שערורייה בתל אביב: נאמני הקדש היסטורי פוטרו בגין "מחדלים חמורים", ניגוד עניינים והזנחה שהובילה לחובות של 12 מיליון שקל
בית המשפט המחוזי הורה על פיטוריהם לאלתר של נאמני "הקדש הלפרין", לאחר שאיפשרו לקרובי משפחה להשתמש בנכס המרכזי בחינם, צברו חוב ארנונה אסטרונומי, והזניחו את הנכס עד למצב קטסטרופלי. השופט נפתלי שילה: "התנהלות שערורייתית הנגועה בניגוד עניינים חריף". נאמן זמני מונה לתקופה של שנתיים.
בפסק דין חריף ויוצא דופן, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פיטוריהם המיידיים של ארבעת נאמני הקדש היסטורי ובעל נכסים משמעותיים, שהוקם עוד בשנת 1952. פסק הדין, שניתן ביום 22 ביוני 2025, על ידי השופט נפתלי שילה, חושף מסכת ארוכה של הזנחה פושעת, ניהול כושל וניגוד עניינים חמור, שהביאו את ההקדש אל סף קריסה, תוך צבירת חובות של למעלה מ-12 מיליון שקלים לעיריית תל אביב.
במרכז הפרשה עומד נכס מקרקעין ברחוב דרך שלמה 56 בתל אביב , שהוקדש על ידי המנוח יעקב הלפרין ז"ל למטרות צדקה, לרבות תמיכה במוסדות תורה, בעניים ובהקמת קופת גמילות חסדים. אלא שבמשך שנים ארוכות, מטרות נעלות אלו נותרו על הנייר בלבד. התביעה לפיטורי הנאמנים הוגשה על ידי צאצאים אחרים של משפחת הלפרין אשר טענו כי הנאמנים הפרו את חובותיהם באופן שיטתי וגרמו להקדש נזקים אדירים.
אחת הטענות המרכזיות והחמורות ביותר, שאומצה במלואה על ידי בית המשפט, נוגעת לשימוש שעשו קרובי משפחתו של הנאמן המרכזי, חיים יעקב הלפרין, בנכס ההקדש. על פי העובדות שהוכחו, הנאמנים איפשרו לחברה בבעלות גיסתו של הנאמן ובניהול אחיו, להפעיל חנות רהיטים ונגרייה בשטח של 480 מ"ר בקומת הקרקע של הנכס, וכל זאת מבלי לשלם כל תמורה – לא דמי שכירות, לא ארנונה ואף לא עבור צריכת חשמל ומים.
הנאמנים ניסו להצדיק את המהלך בטענה שהעסק המשפחתי "שמר" על הנכס מפני פולשים. השופט שילה דחה טענה זו מכל וכל וכינה אותה "מופרכת". בפסק הדין נקבע כי מדובר ב"התנהלות שערורייתית הנגועה בניגוד עניינים חריף", המהווה הפרה בוטה של חוק הנאמנות, האוסר על נאמן להפיק טובת הנאה לעצמו או לקרוביו מנכסי הנאמנות. "הדבר חמור במיוחד שעה שהנתבע 1 הוא עורך דין", הוסיף השופט.
בנוסף לניגוד העניינים, פסק הדין מתאר תמונה עגומה של הזנחה רבת שנים. הנכס, ששטחו עומד על 3,122 מ"ר , תואר על ידי נאמן זמני שמונה לבחון את המצב כנמצא ב"מצב קטסטרופלי עקב הזנחה רבת שנים". במשך כעשור, הנכס עמד שומם ולא הניב כל הכנסה להקדש , כאשר הנאמנים כלל לא ניסו לפעול להשכרתו.
גולת הכותרת של המחדל הניהולי הייתה צבירת חוב ארנונה לעיריית תל אביב בסך של כ-12 מיליון שקלים. החוב, שהצטבר עוד משנת 1991, טופל על ידי הנאמנים רק בשנים האחרונות ובאופן רשלני, מה שמנע אפשרות לקבלת פטור או הנחה משמעותית. יתרה מכך, הנאמנים אף לא דאגו שהעסק המשפחתי שפעל בנכס ישלם את חלקו בארנונה.
הקש ששבר את גב הגמל היה הסכם שכירות ארוך טווח, לתקופה של כמעט 25 שנים עם אופציה להארכה, עליו חתמו הנאמנים בשנת 2018. רשמת ההקדשות, שיוצגה על ידי עו"ד רבקה רווח, התנגדה להסכם בטענה שהוא דומה במהותו להסכם מכר, האסור על פי שטר ההקדש המקורי.
בחינה של ההסכם העלתה ליקויים רבים:
"דמי פינוי" למשפחה: ההסכם קבע שהשוכרת החדשה תשלם 150,000 ש"ח ישירות לעסק המשפחתי של הנאמן כ"דמי פינוי", וזאת על אף שהעסק מעולם לא שילם שכר דירה.
זכויות בנייה במתנה: ההסכם העניק לשוכרת זכויות בנייה על גג המבנה בשטח של 1,500 מ"ר ללא כל תמורה להקדש.
עמימות כלכלית: ההסכם לא הסדיר סוגיות מהותיות כמו מי יישא בתשלום היטל השבחה או מיסוי מקרקעין במקרה שהרשויות יראו בו עסקת מכר.
שמאי מטעם רשם ההקדשות קבע כי מדובר ב"הסכם לא אפוי" שחושף את ההקדש לסיכונים כלכליים כבדים.
לאור מכלול הממצאים, קבע השופט שילה כי התובעים הרימו את הנטל והוכיחו עילה להחלפת הנאמנים לאלתר. "די היה בקיומם של חלק מהמחדלים החמורים הנ"ל בכדי להביא לפיטורי הנתבעים, קל וחומר, שעה שהמחדלים כה רבים וקשים", כתב. הנאמנים, חיים יעקב הלפרין, צבי שמחה מושקוביץ, יצחק יוזביץ ויצחק שטרנבוך, פוטרו מתפקידם לאלתר.
בנוסף לפיטורים, מתח השופט ביקורת נוקבת גם על רשם ההקדשות, הגוף הממשלתי האמון על הפיקוח. "יש לתמוה תמיהה רבתי, מדוע רשם ההקדשות, שחובתו לפקח על ההקדשות, לא עשה דבר במשך שנים רבות… והוא התעורר לפעול רק בשנים האחרונות בעקבות פניות התובעים".
בית המשפט מינה את עו"ד נמרוד טפר כנאמן זמני להקדש לתקופה של שנתיים , והורה לו לפעול להשכרת הנכס ולהגיש תביעות כספיות נגד כל מי שגרם נזק להקדש. על רשם ההקדשות הוטל למנות נאמני קבע בתוך שנתיים, תוך בחינת האפשרות למנות לתפקיד את התובעים שיזמו את ההליך. הנאמנים המפוטרים חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ש"ח.
ת"א 54720-11-21
