פיצוי שיא של כ-4.6 מיליון שקלים למורה שנפגעה אנושות בתאונת דרכים
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי למרות שיפור ניכר בתפקודה, סובלת התובעת מפגיעה קוגניטיבית חמורה המקבילה ל"דמנציה בינונית" ומצריכה השגחה צמודה מסביב לשעון
בפסק דין תקדימי ורחב היקף, פסק בית המשפט המחוזי בבאר שבע פיצויים בסך כולל של כ-4.6 מיליון שקלים למורה לשעבר, אשר חייה השתנו מקצה לקצה בעקבות תאונת דרכים קשה שעברה כהולכת רגל. פסק הדין, שניתן ב-25 בנובמבר 2024 על ידי כבוד השופטת יעל ייטב, התמקד בהשלכות הקוגניטיביות מרחיקות הלכת של פגיעת הראש שספגה התובעת, וקבע כי היא זקוקה להשגחה מלאה 24/7, בניגוד לעמדת מומחית שיקום שסברה כי די לה בסיוע חלקי בלבד.
סיפורה של התובעת, ילידת 1958, החל ביום 12 במאי 2019, כאשר נפגעה מרכב בעת שחצתה את הכביש. היא פונתה במצב קשה לבית החולים סורוקה, שם החל מסע הישרדות ושיקום ארוך ומפרך. פגיעת הראש הייתה חמורה במיוחד: בדיקות הדמיה הראו דימום מוחי נרחב, שברים בגולגולת ובארובת העין הימנית. מצבה הידרדר במהירות, והיא נזקקה לשני ניתוחי מוח דחופים להצלת חייה, במהלכם נוקז הדימום והוסרה חלק מעצם הגולגולת כדי להפחית את הלחץ התוך-גולגולתי. בהמשך, סבלה מהלם ספטי, הייתה מונשמת במשך תקופה ארוכה, ועברה ניתוח פיום קנה והתקנת נקז קבוע למוחה.
לאחר כחודשיים של אשפוז בסורוקה, היא הועברה לתקופת שיקום ממושכת של קרוב לעשרה חודשים בבית החולים לוינשטיין. גם לאחר שחרורה לביתה, המשיכה בהליכי שיקום אינטנסיביים במסגרת אשפוז יום בכפר השיקומי "עלה נגב".
הנתבעים, נהג הרכב הפוגע אחמד יחיא וחברת הביטוח "הפניקס", לא חלקו על אחריותם לתאונה. המחלוקת המרכזית נסובה סביב גובה הנזק והפיצוי הראוי, ובפרט סביב היקף העזרה וההשגחה שלהן זקוקה התובעת.
ארבעה מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט קבעו לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור עצום של 96%. הנכויות כללו פגיעות אורתופדיות בכתף, בברך ובשורש כף היד, אך עיקר הנזק נגע לתחום הנוירולוגי והקוגניטיבי. פרופ' צבי רפפורט, המומחה בתחום הנוירוכירורגיה, קבע לתובעת נכות בשיעור 60% בגין הפגיעה הקוגניטיבית, אותה הגדיר כמקבילה בחומרתה ל"דמנציה בינונית" המצריכה "עזרת הזולת לצורך תפקוד". בנוסף, קבע לה נכויות בשיעור 40% בשל הליכה לא יציבה, ו-70% בשל אי שליטה מלאה על הסוגרים.
נקודת המחלוקת המרכזית במשפט נגעה לצורך בהשגחה. בעוד מומחית בתחום השיקום, ד"ר אולגה גורדון, התרשמה כי חל שיפור ניכר במצבה, וכי די לה בעזרה של 5 שעות ביום , טענה התובעת, כי היא זקוקה להשגחה צמודה מסביב לשעון. השופטת ייטב קיבלה את עמדת התובעת במלואה. היא קבעה כי יש להעדיף את קביעתו של המומחה לנוירוכירורגיה, אשר התבססה על הנזק הפיזי הנרחב שהודגם בבדיקות ה-CT למוחה של התובעת, ועל תוצאות מבחנים נוירופסיכולוגיים.
בפסק הדין צוין כי חזותה של התובעת מטעה. היא מדברת ברהיטות ומתקשרת היטב, אך סובלת מליקויים קשים בשיפוט, בזיכרון, בקשב וביוזמה. באופן טרגי, אחד המאפיינים הקשים של פגיעתה הוא חוסר המודעות שלה למגבלותיה. מצב זה, קבע בית המשפט, יוצר סכנה בטיחותית המחייבת השגחה מתמדת. עדויות בני משפחתה המחישו את המצב, ותיארו כיצד היא שוכחת את הגז דולק או מפעילה את מכונת הכביסה שוב ושוב. מסמכים רפואיים מבית לוינשטיין ו"עלה נגב" חיזקו קביעה זו, וציינו במפורש המלצה להשגחה של 24/7.
על בסיס קביעה זו, פסקה השופטת את החלק הארי של הפיצוי בגין "עזרת הזולת". לעתיד, נפסק סכום של 2,163,731 ש"ח, המבוסס על עלות חודשית של 12,000 ש"ח להעסקת עובדת זרה ומחליפים. עבור העבר, נפסק סכום של 460,000 ש"ח, אשר כלל פיצוי למשפחה על הסיוע האינטנסיבי שהעניקה בתקופות האשפוז, וכן את עלות העסקת המטפלת מאז אוקטובר 2020.
בנוסף, פסק בית המשפט פיצויים בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד. נקבע כי אלמלא התאונה, התובעת, שאהבה מאוד את עבודתה כמורה, הייתה ממשיכה לעבוד עד גיל 67. סך הפיצוי בגין הפסדי השכר עמד על 681,797 ש"ח. כמו כן, נפסק סכום של 208,920 ש"ח בגין כאב וסבל, וסכום משמעותי של 1,079,012 ש"ח עבור הוצאות רפואיות, טיפולים, ניידות והתאמות דיור. הנתבעים חויבו בתשלום הפיצוי בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
ת"א 66030-06-20
