סכסוך התחדשות עירונית במרכז הארץ: האחים וקנין ניצחו חלקית בתביעתם נגד היזמית יפה לוי, אך חויבו לשלם לה מיליונים
בית המשפט קבע כי לוי הפרה את חובת האמונים וגזלה פרויקטים לחברות פרטיות, אך דחה את דרישתם המרכזית להשבת מניותיה. בתביעות שכנגד, חויבו האחים לשלם ללוי ולעו"ד מיכאל גבע כ-2.2 מיליון ש"ח בגין דמי החתמת דיירים והוצאות שונות.
בפסק דין רחב יריעה, שניתן ב-20 במאי 2025, הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב בסכסוך עסקי ומשפחתי מורכב, שעמד במרכזו שיתוף פעולה בפרויקטים של התחדשות עירונית שהתפרק בקול תרועה רמה. השופט מגן אלטוביה מהמחלקה הכלכלית קיבל חלקית את התביעה העיקרית שהגישו האחים מיכאל וציון וקנין נגד היזמית יפה לוי, קרובת משפחתם, ועורך הדין מיכאל גבע, אך במקביל קיבל גם חלקים משמעותיים מהתביעות שכנגד שהגישו השניים. התוצאה: אף צד לא יצא וידו על העליונה באופן מוחלט, ונקבעו חיובים כספיים הדדיים בסך מיליוני שקלים.
הפרשה החלה בסביבות שנת 2013, כאשר האחים וקנין, מיכאל, בנקאי בכיר בארה"ב, וציון, רופא שיניים, החליטו להשקיע בין 8 ל-10 מיליון שקלים בפרויקטים של התחדשות עירונית. הם חברו ליפה לוי, שהציגה עצמה כמומחית בתחום וניהלה את הפרויקטים בפועל, ולעו"ד גבע, שפעל בתחום. לצורך הפעילות הוקמו מספר חברות, ביניהן חברות ייעודיות לפרויקטים בשכונת ניצנה בבת ים ובקריית ים. האחים וקנין החזיקו ברוב המניות (55%-60%), בעוד היתר הוקצה ללוי ולאדריכל רני זיס.
היחסים עלו על שרטון כשנה לאחר מכן, ובפגישה טעונה ב-2 בנובמבר 2014, הודיעה לוי על התפטרותה המיידית מתפקידיה כמנכ"לית ודירקטורית בחברות. לטענת האחים וקנין, לאחר עזיבתה התגלתה בפניהם תמונה קשה של ניהול כושל, מצגי שווא, בזבוז כספים וגזלת הזדמנויות עסקיות.
בתביעתם העלו האחים וקנין שורה של טענות חמורות נגד לוי ועו"ד גבע. הם טענו כי השניים הציגו להם מצגי שווא לגבי ניסיונם ויכולתם להחתים 80% מהדיירים בתוך חודשים ספורים, כדי לפתות אותם להשקיע מיליונים. לטענתם, לוי ועו"ד גבע דיווחו להם דיווחים כוזבים על קצב התקדמות החתמות הדיירים כדי שימשיכו להזרים כספים לחברות.
עוד נטען כי לוי "רוקנה את קופות החברות" באמצעות "חגיגות שכר" למקורביה ובני משפחתה, ומשכה כספים לכיסה בתואנות שווא. בין היתר, נטען כי 127,250 ש"ח מכספי החברות שימשו לצרכיה הפרטיים של לוי, כולל הפקת סרט תדמית אישי.
אחת הטענות המרכזיות הייתה שלוי ניצלה את מעמדה כדי לגזול מהחברות המשותפות פרויקטים והזדמנויות עסקיות ולהעבירם לחברות פרטיות בשליטתה. פרויקטים בבית דגן, רמת גן וכפר סבא, שקודמו באמצעות כספי ומשאבי החברות המשותפות, "זלגו" החוצה לטובתה האישית. לבסוף, טענו כי התפטרותה הפתאומית הייתה מהלך שנועד ליצור כאוס ולפגוע בחברות, ובכך הפרה את התחייבותה המרכזית לנהל את הפרויקטים.
