כאוס חוזי והסכמות בעל פה: חברת אגרומטל חויבה לשלם 6.62 מיליון שקל לקבלן משנה
בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלות הקבלן הראשי, קבע כי היעדר התיעוד היה מכוון ונועד ליצור ערפול, והסתמך על מסמכים שנשלחו "בזמן אמת" כדי לפסוק את גובה החוב בפרויקטים להקמת שדות תרמו-סולאריים בשווי עשרות מיליוני שקלים.
בפסק דין חריף ויוצא דופן, הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב-27 במרץ 2025, על חברת "אגרומטל פרויקטים בע"מ" לשלם סכום כולל של 6.62 מיליון שקלים לקבלן המשנה פתחי אבו גאנם וחברת "נתיב תשתיות ועבודה אזרחית בע"מ" שבבעלותו. פסק הדין, שניתן על ידי השופט יעקב דנינו, חותם סאגה משפטית מורכבת שחשפה התנהלות עסקית המבוססת כמעט כולה על הסכמות בעל פה, בהיקף כספי עצום של עשרות מיליוני שקלים.
הפרשה החלה באוקטובר 2012, כאשר אגרומטל, ששימשה קבלן ראשי בפרויקטים להקמת שדות תרמו-סולאריים בדרום הארץ עבור מזמינים שונים, ובראשם חברת "בילקטריק ישראל בע"מ", התקשרה עם אבו גאנם. ההתקשרות, שנעשתה על בסיס היכרות אישית וחברות מוקדמת בין אבו גאנם לגיא בן סימון, דירקטור באגרומטל, סוכמה כולה בעל פה וללא כל הסכם כתוב. על פי הסיכום, אבו גאנם, ולאחר מכן חברתו, יבצעו עבודות אזרחיות (עבודות עפר, תשתית ופיתוח) ב-24 פרויקטים שונים, ובתמורה יקבלו 85% מהתשלום שאגרומטל תקבל מהמזמינים עבור עבודות אלו, כאשר 15% הנותרים יישארו בידי אגרומטל כרווח קבלני.
חרף ההיקף הכספי העצום של הפרויקטים, מערכת היחסים העסקית התנהלה ב"כאוס חוזי", כפי שתיאר זאת השופט דנינו בפסק הדין. השופט ציטט בהרחבה מחוות דעתו של המומחה ההנדסי שמונה מטעם בית המשפט, מר איציק קורן, שציין כי "מעולם לא נתקלתי במס' כה רב של עבודות שבהם רב הנסתר על הגלוי. הלכה למעשה, רוב הדברים סוכמו בע"פ, מצב שאינו סביר ואינו נפוץ בתחום הבנייה". המומחה הדגיש את היעדרם המוחלט של מסמכים בסיסיים בענף הבנייה, כגון יומני עבודה חתומים, סיכומי פגישות, לוחות זמנים ומסמכי מסירה.
השופט דנינו קבע כי אין מדובר במקריות. הוא קיבל את טענת התובעים לפיה אגרומטל פעלה במכוון ליצירת "טשטוש וערפול" ביחס להתקשרויות החוזיות. "התרשמתי כי נציגי אגרומטל, וגיא בראשם, פעלו בצורה מחושבת, מדודה ותכליתית, ולא בכדי נמנעו מחתימה על הסכם מלא ומפורט מול התובעים", כתב השופט. הוא הוסיף כי התנהלות זו נועדה להציב את קבלני המשנה בפני קושי מובנה להוכיח את טענותיהם בבוא היום. בית המשפט אף ציין כי לא מדובר במקרה הראשון בו אגרומטל מתנהלת באופן דומה, והזכיר פסקי דין קודמים בהם נקבע כי החברה וגיא בן סימון הציגו חוזה מזויף וכי לא ניתן לתת אמון בגרסתו של בן סימון.
בעוד שהצדדים הסכימו על חלוקת האחוזים, המחלוקת העיקרית נסובה סביב סכום הבסיס לחישוב וסביב שורה ארוכה של קיזוזים שאגרומטל טענה שיש לבצע. התובעים טענו כי מגיע להם סכום של כ-26.1 מיליון שקלים, בעוד אגרומטל טענה כי לא רק שאינה חייבת דבר, אלא שלמעשה שילמה לתובעים סכומים ביתר. אגרומטל טענה לקיזוזים בסך של למעלה מ-16 מיליון שקלים, בין היתר בגין עלויות סולר, שימוש בכלי צמ"ה של אגרומטל, חומרים, הלוואות אישיות, רכישת כלי רכב עבור אבו גאנם ואף חומרים לבניית ביתו הפרטי ברהט.
נקודת המפנה בהכרעה הייתה התייחסותו של בית המשפט ל"טבלאות זאב" – טבלאות התחשבנות שנשלחו לתובעים בדצמבר 2016 על ידי זאב נתן, המנהל הלוגיסטי של אגרומטל. טבלאות אלו פירטו את העבודות שביצעו התובעים ב-12 מהפרויקטים. השופט דנינו קבע כי מסמכים אלו מהווים "הודאה בזמן אמת" מצד אגרומטל לגבי היקף זכאותם של התובעים באותם פרויקטים, וזאת בניגוד לגרסאותיה המאוחרות של החברה במהלך המשפט. הוא דחה את ניסיונותיה של אגרומטל להתנער מהטבלאות ומתח ביקורת על כך שגרסתו של גיא בן סימון בנושא הייתה מתפתלת ולא מהימנה.
בהתבסס על קביעה זו, ועל חוות דעת המומחה (בשינויים המחויבים), ניגש בית המשפט לנתח את טענות הקיזוז. הוא קיבל את טענות הקיזוז "האישיות" – הלוואות, רכישת רכבים וחומרים לביתו של אבו גאנם בסך כולל של כ-1.34 מיליון שקלים, בעיקר משום שהתובעים נמנעו מלהתמודד עם טענות אלו באופן מפורט. עם זאת, דחה בית המשפט את רוב טענות הקיזוז העסקיות, ובראשן הטענה לחיוב עבור שימוש בכלי צמ"ה של אגרומטל. השופט אימץ את עמדת המומחה שקבע כי אגרומטל לא סיפקה כל אסמכתא, כמו יומני עבודה חתומים, המוכיחה כי התובעים אכן השתמשו בציוד שלה.
בסופו של יום, לאחר ניתוח מורכב שכלל את קביעת סכום הזכאות הבסיסי (כ-36 מיליון שקלים), והפחתת תשלומים שכבר שולמו (כ-19.2 מיליון שקלים), קיזוזים מוסכמים (כמו בפרויקט "נאות חובב") וקיזוזים נוספים שאושרו (סולר, קיזוזים אישיים ועוד), קבע בית המשפט כי אגרומטל נותרה חייבת לתובעים סך של 4,411,246 שקלים בתוספת מע"מ. לסכום זה צורפו הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה בדצמבר 2018, שהעמידו את החוב הסופי על כ-6.62 מיליון שקלים, בתוספת 150,000 שקלים הוצאות משפט.
ת"א 55262-12-18
