למרות נכות צמיתה של 60%: נדחתה תביעתה של קופאית שנפלה מכיסא בסופרמרקט
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה תביעת נזיקין שהגישה קופאית נגד רשת "קבוצת ממן אילת בע"מ", לאחר שלטענתה נפלה מכיסא לא תקין במהלך עבודתה ונותרה עם נכות משמעותית. השופטת יעל ייטב קבעה כי אף שהתאונה אכן התרחשה, התובעת לא הצליחה להוכיח רשלנות מצד המעסיקה, בין היתר בשל סתירות מהותיות בגרסאות שמסרה לאורך השנים.
ביום 24 ביוני 2025 , ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בתביעה שהוגשה כעשור לאחר אירוע תאונת עבודה בסניף סופרמרקט באילת. השופטת יעל ייטב דחתה את תביעתה של קופאית, ילידת 1959 , שתבעה את מעסיקתה, "קבוצת ממן אילת בע"מ", בגין נזקים גופניים קשים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מנפילה מכיסא בעמדת הקופה ביום 24 ביולי 2015.
על פי כתב התביעה, התובעת, שגובהה כ-1.50 מטר בלבד, עבדה כקופאית בסניף. ביום התאונה, לקראת סוף המשמרת, היא ביקשה להתיישב על כיסא עם גלגלים שעמד בעמדתה. לטענתה, הכיסא היה "לא תקין ולא מותאם לגובהה". ברגע שניסתה להתיישב, הכיסא החליק הצידה ללא שליטה, והיא נפלה ונחבלה קשות בראשה, בגבה ובעכוזה. למרות הכאבים, היא סיימה את המשמרת ורק מאוחר יותר פנתה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים יוספטל.
התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, למרות שהמעסיקה הכחישה את קיומה וסירבה לחתום על הטפסים הנדרשים. בעקבות התאונה, התובעת לא שבה עוד לעבודתה או למעגל העבודה כלל. מומחה בתחום האורתופדיה שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר עומרי לובובסקי, קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור גבוה, הכוללת 60% נכות בגין פגיעה עצבית בצוואר (מיאלופטיה צווארית) שהתפתחה עקב החבלה בראשה , וכן 10% נכות בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי, 10% בגין עמוד השדרה הגבי ו-10% נוספים בגין עמוד השדרה המותני.
במהלך המשפט, טענה התובעת, באמצעות מומחה בטיחות מטעמה, המהנדס רונן ורדי, כי המעסיקה התרשלה במספר מישורים: היא סיפקה לה כיסא שלא התאים למידותיה החריגות; הרצפה בעמדת הקופה הייתה חלקה ולא טופלה באמצעים למניעת החלקה; ולתובעת לא סופקה הדרכה בנוגע לסיכונים הכרוכים בעבודתה.
מנגד, הנתבעת הכחישה מכל וכל את התרחשות התאונה וטענה כי התובעת בדתה אותה מליבה, בין היתר משום שהגישה תביעה לנכות כללית כחודש לפני המועד הנטען לתאונה. המומחה מטעמה, צביק'ה כץ, טען כי כיסאות הקופאיות הם סטנדרטיים, גבוהים ובעלי גלגלים מטעמים פונקציונליים, וכי הם מצוידים במנגנון פנאומטי המאפשר התאמת גובה גם למשתמשים נמוכים. הוא הוסיף כי התובעת הייתה צריכה לאחוז בכיסא כדי לייצבו לפני הישיבה, וכי פתרונות כמו שרפרף היווים סכנה בטיחותית בעצמם.
השופטת יעל ייטב קיבלה את גרסת התובעת כי התאונה אכן אירעה. היא ביססה קביעה זו על התיעוד הרפואי מבית החולים יוספטל, שנערך בסמוך לאירוע ובו צוין כי "נפלה בעבודה", וכן על תביעתה למוסד לביטוח לאומי שהוגשה ימים ספורים לאחר מכן. השופטת מתחה ביקורת על הנתבעת, שנמנעה מלזמן לעדות עובדים אחרים שהיו במקום ויכלו לשפוך אור על האירוע.
אולם, בשאלת האחריות, הכריעה השופטת לטובת הנתבעת. היא קבעה כי "עצם הנפילה מכיסא… אינה מעידה בהכרח על חוסר התאמתו של הכיסא, על פגם שנפל בו, או על כך שהמעביד התרשל כלפי העובד".
הסיבה המרכזית לדחיית התביעה הייתה חוסר העקביות והסתירות המהותיות בגרסאותיה של התובעת לאורך השנים. השופטת ציינה כי בכל שלב של ההליך תוארו נסיבות התאונה באופן שונה:
- בטופס התביעה לביטוח לאומי נכתב שהכיסא
"החליק לאחור".
- בתצהיר עדותה הראשית טענה כי עמדה עם גבה לכיסא, וכשניסתה לשבת הוא
"החליק הצידה".
- בחקירתה הנגדית בבית המשפט, כשמונה שנים לאחר האירוע, טענה לראשונה כי מנגנון ההגבהה של הכיסא היה
שבור ומקולקל, טענה שלא הועלתה מעולם קודם לכן. השופטת קבעה כי מדובר בטענה כבושה ובלתי אמינה.
- עוד בחקירתה, שינתה את גרסתה וטענה שהכיסא כלל לא עמד מאחוריה אלא
לימינה, ושהייתה צריכה "לטפס" על החישוק שלו ו"לקפוץ" כדי להתיישב.
השופטת ייטב קבעה כי ריבוי הגרסאות אינו מאפשר לקבוע ממצאים עובדתיים ברורים לגבי נסיבות הנפילה. היא ציינה כי "אין להוציא מכלל אפשרות כי התובעת טעתה לחשוב בעת שניסתה להתיישב על הכיסא כי הכיסא נמצא מאחוריה, אף שעמד לימינה".
השופטת דחתה גם את טענות המומחה מטעם התובעת, וקבעה כי לא הוכח שהכיסא לא היה תקין או לא מתאים, וכי הטענה לגבי רצפה חלקה לא הוכחה ולא הוכח קשר סיבתי בינה לבין התאונה. כמו כן, קבעה כי אין חובה על מעביד להדריך עובד "כיצד להתיישב על הכיסא".
לסיכום, נקבע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שהנתבעת התרשלה, ולכן התביעה נדחתה. עם זאת, ובצעד חריג, החליטה השופטת שלא לחייב את התובעת בהוצאות משפט, וזאת "בשים לב לנסיבות ולהתנהלותה של הנתבעת".
ת"א 34900-08-19
