נדחה ערעורו של קבלן שטען למגורים באילת: חויב בתשלום מע"מ של 3.6 מיליון שקל
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי למרות שהקבלן שכר דירות ועבד בפרויקט בנייה רחב היקף בעיר, "מירב הזיקות" שלו – המשפחתיות, הכלכליות והאישיות – נותרו במרכז הארץ, ולכן אינו זכאי לפטור ממע"מ הניתן לתושבי אילת. ממצאי רשות המסים, שהתקבלו על ידי בית המשפט, כללו מעקב אחר טיסות, דפוסי שימוש בכרטיסי אשראי ועדויות של שכנים.
בפסק דין שניתן ב-20 באפריל 2025, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעורו של הקבלן עופר רוטברג על החלטת מנהל מס ערך מוסף אילת, וחייב אותו בתשלום שומת עסקאות בסך של 3,613,626 ש"ח. השופטת יעל ייטב קבעה כי רוטברג לא הצליח להוכיח כי היה "תושב אילת" בתקופה שבין אוקטובר 2015 לדצמבר 2018, ועל כן אינו זכאי להטבת המס הקבועה בחוק אזור סחר חופשי באילת. בנוסף לסכום השומה, חויב רוטברג בתשלום הוצאות למדינה בסך 50,000 ש"ח.
הפרשה החלה בספטמבר 2015, כאשר רוטברג, קבלן רשום הרשום כעוסק באשדוד ובעל מניות בחברה הפועלת מנתניה , ביקש להירשם כ"עוסק תושב אזור אילת". בקשתו הוגשה לאחר שחתם על הסכם רחב היקף עם חברת "ליאם נחמיאס" לביצוע פרויקט בנייה גדול למגורים ומסחר בעיר. לטענתו, היקף הפרויקט והזמן הרב שנדרש לביצועו חייבו אותו להעתיק את מקום מגוריו לאילת. לצורך הרישום, הוא הציג הסכם שכירות לדירה בת 10 חדרים ברחוב שחרות בעיר. רשות המסים אישרה תחילה את בקשתו ופתחה לו תיק עוסק באילת, לאחר ביקור של נציג מטעמה בדירה.
אולם, בחלוף הזמן, בדיקה מקיפה שערך מנהל מע"מ העלתה תמונה שונה לחלוטין. חקירת הרשות העלתה כי מרכז חייו של רוטברג מעולם לא עבר בפועל לאילת, וכי מגוריו בעיר היו ארעיים ונועדו ליצור מצג שווא לצורך קבלת הטבת המס.
בפסק הדין, אימצה השופטת ייטב את עמדת מנהל מע"מ וקבעה כי תושבות לצורך הטבות מס נבחנת לפי מבחן מהותי של "מרכז החיים" ו"מירב הזיקות", ולא רק לפי כתובת רשומה או שכירת דירה. בחינת מכלול הראיות הראתה באופן מובהק כי הזיקות המשפחתיות, הכלכליות והחברתיות של רוטברג נותרו קשורות באופן הדוק למרכז הארץ.
ממצאי החקירה, שפורטו בהרחבה בהחלטת המנהל ובפסק הדין, כללו בין היתר:
- זיקות משפחתיות: בת זוגו של רוטברג התגוררה בהרצליה לאורך כל התקופה. ארבעת ילדיו, שניים מהם עם גרושתו, התגוררו גם הם במרכז הארץ. רוטברג עצמו העיד כי נהג לטוס צפונה כדי לפגוש את ילדיו , וכי בת זוגו הייתה מגיעה לבקר אותו באילת, ביקורים שבמהלכם לנו בבתי מלון.
- זיקות כלכליות: תיק מס ההכנסה של רוטברג המשיך להתנהל בפקיד שומה חולון. חשבונות הבנק שלו נוהלו בסניפים באשדוד, אשקלון ורעננה, וללא כל סניף באילת. הנהלת החשבונות שלו התנהלה מחוץ לאילת. באופן משמעותי, היקף עסקאותיו מחוץ לאילת (עסקאות חייבות במע"מ) היה כפול מהיקף עסקאותיו באילת (עסקאות פטורות) ועמד על כ-40 מיליון ש"ח לעומת כ-20 מיליון ש"ח באילת. כמו כן, רוב מוחלט של עובדיו הועסקו מחוץ לאילת.
- דפוסי חיים: ניתוח נתוני טיסות העלה כי רוטברג ביצע 105 טיסות בין שדה דב לאילת ובחזרה, כאשר לרוב שהה בעיר ימים בודדים בלבד בכל פעם. בדיקת שימושים בכרטיסי אשראי הראתה דפוס מובהק: במרכז הארץ בוצעו רכישות האופייניות למגורי קבע (סופרמרקטים, ריהוט, ביגוד, מספרות), בעוד שבאילת אופי הרכישות העיד על שהות ארעית (בתי מלון, משקאות, חניונים). בנוסף, רופא המשפחה שלו נותר ברמת השרון.
בית המשפט הטיל ספק גם בגרסאותיו של רוטברג לגבי מקום מגוריו בפועל בעיר. הדירה הראשונה, בת 10 החדרים, התגלתה כנכס שפוצל כדי להתאים למגורי מספר רב של עובדים, ולא למגורי קבע של אדם יחיד. יו"ר ועד הבית בבניין העידה בפני חוקרי מע"מ כי מעולם לא ראתה את רוטברג בבניין.
לאחר מכן, טען רוטברג כי במשך כשמונה חודשים התגורר על יאכטה השייכת למנהל חברת "ליאם נחמיאס". גרסה זו, שהועלתה בשלב מאוחר של ההליכים, נמצאה כלא מהימנה ולוותה בסתירות מהותיות. למשל, בעוד מנהל החברה טען כי היאכטה שימשה לשייט תיירותי במהלך היום, רוטברג טען כי לא הבחין בכך כלל. גם בתקופה השלישית, בה נטען כי התגורר בדירת סטודיו זעירה, חשבונות החשמל הנמוכים (כ-72 ש"ח לחודש) לא תאמו מגורי קבע.
השופטת ייטב סיכמה וקבעה כי הראיות מלמדות שרוטברג הגיע לאילת באופן זמני ולצורך עבודה נקודתית, מבלי ששינה את מרכז חייו. "גיוס תושב מרכז הארץ לביצוע פרויקט זמני בעיר אילת והכרה בו כתושב אילת רק בשל הגעתו לביצוע עבודה באילת, אינם עולים בקנה אחד עם תכליתה של הטבת המס למניעת תחרות מתושבי אילת", נכתב בפסק הדין. בכך, נדחה הערעור והשומה נותרה על כנה.
ע"מ 64274-03-22
