תביעת המיליונים נגד עיריית נתיבות: הקבלן דרש 8 מיליון ש"ח ופוצה בפחות ממיליון ש"ח
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את רוב טענותיה של חברת הבנייה "י. שומרוני" וקבע כי לא ניתן לשנות בדיעבד מחירים שסוכמו בחוזה שנחתם במסגרת מכרז, גם אם מומחה סבור שהם אינם הוגנים. עם זאת, השופט מתח ביקורת על התנהלות העירייה בעיכוב כספי עיכבון, וחייב אותה לשלם אותם בתוספת ריבית והצמדה.
פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע שם סוף לסכסוך משפטי ממושך בין חברת הבנייה "י. שומרוני – חב' להשקעות ובניה בע"מ" לבין עיריית נתיבות. החברה הקבלנית, שתבעה מהעירייה סכום של 8 מיליון שקלים, תפוצה בסופו של דבר בסך של 956,559 שקלים בלבד. פסק הדין, שניתן ב-12 בספטמבר 2024 על ידי כבוד השופט גד גדעון, דן לעומק במערכת היחסים המורכבת שבין מזמין עבודה לקבלן מבצע, ובמיוחד במגבלות החלות על שינוי תנאים לאחר זכייה במכרז ציבורי.
תחילת הפרשה בשנת 2014, אז זכתה חברת "י. שומרוני" במכרז לביצוע עבודות פיתוח נרחבות בעיר נתיבות, בהיקף מוערך של כ-26.7 מיליון שקלים. תקופת הביצוע נקבעה ל-24 חודשים. אלא שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון. לטענת החברה הקבלנית, שיוצגה על ידי עורכי הדין מיכה בר ורועי אטד, בפועל סיפקה לה העירייה עבודות בהיקף מצומצם של כ-9 מיליון שקלים בלבד. החברה טענה כי התארגנה לביצוע פרויקט רחב היקף, עם ציוד, כוח אדם והוצאות תקורה גבוהות, אך בפועל שימשה כמעין "קבלן טנדר" לביצוע עבודות מזדמנות ונקודתיות, מה שגרם לה נזקים כבדים. על רקע זה, ובעקבות חילוקי דעות נוספים, סיכמו הצדדים ביוני 2016, כחודשיים לפני תום תקופת החוזה המקורית, על סיום מוסכם של ההתקשרות ביניהם.
לאחר הגשת החשבון הסופי, אישרה העירייה תשלום של כ-9.3 מיליון שקלים בלבד, וסירבה לשלם את יתרת דרישותיה של החברה. מכאן הדרך לבית המשפט הייתה קצרה. במסגרת ההליך, מונה מהנדס מומחה מטעם בית המשפט, אינג' רן מנובה, לבחינת המחלוקות המקצועיות. המומחה הגיש מספר חוות דעת, אך השופט גדעון בחר לאמץ רק חלק מהמלצותיו, תוך שהוא קובע עיקרון משפטי חשוב.
במספר סעיפים המליץ המומחה לאשר לחברה תשלומים נוספים בטענה שהמחירים שנקבעו בחוזה המקורי לא היו "הוגנים" או "מידתיים". השופט דחה המלצות אלו באופן נחרץ. "שינוי תנאי ההתקשרות לאחר בחירת הזוכה במכרז מהווה פגיעה בעיקרון השוויון", כתב השופט בפסק הדין, "לא ניתן לאפשר לזוכה במכרז שהצעתו התקבלה נוכח היותה ההצעה הזולה ביותר, לערוך 'מקצה שיפורים' שנים לאחר זכייתו… ולקבל תשלומים נוספים בניגוד להוראות המכרז והחוזה". על בסיס עיקרון זה, נדחו תביעות החברה לתוספת תשלום משמעותית בגין עבודות "אבן חאמי" בסך של כ-600 אלף שקלים, וכן תביעות נוספות.
גם תביעתה המרכזית של החברה לפיצוי בגין הוצאות תקורה וניצול חלקי של ציוד, בסך של למעלה מחצי מיליון שקלים, נדחתה. השופט קבע כי הסכם סיום ההתקשרות כלל סעיף מפורש שבו שני הצדדים מוותרים על כל טענה עתידית בנוגע לעבודות שלא בוצעו. סעיף זה, קבע השופט, חוסם את תביעת הקבלן בגין נזקיו מהיקף העבודה המצומצם, ובאותה נשימה חוסם גם את טענת הקיזוז של העירייה, שטענה לנזקים עקב הצורך להוציא מכרז חדש להשלמת העבודות.
עם זאת, באחד הסעיפים המרכזיים קיבל בית המשפט את עמדת החברה. השופט קבע כי העירייה עיכבה שלא כדין את שחרור כספי העיכבון, בסך של כ-550 אלף שקלים. העירייה טענה כי היא רשאית להחזיק בכספים אלו כל עוד החברה לא חתמה על כתב ויתור תביעות "נקי" מהסתייגויות. השופט דחה טענה זו וקבע כי "חובת קיום החוזה בתום לב חייבה השבתם [של הכספים] לידי התובעת" במועד מוקדם יותר, וחייב את העירייה לשלם את הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממרץ 2018.
בסיכומו של דבר, פסק הדין מהווה דחייה של רוב רכיבי התביעה, תוך אימוץ קו נוקשה לגבי כיבוד הסכמים שנולדו במכרזים ציבוריים. למרות שהסכום שנפסק רחוק מדרישתה המקורית של חברת "י. שומרוני", היא זכתה לפיצוי מסוים, בעיקר בשל התנהלות העירייה בנושא העיכבון. נוכח התוצאה החלקית, חייב השופט את העירייה לשאת בהוצאות התובעת בסכום כולל של 50,000 שקלים.
ת"א 14106-07-19
