פסק בוררות במיליונים בוטל עקב קשר פסול בין הבורר לעו"ד של אחד הצדדים ופגישות "קפה ועוגה"
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי התנהלות הבורר, שכללה פגישות נפרדות עם הצדדים, והסתרת העובדה כי עורך הדין של אחד מהם ייצג אותו בעבר בתביעה אישית על סך 18 מיליון שקלים, מחייבת את ביטול הפסק. השופטת יהודית שבח מתחה ביקורת חריפה: "ההתנהלות שהוכחה אינה דרה בכפיפה אחת עם הליך בוררות, גם אם מקורה בכוונה טובה"
בפסק דין תקדימי ונוקב, הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו על ביטולו המוחלט של פסק בוררות בסכסוך עסקי בין שני שותפים בחברת כנסים. פסק הדין, שניתן ביום 6 במאי 2025 על ידי כבוד השופטת העמיתה יהודית שבח חושף שורה ארוכה של פגמים חמורים בהתנהלות הבורר, אשר ניהל פגישות אישיות נפרדות עם הצדדים במהלך הבוררות, ובאופן חמור אף יותר, לא גילה כי בא כוחו של אחד הצדדים ייצג אותו בעבר בתביעה אישית בהיקף של 18 מיליון שקלים.
הסכסוך נסוב סביב היפרדותם של אייל הלוי ועופר גיל, שהיו שותפים בחברת "דן כ. כנסים ותערוכות 1999 בע"מ". השניים חתמו על הסכם היפרדות בספטמבר 2023, אותו ערך עבורם עו"ד בלושטיין, ששימש כיועץ המשפטי השוטף של החברה. כאשר התגלעו מחלוקות כספיות בנוגע להתחשבנות ביניהם, הוסכם למנות את עו"ד בלושטיין כבורר בסכסוך.
פסק הבוררות, שניתן באוקטובר 2024, חייב את הלוי לשלם לגיל סכום של 834,912 ש"ח. הלוי, שטען כי מגיעה לו יתרת זכות, הגיש בקשה לביטול הפסק, וחשף מסכת עובדתית שהובילה את בית המשפט למסקנה כי "התגבש מצע עובדתי שפרטיו, בהצטברותם, אינם מאפשרים להותיר את פסק הבוררות על כנו".
הפגם המרכזי והחמור ביותר שמצא בית המשפט היה אי-גילוי קשר קודם ומשמעותי בין הבורר, לבין עורך דינו של עופר גיל. התברר כי עו"ד פיצ'ון ייצג את הבורר באופן אישי בתביעה בסך 18 מיליון שקלים שהוגשה נגדו, הליך שנמשך למעלה משלוש שנים. עובדה מהותית זו הוסתרה מאייל הלוי וצוות ההגנה שלו, והתגלתה רק לאחר חיפוש במאגרי מידע משפטיים
השופטת שבח קבעה כי מדובר ב"נתון שובר שוויון ומחויב גילוי". היא הדגישה כי אין מדובר בהיכרות מקצועית רגילה בין עורכי דין, אלא במצב בו פרקליט המופיע בפני בורר, ייצג בעבר את אותו בורר בתביעה אישית נגדו. "העובדה שהבורר בחר להיות מיוצג בתביעה אישית נגדו דווקא ע"י עו"ד פיצ'ון מלמדת על הערכתו המיוחדת לכישוריו – המהווה יתרון ברור לבעל הדין המיוצג על ידו בבוררות", נכתב בפסק הדין.
בנוסף להסתרת הקשר הפסול, פסק הדין מפרט התנהלות חריגה ביותר של הבורר במהלך ניהול ההליך. הבורר עצמו הודה כי קיבל "החלטה לא שגרתית" להמשיך ולקיים פגישות נפרדות עם הצדדים "כמגשר" במקביל לניהול הבוררות. התברר כי הלוי והבורר נהגו להיפגש "בדרך כלל בבוקר יום שישי, כאשר… היה מביא 'משהו מתוק לאכול', ועו"ד בלושטיין היה מביא את הקפה…".
מעבר לפגישות הפרונטליות, נחשפה תכתובת וואטסאפ ענפה בין הלוי לבורר, שנמשכה לאורך כל תקופת הבוררות. התכתובות כללו לא רק נושאים הקשורים בטבורם לסכסוך, כמו חובות החברה וההתחשבנות הכספית, אלא גם שיחות אישיות על "מעשנת דגים" ויינות. בא כוחו של עופר גיל טען בדיון כי "אין איסור לבורר לשוחח עם צד לבוררות על נושאים שלא קשורים לבוררות". השופטת שבח דחתה טענה זו מכל וכל וכינתה אותה "תמוהה, משמדובר בלאו מוחלט ובמושכלות יסוד". היא קבעה כי בורר, בדומה לשופט, אינו רשאי לשוחח עם צד אחד בנפרד, וכי ההבחנה בין נושאי שיחה היא בלתי אפשרית..
חרף העובדה שהלוי עצמו יזם חלק מהפגישות והשיחות, בית המשפט קבע כי אין בכך כדי למנוע ממנו לטעון לפסלות ההליך. השופטת ציינה כי זו הייתה הבוררות הראשונה בה השתתף הלוי, והוא לא היה מיוצג על ידי עורך דין שיכול היה להעמידו על אי-תקינות ההתנהלות.
לצד הפגמים בהתנהלות, בית המשפט מצא גם כשלים מהותיים בפסק הבוררות עצמו, וקבע כי די היה בהם לבדם כדי להחזיר את הפסק לבורר לתיקונים. בין היתר, הבורר הפחית על דעת עצמו סכום זיכוי של 300,000 ש"ח שהובטח להלוי בהסכם ההיפרדות לסך של 225,000 ש"ח בלבד, והתעלם לחלוטין מתחשיב מפורט שהוגש לו בנוגע לחלקו של הלוי בהכנסות משני כנסים בינלאומיים.
בסיכום, קבעה השופטת שבח כי הצטברות הפגמים אינה מותירה כל ברירה. "אף שעם ביטול פסק הבוררות ירדו לטמיון משאבי זמן וכסף… אין מנוס מלהורות כך, נוכח פגמים מצטברים שלא ניתן למצוא להם מזור זולת ביטול פסק הבורות" [103]. עופר גיל והחברה חויבו לשלם לאייל הלוי הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.
ת"א 10097-11-24
