רשות מקרקעי ישראל תפצה יזמית במאות אלפי שקלים עקב מידע מטעה במכרז
בית המשפט קבע כי הרשות הציגה במכרז למגרש בבאר שבע הנחיות בטיחות לא עדכניות בנוגע לחוות הגז הסמוכות; עם זאת, דחה את התביעה נגד המשרד להגנת הסביבה ועיריית באר שבע, וקבע כי היזמית לא פעלה להקטנת נזקיה.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע חושף סאגה נדל"נית ובירוקרטית ארוכת שנים, שהחלה ברכישת שני מגרשים במבואה המזרחית של העיר והסתיימה בחיוב חלקי של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בפיצויים. השופטת גאולה לוין קבעה כי רמ"י התרשלה כאשר שיווקה מגרש במכרז בשנת 2011 מבלי שצירפה את הנחיות הבטיחות המעודכנות והמחמירות של המשרד להגנת הסביבה, ובכך יצרה מצג שווא בפני היזמית, חברת כ. א. א. בע"מ. עם זאת, התביעה נגד יתר הנתבעות, ובהן המשרד להגנת הסביבה ועיריית באר שבע, נדחתה.
סיפור המעשה החל לפני למעלה מעשור, כאשר חברת כ. א. א. רכשה מרמ"י שני מגרשים המיועדים לספורט, מסחר ונופש. המגרשים, מספר 50 ו-80, ממוקמים בסמיכות לשטח בו פעלו עד שנת 2017 חוות הגז של החברות "פז-גז" ו"אמישראגז". מגרש 50 נרכש במרץ 2010 תמורת 11 מיליון שקלים, ומגרש 80 נרכש במכרז ביולי 2011 תמורת כ-3.05 מיליון שקלים.
התביעה, שהוגשה במקור בשנת 2013 ועברה מספר תיקונים והרחבות לאורך השנים, טענה כי החברה הועמדה "בפני שוקת שבורה". לטענתה, לאחר רכישת המגרשים התברר לה כי מדיניות מחמירה של המשרד להגנת הסביבה בנוגע למרחקי בטיחות מחוות הגז מונעת ממנה לקבל היתרי בנייה ולממש את הפרויקטים שתכננה, שכללו בין היתר קאנטרי קלאב, גן אירועים, שטחי מסחר ולונה פארק. השקעותיה, שהסתכמו בעשרות מיליוני שקלים, עמדו "כאבן שאין לה הופכין" במשך שנים.
החברה הפנתה אצבע מאשימה כלפי שורה של גופים ממשלתיים ועירוניים. נטען כי רמ"י התרשלה בכך שפרסמה את המכרז למגרש 80 ביולי 2011, תוך שהיא מצרפת מסמך הנחיות מנובמבר 2010, ולא את חוזר המנכ"ל המעודכן והמחמיר בהרבה של המשרד להגנת הסביבה מיוני 2011, אשר הכפיל למעשה את טווחי הסיכון הנדרשים. כלפי המשרד להגנת הסביבה נטען כי שינה את מדיניותו תדיר, לא פעל לסילוק חוות הגז ולא עיגן את הנחיותיו בתכנית בניין עיר (תב"ע). עיריית באר שבע והוועדות לתכנון ובנייה הואשמו בכך שלא כללו את מגבלות הבטיחות בתב"ע המקורית משנת 2007, ומנעו מהחברה היתרי בנייה בניגוד לתכנית המאושרת.
מנגד, הנתבעות טענו כי יש לדחות את התביעה. לטענת המדינה, החברה היא יזמית נדל"ן מנוסה שידעה על הסיכונים, נטלה אותם ביודעין, ואף בחרה שלא לבטל את העסקאות. עוד נטען כי שינוי המדיניות של המשרד להגנת הסביבה היה מהלך מקצועי וסביר, שנועד להגן על שלום הציבור, והדרך לתקוף אותו הייתה באמצעות עתירה מנהלית בזמן אמת, ולא בתביעת נזיקין בדיעבד. העירייה הוסיפה כי פעלה נמרצות להעתקת חוות הגז, מהלך מורכב ויקר שהצריך שיתוף פעולה ממשלתי.
בפסק הדין, שניתן ב-24 בפברואר 2025, קיבלה השופטת לוין את התביעה באופן חלקי בלבד, והטילה אחריות על רמ"י לבדה, וזאת רק בנוגע למגרש 80. השופטת קבעה כי רמ"י אכן התרשלה. "שעה שרמ"י צירפה מסמך המפרט באופן מדויק את טווחי הסיכון והשימושים המותרים, משתתפי המכרז היו רשאים להסתמך על המידע ולהניח כי מדובר במידע מעודכן", כתבה השופטת בפסיקתה. היא דחתה את טענת רמ"י כי חוזר המנכ"ל המחמיר פורסם רק לאחר פרסום המכרז, וציינה כי גם אם היה כך, היה על רמ"י לעדכן את המשתתפים הפוטנציאליים במידע המהותי כל עוד המכרז היה פתוח.
עם זאת, התביעות נגד כל יתר הנתבעים נדחו. השופטת קבעה כי אין מקום להתערב בשיקול הדעת המקצועי של המשרד להגנת הסביבה, שפעל להגנה על הציבור, וכי הטענות נגדו ונגד העירייה והוועדות היו צריכות להתברר בהליך מנהלי.
בבואה לקבוע את גובה הפיצוי, דחתה השופטת את דרישת החברה לפיצוי על אובדן רווחים של עשרות מיליוני שקלים. היא הסבירה כי התנהלות תקינה מצד רמ"י (כלומר, חשיפת המגבלות המחמירות) הייתה מובילה לכך שהחברה כלל לא הייתה רוכשת את המגרש, ולכן ממילא לא הייתה מפיקה ממנו רווחים. תחת זאת, פסקה השופטת פיצוי בגין "עלות המימון" של ההשקעה שנותרה ללא שימוש.
הפיצוי חושב על בסיס סכום ההשקעה במגרש 80 (כ-8.2 מיליון שקלים) לתקופה שבין חתימת ההסכם בפברואר 2012 ועד להחלטת ועדת הערר בדצמבר 2015, שאפשרה את קידום היתרי הבנייה בכפוף לאכלוס מאוחר. אולם, השופטת הפחיתה 50% מסכום הפיצוי, בנימוק שהחברה לא פעלה להקטנת נזקיה ולא דרשה לבטל את הזכייה במכרז כאשר נודע לה על המגבלות החמורות.
בסופו של דבר, חויבה רמ"י לשלם לחברה פיצוי בסך 780,693 שקלים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ-2014. התביעה נגד העירייה והוועדה המקומית נדחתה, והחברה חויבה לשלם להן הוצאות משפט בסך 40,000 שקלים.
ת"א 48020-05-13
