השקעת המיליונים שהתאיידה: העליון הפחית את חובו של איש שוק ההון, אך הקדים את מועד הריבית בשנים
בסכסוך רב שנים בין חוקר פרטי למשקיע, קבע בית המשפט העליון כי יש לנכות מהחוב השקעות שבוצעו בידיעת התובע. מנגד, הריבית על יתרת החוב תחושב החל משנת 2006 במקום 2013, החלטה שעשויה להגדיל משמעותית את הסכום הסופי לתשלום.
בית המשפט העליון פרסם פסק דין ב-17 בספטמבר 2025, אשר משנה באופן מהותי את פסיקת בית המשפט המחוזי בסכסוך כספי מורכב בין החוקר הפרטי יעקב לפיד לבין יוסף ברנרד קופל, איש השקעות בשוק ההון הבינלאומי. פסק הדין, שנכתב על ידי השופט יחיאל כשר ובהסכמת המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז, קיבל באופן חלקי את הערעורים ההדדיים של שני הצדדים, ותיקן את הסכום הסופי לתשלום ואת אופן חישוב הריבית עליו.
תחילתה של הפרשה בשנת 2001, אז נחתם הסכם בין לפיד לקופל, לפיו לפיד יעביר לקופל סכומי כסף שונים, וקופל ישקיע אותם עבורו באפיקים מגוונים. על פי ההסכם, קופל התחייב לדווח ללפיד מעת לעת על מצב ההשקעות ורווחיהן, ולפיד היה זכאי לדרוש ולקבל את כספו ואת פירות השקעותיו בכל עת. מערכת יחסים זו נמשכה על מי מנוחות במשך למעלה מעשור, עד שבשנת 2013, לאחר שלפיד ביקש למשוך חלק מכספיו, הוא נענה בתשובה הדרמטית מקופל: "הכסף נגמר".
בעקבות זאת, הגיש לפיד תביעה נגד קופל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בטענה כי קופל הונה אותו וגזל את כספיו. סכום התביעה המקורי עמד על 3,783,126 דולר, סכום שהתבסס על הדו"ח האחרון שהציג קופל בפני לפיד כשווי ההשקעות ופירותיהן.
בית המשפט המחוזי, בפסק דין שניתן ב-10 בדצמבר 2023, נתקל בקושי ראייתי משמעותי. השופטת ר' שמולביץ קבעה כי שני הצדדים נמנעו מלחשוף את התמונה המלאה, וכי הראיות שהוצגו, לרבות הדו"חות של קופל, היו חסרות ולא אמינות עד כדי כך ש"רב בהם הנסתר על הגלוי". משכך, לא ניתן היה לבסס ממצאים עובדתיים מוצקים על סמך ראיות אלו. בלית ברירה, ביסס בית המשפט את פסיקתו על הודאות הצדדים: הודאתו של קופל כי קיבל מלפיד לאורך השנים סכום כולל של 1.5 מיליון דולר , והודאתו של לפיד כי קיבל בחזרה מקופל סכומים המצטברים לכ-282,715 דולר. על כן, קופל חויב לשלם ללפיד את ההפרש, בסך 1,217,285 דולר (בפסק הדין צוין סך של 1,234,710 דולר ), בתוספת ריבית דולרית מיום 18 בנובמבר 2013.
שני הצדדים, שלא השלימו עם פסק הדין, הגישו ערעורים לבית המשפט העליון. לפיד טען בין היתר נגד מועד תחילת חישוב הריבית ונגד קביעת הריבית הדולרית. קופל טען כי היה מקום לנכות סכומים נוספים מהחוב שנפסק לחובתו.
בית המשפט העליון, כאמור, בחר שלא להתערב בקביעתו העובדתית המרכזית של המחוזי, לפיה לא ניתן לבטוח בראיות שהציגו הצדדים. השופט כשר קבע כי ההחלטה לבסס את פסק הדין על הודאות הצדדים הייתה נכונה בנסיבות החריגות של המקרה. עם זאת, הוא מצא כי "ביישום הכרעותיו של בית המשפט קמא נפלו טעויות אחדות, הטעונות תיקון".
ראשית, קיבל העליון את טענתו של קופל כי יש להפחית מסכום חבותו שתי השקעות ספציפיות. הראשונה, סכום של 380,000 דולר שהושקע, בידיעתו ובהסכמתו של לפיד, במניות חברה קנדית בשם "מגה-סי". נקבע כי על קופל להעביר ללפיד את כל הזכויות והנכסים הקשורים להשקעה זו. השנייה, סך של 120,000 דולר קנדי ו-50,000 דולר אמריקאי שהושקעו בחשבון על שמו של לפיד בחברת ההשקעות "פיקסי". מכיוון שלפיד קיבל דיווחים ישירים מחשבון זה והייתה לו שליטה עליו, נקבע כי גם סכום זה ינוכה מהחוב.
שנית, קיבל העליון באופן חלקי את טענתו של לפיד בנוגע למועד תחילת חישוב הריבית. בעוד שהמחוזי קבע את נובמבר 2013, העליון קבע כי מאחר שהכספים הועברו לקופל לאורך שנים רבות (מספטמבר 2001 ועד מאי 2011), יש לחשב את הריבית ממועד מוקדם יותר. בשל חוסר היכולת לקבוע את מועדי ההעברה המדויקים, קבע בית המשפט "על דרך האומדנה" כי הריבית תחושב החל מאמצע התקופה, כלומר, מ-15 ביולי 2006. החלטה זו עשויה להוסיף שבע שנות ריבית לסכום החוב הסופי.
לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית הריבית הדולרית. הוא דחה את טענת לפיד כי ריבית כזו אינה מוכרת בדין הישראלי, והבהיר כי במועד מתן פסק הדין במחוזי, החוק הכיר באפשרות לפסוק ריבית במטבע חוץ. עם זאת, ציין השופט כשר כי החוק תוקן (תיקון מס' 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה), והחל מ-1 בינואר 2025 לא ניתן יהיה עוד לפסוק ריבית במט"ח. בהתאם להוראת מעבר בחוק, נקבע כי החוב יישא ריבית דולרית עד 1 בינואר 2025, וממועד זה ואילך תתווסף לו ריבית שקלית על פי חוק, עד ליום התשלום בפועל.
לסיכום, פסק הדין מתווה חישוב חדש: מסכום הבסיס של 1.5 מיליון דולר ינוכו כ-282,715 דולר שהוחזרו ללפיד, 380,000 דולר שהושקעו ב"מגה-סי", 50,000 דולר ו-120,000 דולר קנדי שהושקעו ב"פיקסי". על היתרה שתתקבל תחול ריבית דולרית מ-15 ביולי 2006 ועד 1 בינואר 2025, ולאחר מכן ריבית שקלית עד התשלום המלא.
ע"א 1195/24, ע"א 1971/24
