בית המשפט דחה את ערעורי המס של הקבלן שמעון גוזלן: רכישה עצמית של מניות סווגה כדיבידנד והוצאות ענק נפסלו
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קיבל את עמדת פקיד השומה בשורה של סוגיות מהותיות, וקבע כי רכישה עצמית של מניות בחברת מעטים מהווה אירוע מס החייב כדיבידנד בידי בעל המניות הנותר. עוד נדחו טענות לניכוי הוצאות משפטיות, קיזוז הפסדים מהשכרה ודרישת הוצאות הוניות כהוצאה פירותית.
בפסק דין מקיף ומנומק, דחתה כבוד השופטת יעל ייטב מבית המשפט המחוזי בבאר שבע את עיקר טענותיהם של איש העסקים והקבלן שמעון אליהו גוזלן ושתי חברות שבבעלותו, ג.ש. ארז שירותים כלליים בע"מ וש.י.א רפאל פרוייקטים בע"מ, כנגד שומות מס הכנסה שהוצאו להם. פסק הדין, שניתן ביום 24 באפריל 2024, מהווה חיזוק משמעותי לעמדות רשות המסים במספר סוגיות ליבה בדיני המס, וקובע מבחנים ברורים לסיווג הכנסות והתרת הוצאות.
שלושת הערעורים, שאוחדו לדיון אחד, עסקו במגוון רחב של נושאים, החל מסיווג עסקה לרכישה עצמית של מניות, דרך התרת הוצאות משפטיות והוצאות ניהול, וכלה בסיווג הכנסות מהשכרת נכסים ומכירת מקרקעין.
סוגיית הדגל בערעורו של גוזלן עסקה ברכישה עצמית של מניות שביצעה חברת ש.י.א. רפאל בשנת 2016. במסגרת הסכם פשרה, רכשה החברה 60% ממניותיה שהוחזקו על ידי חברה זרה (BAY VENTURES), תמורת כ-8.35 מיליון שקלים. כתוצאה מהמהלך, הפך גוזלן, שהחזיק ב-40% מהמניות, לבעל המניות היחיד בחברה.
פקיד השומה קבע כי יש לסווג מחדש את העסקה: בשלב ראשון, יש לראות את החברה כאילו חילקה דיבידנד לשני בעלי המניות לפי שיעור אחזקותיהם, ובשלב השני, יש לראות את גוזלן כמי שרכש את מניות שותפו באמצעות כספי הדיבידנד שקיבל. גוזלן טען מנגד כי הרכישה בוצעה לטובת החברה, כדי לפתור סכסוך בעלים חריף שאיים לפרק אותה, ולא לטובתו האישית.
השופטת ייטב דחתה את טענותיו של גוזלן ואימצה באופן מלא את עמדת פקיד השומה, תוך הסתמכות על הלכת "בית חוסן" שנקבעה בבית המשפט העליון. נקבע כי בחברות מעטים, שהן "מעין-שותפות", טובת החברה וטובת בעלי המניות שזורות זו בזו. עליית שיעור האחזקות של גוזלן מ-40% ל-100% והפיכתו לבעל השליטה הבלעדי, מגלמת "תועלת משמעותית" שיש לראותה כהטבה שקיבל מהחברה, ולפיכך יש לסווגה כדיבידנד החייב במס.
סוגיה נוספת בערעורו של גוזלן הייתה דרישתו לניכוי הוצאות משפטיות בסך של כ-431 אלף שקלים מהכנסתו ממשכורת. גוזלן טען כי הוצאות אלו היו נחוצות לשמירה על מקור פרנסתו, שנבע מהחברות שבבעלותו. בית המשפט דחה גם טענה זו וקבע כי ההוצאות לא עמדו ב"מבחן האינצידנטליות", המחייב שההוצאה תהיה כרוכה ושלובה בתהליך ייצור ההכנסה עצמו. במקרה זה, ההליכים המשפטיים נגעו למעמדו כבעל מניות, כלומר לפעילות במישור ההוני, ולא היו קשורים באופן ישיר וישיר להפקת הכנסת המשכורת שלו.
בערעור של חברת ג.ש. ארז, נדונה סוגיית קיזוז הפסדים. החברה, שהכנסותיה נבעו מהשכרת נכס מקרקעין בודד ושני טרקטורים, ביקשה לקזז את הפסדיה כנגד רווחי הון וכנגד משכורתו של גוזלן. קיזוז כזה מותר רק כאשר מדובר בהפסד מ"עסק". בית המשפט קבע כי פעילות החברה אינה עולה כדי "עסק" להשכרת נכסים, אלא מהווה הכנסה פסיבית. היקף הנכסים המצומצם והיעדר מנגנון עסקי מפותח, שיווקי או תפעולי, שללו את האפשרות לסווג את ההכנסה כעסקית, ומשכך, נשללה הזכות לקיזוז הרחב של ההפסדים.
באותה נשימה, קבע בית המשפט כי מכירת מקרקעין וחנות על ידי ג.ש. ארז, שהניבה רווח של עשרות מיליוני שקלים, אינה עסקה הונית החייבת במס שבח, אלא "עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי" החייבת במס הכנסה. בית המשפט יישם את "מבחן הגג" וקבע כי בקיאותו ומומחיותו של גוזלן בתחום הנדל"ן, פעולות ההשבחה שבוצעו, ותקופת ההחזקה, מעידים כולם על אופי מסחרי ויזמי. המכירה הייתה חלק מעסקה כוללת שכללה גם התחייבות של חברה אחות למתן שירותי בנייה, מה שחיזק את המסקנה בדבר האופי המסחרי.
לבסוף, נדחתה טענתה של חברת ש.י.א. רפאל לניכוי הוצאה של כ-4 מיליון שקלים בגין הרכישה העצמית של מניותיה. השופטת קבעה כי מדובר ב"הוצאה הונית מובהקת" שניכויה נאסר במפורש בפקודת מס הכנסה. כמו כן, נפסלה על הסף "הפרשה לשקיעת מבנים וסחף קרקע" בסך של למעלה מ-12 מיליון שקלים, שדרשה החברה כהוצאה בדוחות התאמה למס, מבלי שביצעה הפרשה חשבונאית מקבילה בספריה. בית המשפט קבע כי מדובר במהלך חסר כל בסיס מקצועי, שלא עמד באף אחד מהתנאים הנדרשים להכרה בהוצאה בגין חוב תלוי.
פסק הדין הסתיים בהטלת קנס גירעון על המערערים, למעט בסוגיית הדיבידנד מהרכישה העצמית, שם הכיר בית המשפט כי מדובר היה במחלוקת משפטית כנה לאור אי-הבהירות ששררה בנושא במועד הרלוונטי. על המערערים הושתו הוצאות משפט בסך 120,000 שקלים.
ע"מ 52828-01-20