מנגד, לוי ועו"ד גבע הכחישו את הטענות מכל וכל והגישו תביעות שכנגד על סך מיליוני שקלים. לוי טענה כי היא זו שהביאה לשותפות פרויקטים בעלי ערך ממשי שיזמה וקידמה עוד לפני כניסת האחים וקנין. לטענתה, האחים הם שהפרו את התחייבותם להזרים לחברות סכומים של למעלה מ-25 מיליון ש"ח, ועצרו את המימון כשהכסף החל לאזול להם.
בתביעתה שכנגד, דרשה לוי לחייב את האחים בתשלום של 3.3 מיליון ש"ח, בין היתר בגין אי-תשלום עבור החתמת מאות דיירים, וכן השבת כספים שנאלצה לשלם מכיסה הפרטי עבור משכורות עובדים לאחר שהאחים הפסיקו את המימון. עו"ד גבע, בתביעתו הנפרדת על סך כ-3.5 מיליון ש"ח, טען כי האחים והחברות הפרו עמו הסכמי שכר טרחה, פגעו בשמו הטוב וחייבים לו כספים בגין הוצאות שהוציא.
השופט אלטוביה ניתח את מסכת הראיות והעדויות המורכבת וקיבל חלק מטענות שני הצדדים, תוך שהוא דוחה אחרות.
בתביעה העיקרית של האחים וקנין:
הפרת חובת אמונים וגזילת פרויקטים: השופט קבע כי לוי אכן הפרה את חובת האמונים שלה כלפי החברות כשניצלה הזדמנויות עסקיות והעבירה פרויקטים (כמו זה בבית דגן) מהחברה המשותפת לחברות פרטיות שלה. עם זאת, נקבע כי לא ניתן להורות על השבת הפרויקטים עצמם, אלא התובעים יהיו רשאים לדרוש מינוי מומחה שיבחן את שווי הזכויות והרווחים שלוי הפיקה מהם, במטרה לקבל פיצוי.
שימוש בכספי החברה לצרכים אישיים: בית המשפט קיבל את הטענה וחייב את לוי להשיב לחברות 127,250 ש"ח שנטלה, בין היתר עבור סרט תדמית אישי.
ניצול משאבי החברות: השופט קיבל את הטענה כי לוי ועו"ד גבע השתמשו בעובדי החברות לקידום פרויקטים פרטיים שלהם, וחייב אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך 300,000 ש"ח.
הדרישה להשבת המניות נדחתה: על אף הקביעות על הפרת האמונים, השופט דחה את דרישת הדגל של האחים להורות ללוי להשיב את המניות שקיבלה. נקבע כי המניות שיקפו את השקעתה המוקדמת של לוי בפרויקטים, וגם במקרה של ביטול ההסכם, חובת ההשבה ההדדית הייתה מחייבת להותיר את שווי המניות בידיה.
בתביעות שכנגד של לוי וגבע:
דמי החתמת דיירים: בית המשפט הכיר בזכאותם של לוי וגבע לתשלום עבור החתמת הדיירים, אך קיבל את גרסת האחים וקנין לגבי מספר החתימות בפועל – 445 ולא 808 כפי שטענה לוי. בהתאם, חויבו הנתבעים שכנגד לשלם ללוי סך של 1,205,270 ש"ח בתוספת מע"מ. לעו"ד גבע נפסק סכום של 600,130 ש"ח בתוספת מע"מ על בסיס אותו תחשיב.
השבת הוצאות: טענתה של לוי כי נשאה בתשלומי משכורות והוצאות בסך 376,224 ש"ח במקום החברות התקבלה, והנתבעים חויבו להשיב לה סכום זה.
הסכמי שכר הטרחה של עו"ד גבע: השופט דחה את טענותיו של עו"ד גבע שהתבססו על הסכמי שכר טרחה שנחתמו ביולי 2014. נקבע כי הסכמים אלו נחתמו בחוסר תום לב, בשלב בו הסכסוך כבר פרץ, ונועדו "לשפר עמדות", ולכן הם אינם תקפים.
בסופו של יום, פסק הדין מותיר את מבנה הבעלות בחברות על כנו אך מסדיר את החובות הכספיים בין הצדדים, תוך שהוא מותח ביקורת על התנהלותה של לוי כמנהלת אך גם מכיר בזכויותיה הכספיות וזכויותיו של עו"ד גבע.
ת"א 35894-04-19
