תביעת המיליונים על מפעל ההייטק שהוצף: בית המשפט חילק את האחריות בין היזם לקבלן
חברת "אקטר", המייצרת ציפויים רגישים לתעשיות ביטחוניות, תבעה כ-6.6 מיליון ש"ח בגין ליקויי בנייה קשים במפעלה החדש בקריית גת. השופט יעקב דנינו קבע כי לקבלן המבצע אחריות משמעותית, אך מתח ביקורת חריפה על התנהלות היזם, הפחית משמעותית את הפיצוי ודחה את התביעה נגד חברת הביטוח "הראל".
פסק דין מקיף שניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע חותם סאגה משפטית מורכבת סביב הקמתו של מפעל הייטק ייעודי בקריית גת, אשר סבל מליקויי בנייה חמורים שהובילו לנזקים במיליוני שקלים. השופט יעקב דנינו, בפסק דין מיום 7 בפברואר 2024, קיבל את התביעה באופן חלקי בלבד, תוך שהוא קובע חלוקת אחריות מורכבת בין היזמית, חברת אנטון אחזקות בע"מ, לבין הקבלן הראשי, חברת מוטי אמסילי (1991) בע"מ. התביעה, שהוגשה במקור על סך של כ-6.6 מיליון שקלים, הסתכמה בפיצוי נמוך משמעותית, לאחר שבית המשפט מצא "אשם תורם" נרחב בהתנהלותה של היזמית.
תחילתה של הפרשה ביוזמה של חברת "אנטון אחזקות", שהוקמה במיוחד כדי להקים מבנה עבור חברת "אקטר". "אקטר" עוסקת בתחום ייחודי ורגיש של ייצור ציפויים בולעי אור, בין היתר עבור תעשיות ביטחוניות בארץ ובעולם. תהליך הייצור שלה מחייב תנאים סטריליים ומוקפדים, ללא לחות או אבק, שכן עובי הציפוי המיוצר דומה לגודלו של גרגר אבק. לצורך כך, נחתם בדצמבר 2014 הסכם עם חברת "מוטי אמסילי", שמונתה לקבלן ראשי האחראי לא רק על עבודות הבנייה, אלא גם על התיאום, הניהול והפיקוח על כלל קבלני המשנה בפרויקט.
הדרמה החלה בחודש דצמבר 2016, סמוך לאחר מסירת המבנה. עם הגשם המשמעותי הראשון, הוצף המבנה בכמויות מים אדירות שחדרו בעיקר דרך הקירות. לטענת התובעות, הנזילות והרטיבות גרמו לפגיעה קשה בתהליכי הייצור, עיכבו את העברת המכונות הרגישות מהמפעל הישן, גרמו לאובדן הכנסות עצום, וחייבו רכישת ציוד יקר למניעת לחות. התביעה הוגשה נגד חברת אמסילי, בעליה מוטי אמסילי באופן אישי, וכן נגד חברת הביטוח "הראל" שביטחה את הפרויקט.
במרכז פסק הדין עומדת קביעתו של השופט דנינו כי בעוד שחברת אמסילי אכן התרשלה ונושאת באחריות לחלק הארי של ליקויי הבנייה, התנהלותה של חברת אנטון, באמצעות מנהלה צבי פינקלשטיין, תרמה באופן מכריע להיווצרות הנזקים ולהיקפם.
מומחה שמונה מטעם בית המשפט, המהנדס אייל שנהב, העריך את עלות תיקון הליקויים בכ-895 אלף ש"ח, וקבע כי רובם המכריע באחריות חברת אמסילי. עם זאת, השופט קבע כי אין להתעלם משרשרת החלטות ופעולות של פינקלשטיין, אשר חתרו תחת אחריותו של הקבלן הראשי וסיכלו את יכולתו לפקח ולתקן כנדרש.
השופט מצא כי פינקלשטיין לא העניק לחברת אמסילי "הזדמנות נאותה" לתקן את הליקויים לאחר שהתגלו. במקום לפנות לקבלן הראשי, הוא בחר לשכור מומחים מטעמו, קיבל מהם חוות דעת, ולא שיתף את אמסילי בסיורים ובדיונים שנערכו לבחינת הליקויים. יתרה מזאת, בית המשפט קבע כי פינקלשטיין התערב באופן בוטה במהלך הבנייה:
- בחירת קבלני משנה: הוא בחר להעסיק קבלני משנה בניגוד להמלצת אמסילי, לעיתים על בסיס הצעות מחיר נמוכות ולא על פי איכות וניסיון, ואף נקלע לסכסוכים כספיים עם חלקם.
- התערבות מקצועית: הוא התעקש על פתרונות בנייה, כמו התקנת חלונות בקו החיצוני של הקיר, בניגוד לתכניות ובאופן שיצר סיכון מוגבר לחדירת מים.
- החלטות מודעות שגרמו נזק: נקבע כי חלק מהנזקים, במיוחד אלו הקשורים לאבק, נבעו מהחלטה מודעת של פינקלשטיין, מטעמי חיסכון, לבחור בשיטת ריצוף "צפה", למרות שידע מראש מחוות דעת של יועץ הקרקע כי שיטה זו עלולה לגרום לסדקים.
בית המשפט קבע כי התנהלות זו מהווה הפרה של חובת תום הלב בקיום החוזה ומקימה "אשם תורם" משמעותי. "באיזון שבין דרך הילוכם של הצדדים", כתב השופט, "התוצאה המשפטית הראויה היא על דרך של חלוקת אחריות בקשר לפגמים ותוצאותיהם".
התביעה נגד חברת הביטוח "הראל" נדחתה במלואה. השופט קבע כי התובעות לא הצליחו להוכיח כי פוליסת ביטוח עבודות קבלניות הייתה בתוקף בעת שהתרחש הנזק המרכזי, אשר נקבע ל-25 בדצמבר 2016, לאחר פקיעת הפוליסה. כמו כן, נדחתה הטענה לתחולתן של פוליסות אחרות, לרבות פוליסת אחריות מקצועית ופוליסת אש ואובדן רווחים.
גם התביעה האישית נגד מוטי אמסילי נדחתה. השופט קבע כי כל פעולותיו נעשו במסגרת תפקידו כמנהל החברה, ולא הוכחה עילה להטלת אחריות אישית. "לא ברור האם תכלית הגשת התביעה האישית נועדה להלך אימים על מר אמסילי או אחרת", ציין השופט, "מכל מקום, לא מצאתי יסוד להגשת התביעה האישית נגדו".
במסגרת ההליך המורכב, נתבעו גם קבלני משנה. חברת מ.ס.מ.ש, קבלן האלומיניום, חויבה בסך של 244,000 ש"ח. קבלני האיטום, מוטי פלדמן וחברת פלס, חויבו בסכומים זניחים או זוכו מאחריות לנזקים המרכזיים.
בסופו של יום, לאחר קיזוז חובות של חברת אנטון כלפי אמסילי ומימוש ערבות בנקאית, חויבה חברת אמסילי לשלם לתובעות סך של 738,000 ש"ח בלבד. בנוסף, חויבו התובעות לשלם הוצאות משפט למר אמסילי באופן אישי ולחברת הראל בסך כולל של 110,000 ש"ח.
ת"א 18190-11-17
