תבע את עורכי דינו ב-3 מיליון שקל וחויב בהוצאות כבדות
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה תביעת ענק של לקוח נגד עורכי דינו לשעבר, לאחר שחוות דעת מומחה קבעה כי הלקוח הוא זה שחייב להם כספים. השופט יעקב שקד קבע כי גם אם היה מקבל את כל טענותיו העובדתיות של התובע, הוא עדיין היה נותר ביתרת חובה של קרוב למיליון שקל מול עורכי דינו.
בפסק דין משלים שניתן ב-11 במאי 2025, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את תביעתו של יצחק גיבור, שתבע מעורכי דינו לשעבר, אופיר צברי וגיא יובל, סכום של 3 מיליון שקלים ודרישה למתן חשבונות. השופט יעקב שקד לא רק שדחה את התביעה, אלא גם חייב את גיבור לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 100,000 שקלים. פסק הדין חושף מערכת יחסים עסקית מורכבת שהסתיימה בהתחשבנות נוקבת, אשר ממנה יצא התובע כשידו על התחתונה.
הפרשה החלה כאשר גיבור שכר את שירותיהם של עורכי הדין צברי ויובל כדי שייצגו אותו בסכסוכים משפטיים מול אביו המנוח, אהרן ז"ל, בנוגע לנכסי נדל"ן שהיו בבעלותם. על פי הסכם שכר הטרחה, הוסכם כי עורכי הדין יקבלו מחצית מכל הסכומים שיצליחו להשיג עבור גיבור.
לטענת גיבור הנתבעים החזיקו בכספים שהושגו עבורו במסגרת הטיפול בעניינים שונים, ביניהם נכסים הקשורים למלון "לוט", עיריית רחובות והמגרש ברחוב גורודיסקי. הוא טען כי בעודם מעבירים לו סכומים שונים למחייתו מעת לעת, הם סירבו בעקביות לדרישותיו לקבל התחשבנות מלאה ומפורטת. על כן, הוא הגיש תביעה למתן חשבונות, שכללה דרישה לדוחות מפורטים על כל ההכנסות, ההוצאות, והמסמכים התומכים.
מנגד, הנתבעים טענו כי לא רק שלא החזיקו בכספים השייכים לגיבור, אלא שהם הלוו לו כספים רבים שלא הושבו. לטענתם, בשנת 2015 הם הפסיקו להעביר לו כספים לאחר שהתברר שלא צפויות הכנסות נוספות, וכי גיבור הוא זה שחייב להם כספים. עוד טענו כי כל המסמכים הרלוונטיים נמסרו לו כבר באותה שנה.
בשלב הראשון של ההליך, בפסק דין חלקי שניתן במאי 2024, קבע בית המשפט כי הנתבעים אכן חייבים לספק לגיבור דוחות חשבונאיים לגבי שלושה עניינים מרכזיים: מכירת מניות מלון "לוט", המגרש ברחוב גורודיסקי, והחזר כספים מעיריית רחובות.
בעקבות פסק הדין החלקי, הגישו הנתבעים חוות דעת של רואה החשבון איציק סלובודיאנסקי. חוות הדעת הזו היוותה את נקודת המפנה הדרמטית בתיק. המומחה קבע כי לאחר ניתוח כלל ההכנסות וההוצאות, גיבור לא רק שאינו זכאי לכספים נוספים, אלא שהוא קיבל מהנתבעים סכום עודף של 2,943,222 שקלים. על פי הדו"ח, סך הכספים שהגיעו לגיבור משלוש הפרשות עמד על 449,611 שקלים בלבד, בעוד שהסכומים שהוא אישר בחתימתו כי קיבל מהנתבעים לאורך השנים הגיעו לסך של 2,214,326 שקלים.
גיבור דחה את ממצאי חוות הדעת וטען כי היא אינה שלמה ומתבססת על הנחות שגויות. הוא העלה מספר טענות ספציפיות: בנוגע למלון לוט, טען כי שכר הטרחה של עורכי הדין היה צריך להיות 20% ולא 50%. לגבי עיריית רחובות, טען כי היה זכאי למחצית מהכספים ולא ל-30% כפי שנקבע בהסכם בינו לבין אביו המנוח. בנוגע לעסקת גורודיסקי, טען כי כמיליון שקלים "נעלמו" מהחישוב וכי יש לכלול בחישוב גם את רכיב המע"מ.
השופט שקד דחה את טענותיו של גיבור אחת לאחת. הוא קבע כי חוות הדעת של המומחה נערכה באופן יסודי ומקצועי, ואף ציין כי המומחה עשה רושם מהימן בחקירתו. השופט הדגיש כי טענת התובע לגבי המע"מ חסרת בסיס, שכן כספי המע"מ מיועדים לרשויות המס ולא לאף אחד מהצדדים.
גולת הכותרת בפסק הדין הייתה התחשיב שערך השופט, בו הניח, לצורך הדיון בלבד, כי כל טענותיו של גיבור נכונות. הוא חישב את כל הסכומים הנוספים שגיבור טען שמגיעים לו (כ-866,402 שקלים), הוסיף אותם לסכום המקורי שקבע המומחה (449,611 שקלים), והגיע לסך כולל של 1,316,013 שקלים. לאחר מכן, הפחית השופט מסכום זה את הסך של 2,214,326 שקלים שגיבור אישר בחתימתו כי קיבל. התוצאה: גם בתרחיש האופטימי ביותר עבור גיבור, הוא עדיין נותר בחוב של 898,313 שקלים כלפי עורכי דינו. השופט אף ציין כי בתצהיר אחר, גיבור עצמו הצהיר על "הוצאות מוכרות" בסך 3,085,000 שקלים, מה שהיה מציב אותו ביתרת חובה גדולה אף יותר.
השופט מתח ביקורת על חוסר האמינות של התובע, וציין כי גרסתו בנוגע לשינוי חלוקת הכספים בינו לבין אביו היא "גרסה מתפתחת, סותרת את ההסכם ומחוסרת ביסוס ראייתי".
בסופו של דבר, קבע השופט כי "אין ספק כי התובע מצוי ביתרת חובה משמעותית כלפי הנתבעים" ודחה את התביעה. בהתחשב בסכום התביעה הגבוה, הימשכות ההליך והיקפו, חויב גיבור לשלם לנתבעים הוצאות בסך 100,000 שקלים.
ת"א 5605-03-18
