פיצויים של מיליונים: בכיר במושב חויב בתשלום עתק לאחר שסיכל רכישת נחלות בשל סכסוך אישי
בית המשפט קבע כי דחיית בקשתם של האחים יגל ורעות מימון להתקבל לחברות במושב זוהר נעשתה ב"חוסר תום לב קיצוני", מתוך ניגוד עניינים ושיקולים זרים, ובראשם יריבות ארוכת שנים בין "היועץ המלווה" של הוועד לאביהם של התובעים
בפסק דין חריף ויוצא דופן, קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי חברי ועד הנהלת האגודה השיתופית במושב זוהר, ובראשם היועץ המלווה ולימים יו"ר הוועד, אהרון אסל, פעלו בחוסר תום לב, תוך הפרת חובותיהם ומשיקולים זרים, כדי למנוע מהאחים יגל ורעות מימון לרכוש שתי נחלות במושב. פסק הדין, שניתן ב-13 בספטמבר 2025 על ידי השופט עמית כהן, חייב את הנתבעים בתשלום פיצויים בסך כולל של כ-2.8 מיליון שקלים לתובעים בגין הנזקים שנגרמו להם.
הפרשה החלה כאשר האחים יגל ורעות מימון, ביקשו לרכוש שתי נחלות במושב זוהר, בו מתגוררת משפחתם. יגל מימון (תובע 1) הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר, בסך 2.52 מיליון שקלים, במכרז לרכישת נחלה 60, שנמכרה בהליך כינוס נכסים. במקביל, ניסו האחים לממש זכות קדימה שניתנה למשפחתם לרכישת נחלה 78, שהייתה שייכת לסבם ונמכרה אף היא במסגרת כינוס נכסים. אולם, תנאי הכרחי לרכישת הנחלות היה קבלתם כחברים באגודה השיתופית של המושב.
חרף זכייתו של יגל בהתמחרות על נחלה 60 ומימוש זכות הקדימה על נחלה 78, ועד הנהלת האגודה דחה את בקשות החברות של האחים פעם אחר פעם. כתוצאה מכך, בית המשפט לא אישר את מכירת הנחלות לידיהם, והן נמכרו לקונים אחרים. בעקבות זאת, הגישו האחים תביעת נזיקין נגד חברי הוועד באופן אישי ונגד האגודה, בטענה שההחלטות התקבלו שלא כדין, מתוך שיקולים זרים ובניגוד עניינים.
השופט כהן קיבל את עיקר טענות התובעים ומתח ביקורת נוקבת על התנהלות הנתבעים, ובמיוחד על זו של אהרון אסל. בפסק הדין נקבע כי "הסיבה העיקרית לדחיית בקשות החברוּת היא החלטתו של אסל לסכל את קבלת התובעים לחברות באגודה". השופט מצא כי אסל פעל מתוך "חוסר תום לב קיצוני", שהונע משני מניעים פסולים עיקריים: סכסוך ארוך שנים ויריבות אישית עם אביהם של התובעים, תמיר מימון, וניגוד עניינים חמור.
השופט פירט שלושה מקרים של ניגוד עניינים בהם היה מצוי אסל: בתו הגישה בעצמה הצעות לרכישת נחלה 60, המתחרות בהצעתו של יגל; רוכש נחלה 78, גיא אסולין, הוא בנו של מעסיקו של אסל; ואסל עצמו סייע לאחת היורשות בנחלה 78, שהתנגדה למכירתה למשפחת מימון.
פסק הדין קובע כי יתר חברי הוועד שנתבעו – בריז'ט ברבי, דוד מימוני ומירן אמסלם – "לא הפעילו שיקול דעת עצמאי, אלא פעלו על פי הנחיותיו של אסל". הם אישרו מסמך המייפה את כוחו של אסל "לפעול בשם אגודת מושב זוהר" ולהחליט מי יתקבל כחבר, תוך שהם מציינים "אנו סומכים על שיקוליו ועל החלטותיו ונפעל לפיהם". השופט קבע כי בכך הם התנערו מסמכותם והפרו את חובתם לנהל הליך הוגן ושקוף.
השופט דחה את טענות ההגנה של חברי הוועד, לפיהן התובעים היו צעירים מדי או שימשו "אנשי קש" עבור אביהם. הוא קבע כי אלו היו נימוקים שהועלו בדיעבד כדי להצדיק את ההחלטה הפסולה , וכי הוועד כלל לא טרח לבחון את התאמתם האישית של המועמדים, לא זימן אותם לשימוע ולא אפשר להם להתגונן מפני השמועות והטענות נגדם. יתרה מזאת, הוועד מנע מיגל את זכותו החוקית לערער על ההחלטה בפני האסיפה הכללית של המושב.
בשל חומרת המעשים, החליט השופט לחייב את אסל ב"פיצויי קיום" – פיצויים המשקפים את מלוא הנזק שנגרם לתובעים, כולל עליית שווי הנחלות עד למועד הגשת התביעה. אסל חויב לשלם ליגל 1,130,000 ש"ח ולרעות 250,000 ש"ח.
יתר הנתבעים (בריז'ט, דוד, מירן והאגודה) חויבו ב"פיצויי הסתמכות", סכום נמוך יותר המשקף את הנזק במועד סיכול העסקה. ברג'יט ודוד חויבו, ביחד ולחוד עם האגודה, לשלם ליגל 410,000 ש"ח ולרעות 50,000 ש"ח. מירן חויבה בסכום של 360,000 ש"ח ליגל בלבד, שכן נמנעה בהצבעה בעניין נחלה 78. התביעה נגד חברת הוועד אריאלה ברמי נדחתה, לאחר שהתברר כי נמנעה בהצבעה הרלוונטית.
ת"א 57922-01-23
