ביהמ"ש לחברת "מיט פלייס": עצימת עיניים אינה הגנה מפני חשבוניות פיקטיביות; נדחה ערעור על שומת מע"מ בסך 790 אלף שקל
החברה טענה כי פעלה בתום לב וכי ביצעה בדיקות סבירות, לרבות תשלום של למעלה מ-4 מיליון שקל בצ'קים למוטב בלבד לחשבון הבנק של הספקית. אולם, השופטת יעל ייטב קבעה כי החברה התרשלה בבדיקותיה, לא וידאה כי מורשים חותמים על החשבוניות, ולכל הפחות "עצמה את עיניה" למתרחש. היא חויבה בהוצאות משפט בסך 70,000 שקל.
פסק דין חריף ונוקב של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, שניתן ביום 28 באוגוסט 2024, דחה את ערעורה של חברת "מיט פלייס בע"מ", העוסקת בעיבוד ושיווק מוצרי בשר. בכך, אימצה השופטת יעל ייטב את קביעתו של מנהל מס ערך מוסף אשדוד וקבעה כי החברה ניכתה שלא כדין מס תשומות בסך של 789,794 שקלים בין השנים 2018 ל-2020, על בסיס חשבוניות שהוצאו לה על ידי שתי ספקיות, שלפחות אחת מהן הייתה מעורבת במה שנראה כפרשייה רחבת היקף של הפצת חשבוניות פיקטיביות. פסק הדין מדגיש את האחריות הכבדה המוטלת על עוסקים לוודא את תקינותן המהותית של חשבוניות המס שהם מקבלים, וקובע כי בדיקות פורמליות ומינימליות אינן מספיקות כדי לעמוד בנטל זה.
הפרשה החלה בעקבות ביקורת וחקירה שנערכו בספרי חברת "מיט פלייס", בבעלותם המשותפת של אירית אילוז ובן ציון לוז. רשות המיסים קבעה כי החברה קיזזה מס תשומות מחשבוניות שהוצאו על ידי שתי חברות: "אלברטו י. מצרי השקעות בע"מ" ובעיקר "שירותי חקלאות בניה והסעות עלא בע"מ". לגבי חברת אלברטו, נטען כי החשבוניות הוצאו על ידי אדם שלא היה רשום בחברה או מורשה לפעול בשמה, ובעלי החברה הכחיש כל קשר לעסקה. החברה זנחה בסופו של דבר את טענותיה בנוגע לחשבוניות אלו.
עיקר המחלוקת נסובה סביב החשבוניות של "שירותי חקלאות". מנהל מע"מ טען כי בעליה הרשום של החברה, עלא אבו-מדיעם, התכחש באופן מוחלט לחשבוניות שהוציאה חברתו ל"מיט פלייס". בחקירתו ובעימות שנערך בינו לבין נציגת "מיט פלייס", טען אבו-מדיעם כי מעולם לא סיפק לה עובדים, אינו מכיר אותה או את נציגיה, ולא אישר לאיש להוציא חשבוניות בשם חברתו. התברר כי הגב' אילוז כלל לא פגשה את הבעלים הרשום של החברה, אלא אדם אחר.
מנגד, "מיט פלייס" טענה בתוקף כי פעלה כשורה וכי עמדה בנטל להוכיח את תקינות התשומות. לטענתה, היא ביצעה בדיקות מקדימות וקיבלה אישורים ואסמכתאות המעידים על תקינות הספקית. החברה טענה כי מי שפעל מולה בפועל היה אדם בשם חליל אבו מדיגם, אשר פעל בשם "שירותי חקלאות" באישורו של הבעלים עלא. כראיה מרכזית, הציגה "מיט פלייס" רשימה של 53 המחאות בנקאיות, כולן למוטב בלבד ובלתי סחירות, בסכום כולל של 4,123,511 שקלים, אשר נפרעו כולן בחשבון הבנק של "שירותי חקלאות". עובדה זו, לטענת החברה, שומטת את הקרקע תחת גרסתו של הבעלים עלא, שכן לא ייתכן שהינו מורשה החתימה היחיד בחשבון אך אינו מודע להפקדות בסכומים כה גבוהים.
השופטת ייטב ניתחה את הסוגיה בהתבסס על שני מבחנים שנקבעו בפסיקה: המבחן האובייקטיבי והמבחן הסובייקטיבי. המבחן האובייקטיבי בוחן האם החשבונית הוצאה כדין בפועל, כלומר, האם היא משקפת עסקה אמיתית בין הצדדים הנכונים והרשומים בה. במקרה זה, קבעה השופטת באופן נחרץ כי החשבוניות לא עמדו במבחן זה. עדויותיו של עלא אבו-מדיעם, חקירותיהם של חליל ופתחי אבו מדיגם, וראיות נוספות, הצביעו על כך ש"שירותי חקלאות" הייתה חברה ללא עובדים או פעילות אמיתית, אשר שימשה ככל הנראה צינור להוצאת חשבוניות פיקטיביות. חליל אף הודה בחקירתו כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות שנועדו לאפשר תשלום במזומן לקבלני משנה ("ראיסים") מהפזורה. באופן טראגי, חליל אבו מדיגם נרצח לפני שהספיק להיחקר על תצהיר שהגיש לטובת "מיט פלייס", ועל כן התצהיר נותר חסר כל משקל.
לאור הכישלון במבחן האובייקטיבי, עברה השופטת לבחון את החריג הסובייקטיבי. חריג זה מאפשר, במקרים נדירים, להכיר בניכוי מס התשומות גם אם החשבונית אינה חוקית, וזאת רק אם העוסק יוכיח כי נקט "בכל האמצעים הסבירים" כדי לוודא את חוקיותה. השופטת הדגישה כי מדובר ב"משוכה גבוהה" וכי על העוסק מוטל נטל כבד, שכן הוא נחשב ל"מונע היעיל ביותר" של שימוש בחשבוניות פיקטיביות.
בנקודה זו מתחה השופטת ביקורת קשה על התנהלותה של "מיט פלייס". היא קבעה כי הבדיקות שערכה החברה היו "מינימליות ופורמאליות", ולא היה בהן די. החברה הציגה צילום תעודת זהות בלתי קריא, לא וידאה את זהות האדם שעמו התקשרה, ובאופן מכריע – לא דרשה ולא קיבלה ייפוי כוח המוכיח כי חליל אבו מדיגם, שהוציא לה את החשבוניות, אכן מוסמך לפעול בשם החברה. למרות שניתנה לה הזדמנות להציג ייפוי כוח כזה באיחור, היא לא עשתה זאת. כמו כן, החברה לא ביצעה כל בדיקה כדי לוודא שהעובדים שסופקו לה אכן מועסקים על ידי "שירותי חקלאות" ולא על ידי גורם שלישי עלום. התנהלות זו, סיכמה השופטת, עולה כדי התרשלות או "עצימת עיניים".
בסיכומו של דבר, הערעור נדחה במלואו, תוך חיוב "מיט פלייס" בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 70,000 שקלים.
ע"מ 15871-05-21
