פסיקה עקרונית: הזכות לפרטיות של אדם שנפטר גוברת על הניסיון "לדוג" ראיות במאבק ירושה
בית המשפט המחוזי בבאר שבע ביטל החלטה שאפשרה חשיפת מידע רפואי של מנוחה שנים לאחר עריכת צוואתה, וקבע כי הנטל להצדיק פגיעה כה קשה בפרטיות הוא מוגבר ולא הורם במקרה זה. השופטת מתחה ביקורת על התנהלות המתנגדים לצוואה, שהגישו לבית המשפט צווים החורגים מהחלטתו המקורית, באופן "המדיף ריח של ניסיון לבצע מחטף".
בפסק דין חשוב ובעל השלכות רוחב על סכסוכי ירושה, קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור שהגישה בתה של מנוחה, וביטל החלטה של בית המשפט לענייני משפחה שהתירה חשיפה גורפת של כלל התיעוד הרפואי של אמה המנוחה, לתקופה של כשלוש שנים וחצי לאחר שערכה את צוואתה. פסק הדין, שניתן ביום 28 באוקטובר 2024 על ידי כבוד השופטת פאני גילת כהן, קובע כי הזכות החוקתית לפרטיות אינה פוקעת עם מותו של אדם, וכי על בית המשפט לעמוד על המשמר ולהגן עליה בקפידה, במיוחד כאשר המנוח אינו יכול עוד להגן על עצמו.
הסכסוך המשפטי נסוב סביב צוואה נוטריונית שערכה המנוחה ב-28 במאי 2020. המבקשת, בתה של המנוחה, ביקשה לקיים את הצוואה, בעוד שהמשיבים – חתנה של המנוחה (שהתאלמן מבתה) ונכדותיה – הגישו התנגדות. התנגדותם נשענה, בין היתר, על טענות הנוגעות למצבה הקוגניטיבי של המנוחה בעת עריכת הצוואה ומידת כשירותה לצוות. במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, ביקשו המשיבים למנות מומחה בתחום הפסיכוגריאטריה ולקבל את מלוא תיקיה הרפואיים של המנוחה.
תחילה, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יינתן צו לגילוי מסמכיה הרפואיים של המנוחה לתקופה של שנתיים לפני מועד עריכת הצוואה, קביעה שהייתה מקובלת גם על בתה של המנוחה. אולם, כאן חלה תפנית בעלילה. המשיבים הגישו לחתימת בית המשפט "פסיקתות" (צווים פורמליים) שבהן תקופת הגילוי הורחבה באופן משמעותי, כך שתחול עד למועד פטירתה של המנוחה בדצמבר 2023 – שלוש וחצי שנים לאחר חתימת הצוואה. בית המשפט חתם על הצווים, ולאחר מכן, בהחלטה נוספת, אישרר את ההרחבה בנימוק ש"יש ממש בטענה בדבר אירוע מאוחר שיש בו להקרין על קודמו".
על החלטה זו הגישה הבת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. היא טענה כי ההחלטה פוגעת באופן קשה ולא מידתי בזכות היסוד של אמה המנוחה לפרטיות ולחיסיון רפואי. לטענתה, המועד הרלוונטי לבחינת כשרותה של המנוחה הוא מועד עריכת הצוואה בלבד, ואין כל הצדקה לחשוף מידע רפואי אינטימי ורגיש מתקופה המאוחרת לכך בשנים.
השופטת פאני גילת כהן קיבלה את הערעור במלואו, תוך שהיא מנתחת לעומק את האיזון הנדרש בין הצורך בחקר האמת לבין ההגנה על הזכות לפרטיות. השופטת הדגישה כי הזכות לפרטיות מעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ונהנית ממעמד חוקתי. היא קבעה כי בפסיקה הובהר שהזכות אינה נגדעת עם מותו של אדם, ויורשיו באים בנעליו כדי להגן עליה.
בפסק הדין נקבע כי על בית המשפט לנקוט בבחינה דו-שלבית בבקשות לגילוי מסמכים: ראשית, בחינת הרלוונטיות של המידע למחלוקת, ושנית, איזון בין תרומתו לבירור האמת לבין אינטרסים נוגדים, ובראשם הזכות לפרטיות. השופטת קבעה כלל מנחה חשוב: "הנטל הרובץ לפתחו של בעל דין המבקש חשיפת מידע רפואי הנוגע לתקופה שלאחר עריכת הצוואה הוא מוגבר". זאת, מכיוון שבקשה כזו סוטה מהכלל לפיו המצב הרלוונטי הוא למועד עריכת הצוואה, ומשום הפגיעה הקשה בפרטיותו של אדם שאינו יכול עוד להתנגד לחשיפה.
ביישום כללים אלה על המקרה, קבעה השופטת גילת כהן כי המשיבים לא עמדו בנטל מוגבר זה. הם ביססו את בקשתם על תעודה רפואית שהונפקה כשלוש ורבע שנים לאחר עריכת הצוואה, ושציינה ירידה קוגניטיבית שהחלה כמעט שלוש שנים לאחר חתימת הצוואה. השופטת קבעה כי המסקנה שאירועים אלה יכולים להשליך לאחור על מצבה של המנוחה שלוש שנים קודם לכן היא "מרחיקת לכת". עוד צוין כי בקשת המשיבים נשענת "יותר על הנחות והשערות מאשר על מידע מוצק" ומהווה למעשה "דיג ראיות" אסור.
השופטת אף מתחה ביקורת חריפה על התנהלות המשיבים, שחרף החלטה מפורשת של בית המשפט קמא על תקופת גילוי מוגבלת, הגישו לחתימה צווים המרחיבים אותה. התנהלות זו, לדבריה, "מדיפה ריח של ניסיון לבצע מחטף, שלבסוף גם צלח בערכאה דלמטה".
לאור כל האמור, ההחלטה המרחיבה בוטלה, והצווים שתוקנו הוחלפו בצווים המגבילים את גילוי המידע הרפואי לתקופה של שנתיים שקדמו ליום עריכת הצוואה ועד למועד עריכתה בלבד. על המשיבים הושתו הוצאות בסך 5,000 ש"ח.
רמ"ש 43589-08-24
