בית המשפט הורה לרשות המיסים לבחון מחדש חיוב מע"מ על תיירות מרפא
בפסיקה תקדימית, הורה בית המשפט המחוזי על החזרת דיון בעניינו של סוכן תיירות מרפא לשלב ההשגה ברשות המיסים, לאחר שקבע כי הרשות שינתה את עמדתה במהלך ההליך המשפטי ולא ביצעה בדיקה עובדתית מספקת בשאלה אילו שירותים נלווים לאשפוז זכאים למע"מ בשיעור אפס.
פסק הדין, שניתן ב-10 בספטמבר 2025 על ידי שופט בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, שמואל בורנשטין, עוסק בליבת הפעילות של תעשיית תיירות המרפא בישראל. הוא חושף את המורכבות שבסיווג שירותים רפואיים לצורכי מס ואת חוסר הבהירות בנוגע לפרקטיקות הנהוגות בבתי חולים מול סוכנים. המקרה עשוי להשפיע באופן נרחב על האופן שבו רשות המיסים תתייחס בעתיד לעסקאות בתחום, הנאמד במאות מיליוני שקלים בשנה.
הפרשה החלה כאשר מנהל מע"מ נתניה (המשיב) ערך ביקורת חשבונות לעוסק המורשה סרגיי שיפרין (המערער), הפועל תחת השם "מונדה מדיקל". שיפרין מתמחה בשיווק חבילות רפואיות לתיירים, בעיקר ממזרח אירופה, המגיעים לישראל לקבלת טיפולים מורכבים, לרוב אונקולוגיים, הכרוכים באשפוז בבית החולים אסותא. במסגרת הביקורת, שכיסתה את התקופה מינואר 2016 עד פברואר 2020, הוציאה רשות המיסים לשיפרין שומות בסך כולל של למעלה מ-1.7 מיליון שקלים.
לטענת רשות המיסים, שיפרין דיווח שלא כדין על הכנסותיו כעסקאות החייבות במע"מ בשיעור אפס וניכה שלא כדין מס תשומות מחשבוניות שהוציא בית החולים. שיפרין טען מנגד כי פעילותו עומדת בתנאי החוק המזכים אותו במע"מ בשיעור אפס. הוא הסתמך על סעיף 30(א)(8)(ז) לחוק מע"מ, הקובע הטבה זו עבור "שירותים נוספים הניתנים אגב אשפוז" לתייר , וכן על סעיף 30(א)(5) לחוק, המתייחס למתן שירותים לתושב חוץ.
במקור, המחלוקת התמקדה בשאלה טכנית לכאורה: זהות הגורם המשלם את עמלת הסוכן. רשות המיסים טענה כי מכיוון שהתייר שילם את העמלה ישירות לשיפרין ולא דרך בית החולים, אין לראות בכך שירות "אגב אשפוז". עמדה זו היוותה את הבסיס לשומה ולהחלטה בהשגה, שדחתה את טענותיו של שיפרין.
אולם, במהלך ההליך המשפטי התרחשה תפנית דרמטית. בנובמבר 2022, פרסמה המחלקה המקצועית ברשות המיסים החלטת מיסוי חדשה (החלטת מיסוי 2022), שקבעה כי גם עמלה המשולמת לסוכן ישירות על ידי התייר תיחשב ככזו הזכאית למע"מ בשיעור אפס, כל עוד מדובר בשירותים אגב אשפוז. בעקבות החלטה זו, נשמט הבסיס מתחת לעמדתה המקורית של הרשות, והיא נאלצה להפחית את שומת העסקאות של שיפרין בכחצי מיליון שקלים.
בנקודה זו, שינתה רשות המיסים את חזית המחלוקת. במקום להתמקד בזהות המשלם, החלה לטעון כי רבים מהשירותים שסיפק שיפרין כלל אינם בגדר "שירותים אגב אשפוז". לטענתה, שירותים כמו "אשפוז יום", טיפולים אמבולטוריים, תרופות הניתנות במסגרת זו, וכן בדיקות וייעוץ רפואי שניתנו לפני האשפוז, אינם נכללים בהגדרה המזכה בהטבת המס ויש לחייבם במע"מ מלא. שיפרין מחה על שינוי זה וטען כי מדובר ב"הרחבת חזית" אסורה, שכן טענות אלו לא נבחנו כלל בשלב השומה וההשגה.
השופט בורנשטין קיבל את טענתו של שיפרין ומתח ביקורת על התנהלות רשות המיסים. הוא קבע כי מוקד הדיון אכן הוסט באופן ממשי, וכי השאלה המהותית – אילו שירותים נחשבים "אגב אשפוז" – לא לובנה ולא נבחנה כראוי במישור העובדתי. "ראוי כי ההליך יושב לשלב ההשגה על מנת שהמשיב יוכל לבחון באופן יסודי את אופיים, טיבם והיקפם של השירותים שניתנו לתייר המרפא, בהתעלם מהגורם ששילם את התמורה", כתב השופט בפסק הדין.
פסק הדין הצביע על שורה של אי-בהירויות עובדתיות המצריכות בירור יסודי. למשל, התנהלותו של בית החולים אסותא בנוגע להוצאת החשבוניות תוארה כ"חוסר אחידות וחוסר עקביות". עלה כי חשבוניות הוצאו על שם המטופלים, אך שמו של העסק של שיפרין, "מונדה", נוסף עליהן בכתב יד לצד חותמת בית החולים, מה שאיפשר לו לנכות מס תשומות. השופט קבע כי יש לברר מול בית החולים מדוע נהג כך ומהי הפרקטיקה המקובלת.
כמו כן, בית המשפט הורה לרשות המיסים לבחון את סדר הפעולות בעסקה – האם שיפרין רכש שירותים מבית החולים ומכר אותם לתייר, או שמא פעל כמתווך בלבד. בנוסף, על הרשות לקבוע מסקנה משפטית ברורה בשאלה האם טיפולים כמו כימותרפיה והקרנות הניתנים ב"אשפוז יום" נחשבים לחלק מהאשפוז לצורכי מע"מ.
השופט ציין כי הציע לצדדים להגיע להסכמה על החזרת התיק לבדיקה מחודשת, אך הם לא הצליחו להגיע להבנות, ולכן לא היה מנוס ממתן פסק דין. בסופו של דבר, הערעור התקבל במובן זה שהתיק הוחזר במלואו לשלב ההשגה, שם תידרש רשות המיסים לערוך בחינה עובדתית מקיפה ומלאה של כלל הסוגיות שהועלו.
ע"מ 19109-11-21
