירות של הצדדים והאינטרס הציבורי, ומצאה כי כולם מצביעים על כך שהמקום הראוי לבירור התביעה הוא בבתי משפט בארצות הברית או ביוון.
עניינה של התובענה, שהוגשה במקור בספטמבר 2023, הוא טענתו של אלמון, יזם בתחום מדעי החיים, כי נכרת בינו לבין קבוצת Orgenesis הסכם בעל פה. לטענתו, באפריל 2017, בפגישה עם מנכ"לית הקבוצה, ורד קפלן, סוכם כי הוא יקבל תגמול בשיעור של 5% מכל הכנסה או תועלת שתצמח לקבוצה כתוצאה מהיכרות ושת"פ עסקי שיזם בינה לבין קבוצת Theracell היוונית, בבעלותו של מר פוטיס סקלרידיס. אלמון טען כי פעל לקידום שיתוף הפעולה, אך הנתבעות הסתירו ממנו הסכמים שנחתמו והתנערו מהתחייבויותיהן כלפיו. בתביעתו, הוא עתר לאכיפת ההסכם, להעברת חלק ממניות החברה היוונית המשותפת (Theracell Laboratoris IKE) לידיו, וכן לתשלום פיצוי כספי בסך של 3,411,968 ש"ח.
הנתבעות, קבוצה גלובלית שעיסוקה ברפואה מותאמת אישית, כוללות את חברת האם Orgenesis Inc, הנסחרת בבורסת ניו-יורק ומושבה במרילנד, ארה"ב, חברות בנות אמריקאיות וישראליות (שחלקן בהליכי חדלות פירעון), ואת המנכ"לית ורד קפלן. לאחר שהתובע קיבל היתר להמציא את כתבי התביעה לנתבעות הזרות מחוץ לתחום שיפוטה של ישראל, הגישו הנתבעות הזרות, Orgenesis Inc ו-Octomera LLC, בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת "פורום לא נאות". לטענתן, הסכסוך נעדר כל זיקה מהותית לישראל והוגש כאן רק מטעמי נוחות וחיסכון בעלויות של התובע. לבקשה זו הצטרפו גם הנתבעות הישראליות והמנכ"לית קפלן.
השופטת פורר ניתחה את הסוגיה בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה. ראשית, במבחן "מרב הזיקות", קבעה השופטת כי הכף נוטה באופן מובהק נגד ישראל. היא ציינה כי הסעדים המרכזיים שנתבעו – רישום מניות בחברה יוונית המוחזקות על ידי חברה אמריקאית, ותשלום כספים שמקורם בהכנסות מיזם עסקי ביוון – קשורים כולם לגורמים ופעילויות מחוץ לישראל. "כל הזיקות הינן ביחס לפורום בחו"ל ואינן בישראל", נכתב בפסק הדין. הזיקות היחידות לישראל, היות התובע ישראלי והטענה כי חלק מהשיחות התקיימו בארץ, נמצאו כבעלות משקל מועט ביחס למכלול.
שנית, במבחן "הציפיות הסבירות של הצדדים", מצאה השופטת כי כפות המאזניים מעויינות. מחד, התובע הישראלי יכול היה לצפות להתדיין בישראל. מאידך, הנתבעות, כקבוצה בינלאומית המעורבת בעסקה בין ארה"ב ליוון, ציפו באופן סביר כי סכסוך משפטי יתנהל במדינות אלה. על פי ההלכה הפסוקה, במצב של שוויון, הדין פועל לחובת התובע, שעליו מוטל הנטל להוכיח כי ישראל היא הפורום הראוי.
לבסוף, במבחן "השיקולים הציבוריים", קבעה השופטת כי האינטרס המהותי בבירור ההליך נתון לבתי המשפט בארה"ב או ביוון. השופטת ייחסה משקל משמעותי לטענת הנתבעות, שלא נסתרה על ידי התובע, לפיה מתנהלים נגדו הליכים פליליים ביוון בעקבות תלונה של מנהל קבוצת Theracell בגין זיוף חוזים. עובדה זו, נקבע, מחזקת את המסקנה כי לבית המשפט ביוון יש עניין רב יותר לדון בסכסוך. כמו כן, ניהול התיק בישראל היה מכביד על המערכת המשפטית בשל הצורך להביא עדים מחו"ל ולהוכיח דין זר.
לאור כל האמור, השופטת פורר השתכנעה כי הנתבעות עמדו בנטל להוכיח שישראל אינה הפורום הנאות, קיבלה את הבקשה והורתה על מחיקת התביעה. התובע, אהוד אלמון, חויב לשאת בהוצאות הנתבעות בסך כולל של 28,000 ש"ח (7,000 ש"ח לכל אחת מארבע הנתבעות שהתגוננו).
ת"א 16260-09-23
