פשרת פייבוקס: ביהמ"ש אישר פיצוי של כ-3.2 מיליון שקל לציבור, אך קיצץ בשכר טרחת עורכי הדין
בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר הסדר פשרה בתביעה הייצוגית נגד בנק דיסקונט בגין דליפת המידע מאפליקציית "פייבוקס" בשנת 2020. השופטת רחל ברקאי קבעה כי הבנק יעביר את כספי הפיצוי לקרן ציבורית שתפעל לחינוך והגנה על הפרטיות. במקביל, הפחיתה השופטת באופן משמעותי את שכר הטרחה שביקשו עורכי הדין של התובעים, וקבעה כי הוא לא יעלה על התקרה של 25% מסכום הפיצוי, כפי שנקבע בפסיקה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו, בפסק דין שניתן ב-15 ביוני 2025, אישר הסדר פשרה בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ בעקבות אירוע דליפת מידע אישי מיישומון "פייבוקס" (PayBox). בפסק הדין, שניתן על ידי סגנית הנשיא, השופטת רחל ברקאי, נקבע כי הבנק יפצה את הציבור בסכום כולל של כ-3.17 מיליון שקלים חדשים, שיועברו לקרן ייעודית לתובענות ייצוגיות. סכום זה כולל את הפיצוי לחברי הקבוצה וכן את ההפרש שנוצר לאחר שבית המשפט הפחית את הגמול לתובעים ואת שכר הטרחה לעורכי דינם.
פרשת דליפת המידע החלה באירוע אבטחת מידע שהתרחש ב-19 בינואר 2020 בשרתי היישומון, שהיה אז בבעלותו ובהפעלתו של בנק דיסקונט. בעקבות האירוע, דלף מידע חלקי של משתמשי האפליקציה. הדבר הוביל להגשת ארבע בקשות נפרדות לאישור תובענה כייצוגית, אשר בהמלצת בית המשפט אוחדו לבקשה אחת ב-23 באוגוסט 2021. התובעים הייצוגיים, יששכר כרמלי, איילת כרמלי, מעיין דילר, רום מי-דן, דוד פורר, סנדי אלכסנדר פרנג'י וסיוון יעלי בצרי, טענו לשורה של הפרות חוק מצד הבנק. בין היתר, נטען להפרת חוק הגנת הפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט.
מנגד, בנק דיסקונט טען כי פעל לתיקון התקלה במהירות וביעילות מרגע שהתגלתה. עוד טען הבנק כי השקיע ומוסיף להשקיע משאבים רבים באבטחת מידע, וכי אין עדות לכך שנגרם נזק כספי ישיר ללקוחות או שנעשה שימוש כלשהו במידע שדלף.
לאחר הליך גישור, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, במסגרתו הסכים הבנק לשלם פיצוי בסך 3,020,000 שקלים. הצדדים הסכימו כי בשל הקושי והעלויות הגבוהות הכרוכות באיתור כל אחד מחברי הקבוצה, הכספים יועברו לקרן שהוקמה מכוח חוק תובענות ייצוגיות. הקרן תייעד את הכספים לפעילויות הקשורות באבטחת מידע, חינוך לפרטיות והגנתה.
נקודה משמעותית בפסק הדין הייתה התערבותה של השופטת ברקאי בסוגיית הגמול לתובעים ושכר טרחת עורכי הדין. הצדדים ביקשו לאשר סכום כולל של 925,940 שקלים (בתוספת מע"מ) עבור גמול ושכר טרחה, סכום המהווה כ-30.6% מסך הפיצוי. התובעים טענו כי שיעור זה מוצדק, בין היתר, בשל העובדה שמספר משרדי עורכי דין היו מעורבים בהליך המאוחד.
אולם, השופטת דחתה טענה זו וקבעה כי אין בה כדי להצדיק חריגה מההלכה שנקבעה בפסיקת בית המשפט העליון, המגבילה את סך הגמול ושכר הטרחה ל-25% לכל היותר מסכום הפיצוי בהסדרי פשרה עד לסך של 5 מיליון שקלים. "ניהול יעיל של ההליך הינו דבר מחוייב המציאות", ציינה השופטת בפסק דינה. בהתאם לכך, הפחיתה השופטת את הסכום הכולל לגמול ושכר טרחה לסך של 755,000 שקלים, המהווים 25% מסכום הפיצוי. את ההפרש שנוצר, בסך 170,940 שקלים, הורתה השופטת להעביר גם כן לקופת הקרן הציבורית, לטובת כלל חברי הקבוצה.
סוגיה נוספת שנדונה הייתה בקשת הבנק לפטור אותו מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט, בטענה שההסדר הושג בשלב מקדמי של ההליך. גם בקשה זו נדחתה על ידי השופטת ברקאי. היא קבעה כי הגעה להסדר בשלב מקדמי אינה מהווה "טעם מיוחד" המצדיק מתן פטור מאגרה, וציינה כי בבחינת הסדר פשרה מושקעים משאבים רבים של בית המשפט. על כן, חויב הבנק בתשלום מלוא האגרה וכן בהשבת חלקה הראשון של האגרה לתובעים.
במהלך בחינת ההסדר, הובאה בפני בית המשפט גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר הצביעה על כך שהרשות להגנת הפרטיות ניהלה הליך פיקוח משלה נגד הבנק, ובסיומו קבעה כי נתגלו ליקויים בהתנהלותו שהובילו לאירוע האבטחה. הצדדים טענו מנגד כי ממצאי הרשות נלקחו בחשבון במסגרת הגישור וגובש סכום הפיצוי. השופטת קיבלה את עמדתם וקבעה כי סכום הפיצוי הוא סביר וראוי, במיוחד לאור העובדה שהנזק שנגרם לחברי הקבוצה לא היה נזק ממשי של דליפת מידע לגורמים שלישיים, אלא פיצוי בגין תחושות שליליות וחשש.
ת"צ 71271-01-20
