סוף לסאגה: לאחר 15 שנות סכסוך, ביהמ"ש קבע את חלוקת המיליונים בין מייסדי "שבע בכל"
בפסק דין משלים ומכריע, קבעה השופטת סיגל יעקבי את אופן חלוקת הכספים הסופית בין בעלי המניות בחברה, שנותרה עם נכס בודד שנמכר. השופטת קיבלה טענה מרכזית של קבוצת מזרחי בנוגע לחיוב כפול בסך 875,000 ש"ח ותיקנה את חוות דעת המומחה, אך דחתה את יתר טענותיהם וקבעה נוסחה לחלוקה יחסית של יתרת הכספים.
לאחר מסע משפטי מפרך שארך כ-15 שנים וכלל מספר גלגולים בערכאות שונות, לרבות בית המשפט העליון, ניתן ביום 19 במאי 2025 פסק דין משלים בבית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר שם סוף לסכסוך המר בין בעלי המניות בחברת "שבע בכל בע"מ". השופטת סיגל יעקבי מהמחלקה הכלכלית הכריעה במחלוקות האחרונות שנותרו סביב חוות דעת מומחה שמונה לקבוע את מנגנון "האיזון" הכספי בין השותפים, וקבעה את האופן הסופי לחלוקת מיליוני שקלים שנותרו בקופת החברה.
תחילתה של הפרשה בסכסוך בין בעלי המניות בחברה, שהנכס העיקרי והיחיד שלה היה מבנה מסחרי בבאר שבע. בעלי המניות המרכזיים כללו את האחים יעקב ויצחק מזרחי (באמצעות חברת ים אופקים), שהחזיקו יחד 30% ("קבוצת מזרחי"); אביב נקש (באמצעות חברת מי חיים אחזקות), שהחזיק 30% ("קבוצת נקש"); דורון חלא (10%); ולירון אלמוג (30%).
לב הסכסוך נגע להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים בשנת 2010. ההסכם נועד לפתור שתי בעיות עיקריות: ראשית, העובדה שבעלי המניות הזרימו לחברה הלוואות בעלים בסכומים שאינם תואמים את שיעור אחזקותיהם, מה שחייב קביעת "מנגנון איזון" שישיב את הכספים העודפים למשקיעים שהזרימו יותר מחלקם. שנית, ההסכם התייחס לסכסוך נפרד הקשור לחברת "שלטי ירושלים", וקבע כי אי-פירעון חובות במסגרת אותה עסקה יגרור דילול מניות בחברת "שבע בכל".
במהלך השנים, התנהלו הליכים משפטיים רבים סביב פרשנות ההסכם. השאלה המרכזית הייתה האם יש לבצע את מנגנון האיזון לפני או אחרי הפעלת מנגנון הדילול. בפסק דין חלקי שניתן כבר ב-2016, נקבע כי יש לבצע את האיזון תחילה, בהתאם לשיעורי האחזקה המקוריים. אולם, הוראה אופרטיבית בפסק דין משלים מ-2019, שהורתה להעביר את כל כספי החברה לקבוצת מזרחי, בוטלה על ידי בית המשפט העליון בשנת 2022. העליון קבע כי אין בסיס חשבונאי להעברת כל הסכום לקבוצת מזרחי, והחזיר את התיק למחוזי לצורך ביצוע חישוב אריתמטי מדויק על ידי מומחה מוסכם חדש, רו"ח תומר גלברד.
פסק הדין הנוכחי, שניתן על ידי השופטת יעקבי, עסק בטענות הצדדים כנגד חוות הדעת הסופית שהגיש רו"ח גלברד. קבוצת מזרחי העלתה שלוש טענות מרכזיות. טענתם המרכזית, שהתקבלה על ידי בית המשפט, הייתה כי המומחה שגה כאשר חייב אותם ב"חיוב כפול" בסך של 875,000 ש"ח. סכום זה שולם על ידי נקש ישירות לקבוצת מזרחי במסגרת תביעת הלוואה נפרדת. המומחה כלל סכום זה בכספים שעל קבוצת מזרחי "להשיב" לקופת החברה לחלוקה מחדש. השופטת יעקבי קבעה כי פעולה זו אינה נכונה, וכי התשלום היה צריך להיות מטופל כהסטה חשבונאית בין כרטיסי החו"ז של בעלי המניות (זיכוי נקש וחיוב מזרחי), ולא כהעברה לקופת החברה. קבלה זו של הטענה שיפרה משמעותית את מצבה של קבוצת מזרחי בחישוב הסופי.
עם זאת, שאר טענותיה של קבוצת מזרחי נדחו. הבולטת שבהן הייתה הדרישה לבטל קיזוזים בסך כ-550,000 ש"ח שבוצעו בעבר על ידי המומחה הראשון בתיק, רו"ח הילמן, בגין הוצאות שלא גובו במסמכים תקינים. השופטת קבעה כי סוגיה זו כבר הוכרעה ונדחתה בערעור שכנגד בבית המשפט העליון, ולכן המומחה החדש, רו"ח גלברד, לא היה מוסמך לפתוח אותה מחדש.
גם טענותיו של בעל המניות דורון חלא נדחו. חלא טען כי יש להעביר אליו באופן מיידי 800,000 ש"ח מכספי קבוצת אלמוג-חלא וכן טען כי המומחה לא החזיר לכרטיסו של לירון אלמוג סכומים שהועברו ממנו בעבר. השופטת קבעה כי בית המשפט לא יכריע במערכת היחסים הפנימית בין חלא לאלמוג במסגרת הליך זה, וכי המומחה פעל כשורה כאשר לא הכיר בהעברות הכספים הנטענות בהיעדר אסמכתאות מספקות.
בסופו של יום, לאחר קבלת טענת החיוב הכפול ודחיית יתר הטענות, קבעה השופטת יעקבי את מפתח החלוקה הסופי של הכספים שייועדו לאיזון בין הבעלים, בסך כולל של 5,187,179 ש"ח. על פי החלוקה, קבוצת נקש זכאית ל-32.5%; קבוצת אלמוג-חלא זכאית ל-46%; חברת ים אופקים (יצחק מזרחי) זכאית ל-21.1%; ויעקב מזרחי עצמו זכאי ל-0.4% בלבד.
השופטת הורתה כי הכספים שהועברו בעבר לקבוצת מזרחי מכוח פסק הדין המשלים שבוטל, יושבו לקופת החברה בתוספת ריבית שנתית של 3%, ומשם יחולקו בהתאם לאחוזים שנקבעו. בכך, הגיע לסיומו אחד הסכסוכים העסקיים המורכבים והארוכים שידעה המחלקה הכלכלית.
ת"א 37122-08-11
