סוף לסכסוך רב שנים בירוחם: ביהמ"ש קבע כי נהג רכש קרקע בנאמנות עבור מעסיקו ונאלץ להעבירה על שמו
פרשת נאמנות סבוכה שהחלה בחברות קרובה והסתיימה בבית המשפט הגיעה לסיומה. נהג בחברת הסעות שרכש מגרש עבור מעסיקו לפני למעלה מ-20 שנה, טען כי עשה זאת תחת כפייה וכי הקרקע שייכת לו. בית המשפט דחה את טענותיו, קיבל את גרסת המעסיק במלואה וחייב את הנהג ורעייתו להעביר את הזכויות בנכס לאלתר ולשלם הוצאות משפט בסך 75,000 שקלים.
בפסק דין חריף וחד משמעי, שניתן ב-10 במרץ 2025, קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מפי כבוד השופט גד גדעון, את תביעתו של איש העסקים עמרם אוחנה ורעייתו זהבה, וקבע כי הם בעלי הזכויות המלאות במגרש בירוחם אשר נרשם על שם נהגם לשעבר, יעיש פרץ, ורעייתו יהודית. פסק הדין דחה מכל וכל את התביעה שכנגד שהגישו בני הזוג פרץ, במסגרתה דרשו לפנות את משפחת אוחנה מהשטח ולפצותם בסכום של 760,000 שקלים.
הפרשה, שהסעירה את היישוב הדרומי, החלה בתחילת שנות ה-2000. עמרם אוחנה, שהיה באותה עת הבעלים של חברת ההסעות "אירוס ירוחם בע"מ", רכש מגרש לבניית ביתו. הוא חפץ לרכוש גם את המגרש הצמוד לו, וכיוון שכבר זכה במכרז אחד, פנה לעובדו ומי שהיה חברו הקרוב, יעיש פרץ, וביקש ממנו להשתתף במכרז ולרכוש את המגרש השני בנאמנות עבורו. סוכם כי משפחת אוחנה תישא בכל העלויות הכרוכות ברכישה וכי הזכויות יועברו על שמם בהמשך. ואכן, לאחר הזכייה במכרז, נטלו בני הזוג פרץ הלוואה מובטחת במשכנתא למימון הרכישה, כאשר משפחת אוחנה, לטענתה, העבירה להם מדי חודש את מלוא סכום ההחזר, ובהמשך אף שילמה את התשלומים ישירות לבנק. לאחר הרכישה, הקימו התובעים את ביתם המפואר, המשתרע על שני המגרשים.
היחסים הטובים בין הצדדים נמשכו שנים, אך כאשר פנו בני הזוג אוחנה למשפחת פרץ בבקשה להסדיר את רישום הזכויות על שמם, החלה מסכת התכתבויות משפטיות. לטענת התובעים, באמצעות עורכת דינם, העלו הנתבעים "דרישות סחטניות של ממש כתנאי להעברת הזכויות", וטענו לנזקים שנגרמו להם. התובעים הגישו תביעה למתן הוראות לנאמנים, בדרישה להעביר את הנכס על שמם לאלתר וללא תמורה.
מנגד, בני הזוג פרץ הגישו כתב הגנה ותביעה שכנגד, ובו העלו טענות קשות. הם כפרו בקיומה של נאמנות וטענו כי ההסכמה הראשונית לרכישת המגרש נכפתה על יעיש פרץ תחת איומים שיפוטר מעבודתו ויאבד את פרנסתו. לטענתם, אוחנה לא עמד בהבטחתו להעביר את הזכויות על שמו תוך זמן קצר, ואילץ אותם ליטול הלוואות כבדות. בניגוד מוחלט לגרסת אוחנה, טענו בני הזוג פרץ כי הם נשאו בנטל החזרי המשכנתא במשך שנים רבות לבדם, דבר שהוביל אותם לקשיים כלכליים קשים. רק בשנת 2019, לטענתם, החלו התובעים לשלם את ההלוואות כסדרן.
השופט גדעון דחה את טענת הכפייה באופן נחרץ וקבע כי היא "גרסה כבושה" שהועלתה לראשונה רק לאחר שני עשורים. הוא ציין כי במהלך חקירתו הנגדית, עדותו של יעיש פרץ קרסה. הנתבע הודה כי למעשה לא אויים לפני ההשתתפות במכרז, ואף אישר כי נעתר לבקשת מעסיקו כ"טובה" ושהדבר לא הפריע לו. "דברים אלה הינם בגדר הודאת בעל דין", קבע השופט, והוסיף כי התפתחות זו פוגעת במהימנות עדויות הנתבעים כולם.
בנוסף, בית המשפט מצא כי התובעים הרימו את הנטל להוכיח כי הם אלו שמימנו את רכישת הקרקע במלואה. התובעים הציגו דפי בנק של חברת ההסעות, המראים תשלומים חודשיים ששולמו לפרץ, אשר חרגו באופן משמעותי משכרו שעמד על כ-5,000 שקלים, ותאמו באופן כמעט מושלם את גובה החזרי המשכנתא. הנתבעים לא הצליחו לספק הסבר מניח את הדעת לסכומים הנוספים שקיבלו.
גולת הכותרת בראיות התביעה הייתה סדרת שיחות מוקלטות בין אחיו של התובע, משה אוחנה, לבין הנתבעת, יהודית פרץ. בשיחות אלה, הודתה הנתבעת באופן מפורש כי משפחת אוחנה היא זו ששילמה את המשכנתא. בתמליל השיחה שהוגש לבית המשפט, נשמעה פרץ אומרת: "אין לי ספק שהוא שילם את המשכנתא. אין לי ספק". כאשר נשאלה מדוע הם דורשים מאות אלפי שקלים כתנאי להעברת הזכויות, היא לא טענה לחוב קיים, אלא הסבירה כי מדובר בפיצוי על "עגמת נפש" בעצת עורך דינם. השופט קבע כי מדובר ב"הודאת בעל דין" שאינה משתמעת לשתי פנים.
לאור כל האמור, קיבל השופט גדעון את התביעה הראשית במלואה והורה לנתבעים לחתום על כל מסמך הנדרש להעברת הזכויות במגרש על שם התובעים בתוך 60 יום. התביעה שכנגד נדחתה, והנתבעים חויבו לשאת בשכר טרחת עורכי הדין של התובעים בסך 75,000 ש"ח, וכן בהוצאות משפט נוספות.
ת"א 37835-06-21
