סוף לסכסוך השכנים ברמת גן: נדחה ערעור בתביעת לשון הרע, הפיצוי הנמוך יוותר על כנו
בית המשפט המחוזי קבע כי חברת ועד בית ממלאת תפקיד "מעין ציבורי" ועליה לגלות סובלנות מוגברת לביקורת. חרף קביעות כי הנתבעים פרסמו לשון הרע, נדחה ערעורה של התובעת על גובה הפיצוי ואי פסיקת הוצאות, בין היתר, בשל האופן "המסורבל" בו ניהלה את תביעתה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב -יפו דחה ערעור שהגישה חברת ועד בית לשעבר על פסק דין שניתן בתביעת לשון הרע שהגישה נגד שני אחים, שכניה לבניין. בפסק הדין, שניתן ביום 11 במאי 2025 על ידי סגנית הנשיא, השופטת אביגיל כהן , נקבע כי אין מקום להתערב בהחלטת הערכאה הקודמת, אשר פסקה לתובעת פיצוי נמוך יחסית של 15,000 שקלים וקבעה כי כל צד יישא בהוצאותיו. ההחלטה מנמקת כי תפקיד בנציגות בית משותף הוא "מעין ציבורי", המחייב מידה רבה יותר של סובלנות כלפי ביקורת מצד הדיירים.
תחילתה של הפרשה בסכסוך שכנים בבניין משותף ברחוב הרואה 192 ברמת גן. רחל קוטאי, המערערת, שימשה כחברת ועד הנציגות בבניין בין השנים 2016-2019. על רקע מחלוקות הנוגעות לניהול הבית המשותף, הגישה קוטאי שתי תביעות לשון הרע נפרדות שאוחדו. תביעה אחת, על סך 150,000 שקלים, הוגשה נגד שישה נתבעים, מהם נותרו לבסוף אברהם (אבי) אהרוני ושרונה חי. תביעה שנייה, על סך 80,000 שקלים, הוגשה נגד אחיו של אברהם, משה אהרוני. הערעור הנדון הוגש רק בעניינם של האחים אהרוני.
במסגרת הסכסוך, יוחסו לאחים אהרוני מספר פרסומים פוגעניים. לאבי אהרוני יוחסו אמירות בקבוצת ווטסאפ של דיירים, שכללו בין היתר קריאות "שתחזיר את מיסי הוועד", "לנסח פניה משותפת למשטרה, בעניין הוועד בית שהיא מסרבת לשחרר" והצעה "לצלם אותה בזמן אמת. זה יהיה התיעוד המרשיע הכי טוב".
למשה אהרוני יוחסו פרסומים חריפים יותר, שהופצו בפתקים ובמיילים לדיירי הבניין. בפרסומים אלה נטען כי קוטאי "ממררת לנו את החיים ומשחירה את פנינו בכל מיני הודעות שווא" , "מטרידה את הדיירים של ההורים שלנו" , "מביימת טריקת דלתות עם דלת הדירה שלה" ו"משמיעה מוזיקה רועשת כבר ב 06:00 בבוקר". עוד נטען כי כאשר שוכרים התלוננו במשטרה והגיע שוטר, היא לא פתחה את הדלת. בנוסף, הועלו טענות על התנהלות כספית לא תקינה, כגון הצגת חשבון אינסטלטור מופרז בסך 3,500 שקלים, בעוד שהם השיגו הצעה נגדית בסך 1,700 שקלים בלבד.
בית משפט השלום בהרצליה, בפני השופט אמיר ויצנבליט, קיבל את התביעות באופן חלקי. נקבע כי חלק מהאמירות אכן מהוות "לשון הרע". ספציפית, בית המשפט מצא כי הטענות על הטרדת שוכרים, ביום טריקת דלתות, השמעת מוזיקה רועשת והתנהלותה מול שוטר הן פרסומים פוגעניים שהנתבעים לא הצליחו להוכיח את אמיתותם. מנגד, נקבע כי הביקורת על התנהלותה כחברת נציגות, לרבות בנושאים הכספיים, הייתה לגיטימית ואינה עולה כדי לשון הרע. בית המשפט הדגיש כי הפרסומים לא נעשו במטרה לפגוע, אלא על רקע מערכת יחסים עכורה מאוד בבניין ובמטרה להביא להחלפת הנציגות. על בסיס קביעות אלה, חויבו האחים אהרוני לשלם לקוטאי, ביחד ולחוד, פיצוי בסך 15,000 שקלים. בנוסף, חויבה הנתבעת שרונה חי בסך 20,000 שקלים (בעניינה לא הוגש ערעור). באופן חריג, קבע בית משפט השלום כי כל צד יישא בהוצאותיו ולא פסק הוצאות לטובת קוטאי, למרות שזכתה בתביעה.
קוטאי ערערה למחוזי בטענה כי בית המשפט שגה כשקבע כי חלק מהפרסומים הם ביקורת לגיטימית על תפקודה. לטענתה, כל הפרסומים נועדו לבזותה כאדם פרטי , והסכום שנפסק נמוך באופן בלתי סביר. עוד טענה כי היה על בית המשפט לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט גבוהות, במיוחד לאור העובדה ששילמה לבאי כוחה שכר טרחה של למעלה מ-59,000 שקלים. המשיבים טענו מנגד כי פסק הדין מנומק היטב ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור.
השופטת כהן דחתה את הערעור מכל וכל. היא אימצה את קביעת בית משפט קמא לפיה יש לבחון את הפרסומים דרך עיניו של "הקורא הסביר" וכי חלק ניכר מהם אכן היוו לשון הרע. עם זאת, קבעה כי גובה הפיצוי שנקבע אינו מצדיק התערבות. בפסק הדין צוין כי שיקול הדעת בקביעת פיצוי סטטוטורי הוא רחב מאוד , ובית המשפט בוחן, בין היתר, את תפוצת הפרסום. במקרה זה, הפרסום היה מצומצם לקבוצת דיירים ולא באמצעי תקשורת המוני.
באשר לסוגיית ההוצאות, אימצה השופטת כהן את נימוקי הערכאה הדיונית במלואם. היא ציינה כי "התיק קמא התנהל בסרבול רב וחלק נכבד מהבקשות שהוגשו לא היו מוצדקות". עוד העירה על ההתנהלות החריגה של קוטאי, שבשלב מסוים, למרות שהייתה מיוצגת, הגישה בעצמה בקשות רבות לבית המשפט. "העובדה שהמערערת שילמה לבאי כוחה שכר טרחה", סיכמה השופטת, "אינה מחייבת את בית משפט קמא לפסוק הוצאות לטובתה".
בסופו של דבר, הערעור נדחה, וקוטאי חויבה לשאת בהוצאות המשיבים בערעור ובשכר טרחת עורך דינם בסך 7,500 שקלים.
ע"א 36649-02-25
