תביעת ענק נדחתה: חברת התשתיות ששיקמה את מדרחוב הרצל באשקלון לא תקבל 7 מיליון שקלים נוספים
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי חברת "מגנזי תשתיות" לא הוכיחה את זכאותה לתשלום עבור עבודות נוספות שביצעה בפרויקט ההתחדשות העירונית. השופטת גאולה לוין מתחה ביקורת על הראיות שהציגה החברה וקבעה כי חתימתה על החשבון הסופי סתמה את הגולל על טענותיה.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה כספית בסך של למעלה מ-7 מיליון שקלים שהגישה חברת "מגנזי תשתיות בע"מ" נגד "החברה הכלכלית לאשקלון בע"מ". פסק הדין, שניתן ב-12 בספטמבר 2024, על ידי השופטת גאולה לוין, שם קץ למאבק משפטי ממושך סביב ההתחשבנות הכספית עבור פרויקט הפיתוח והשדרוג של מדרחוב הרצל המרכזי באשקלון. התביעה נדחתה לאחר שהשופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את זכאותה לתשלומים נוספים מעבר לסכום של כ-20.7 מיליון שקלים שכבר שולם לה.
הפרשה החלה בנובמבר 2012, כאשר החברה הכלכלית לאשקלון פרסמה מכרז פומבי לביצוע עבודות פיתוח נרחבות במדרחוב הרצל, כחלק מפרויקט התחדשות עירונית בשכונת מגדל בעיר. העבודות כללו, בין היתר, סלילת כבישים, תשתיות מים וביוב, גינון, ריצוף ועבודות חשמל ותאורה. חברת מגנזי תשתיות, המתמחה בעבודות הנדסה אזרחית, זכתה במכרז וחתמה על הסכם לביצוע העבודות, אשר בוצעו במהלך השנים 2013-2014.
במהלך ביצוע הפרויקט, שהתנהל במתחם מסחרי פעיל ותוסס, נתקלה מגנזי בקשיים רבים. לטענתה, היא נאלצה לבצע את העבודה במתכונת מצומצמת, במקטעים קטנים ובהפסקות מרובות, בניגוד לתכנון המקורי. שינויים אלו, שכללו גם עבודה לילית נרחבת בשל דרישת הסוחרים במקום, גרמו לעיכובים משמעותיים בלוח הזמנים ולהתייקרות העלויות. עבודות שלב א' של הפרויקט, שהיו אמורות להימשך כשבעה חודשים, ארכו בפועל כ-15 חודשים.
בכתב התביעה המתוקן, שהועמד על סך של 7,036,788 שקלים, פירטה מגנזי חמישה רכיבים עיקריים שבגינם דרשה תשלום נוסף:
- עבודות "רג'י" (עבודות פועלים מתועדות): כ-1.96 מיליון שקלים.
- עבודה בשטח מוגבל: תוספת של 10% משווי העבודות, בסך כ-1.99 מיליון שקלים.
- עבודות רובה מיוחדות: כ-657 אלף שקלים.
- עבודות לילה: תוספת של כ-186 אלף שקלים.
- הנחת ריצוף בפלטות קטנות: כ-168 אלף שקלים.
התובעת ביססה את עיקר טענותיה על מכתב מיום 11 בנובמבר 2014, ששלח מר אדיר שפירא מחברת "גיאו-אתת", חברת ניהול הפרויקטים ששכרה החברה הכלכלית. במכתב זה, המליץ שפירא לאשר למגנזי תוספת תשלום של כ-2.46 מיליון שקלים, או לחילופין לבטל הנחה בשיעור 19% שהעניקה החברה במקור. לטענת מגנזי, שפירא היה "המנהל" כהגדרתו בהסכם, ולכן המלצתו הייתה מחייבת.
מנגד, החברה הכלכלית לאשקלון טענה כי יש לדחות את התביעה מכל וכל. לטענתה, מגנזי הייתה מודעת היטב למורכבות העבודה במדרחוב הומה אדם עוד לפני שהגישה את הצעתה למכרז, ואף הצהירה על כך. הנתבעת הדגישה כי ההסכם קובע במפורש שאין תוספת תשלום עבור עבודות לילה.
הנקודה המכרעת, לטענת הנתבעת, הייתה חתימתה של מגנזי על החשבון הסופי (חשבון מספר 19) במרץ 2015, כחמישה חודשים לאחר מכתבו של שפירא. לשיטתה, החשבון הסופי, שכלל תשלום עבור עבודות נוספות בהיקף של קרוב ל-5 מיליון שקלים, "בלע" לתוכו את כל הדרישות הקודמות וסיים את ההתחשבנות בין הצדדים. עוד נטען כי מכתבו של שפירא היה המלצה בלבד, והוא כלל לא היה "המנהל" המוסמך לאשר תשלומים, תפקיד אותו מילא סמנכ"ל ההנדסה בחברה הכלכלית, אורן חדד.
בפסק דינה המפורט, אימצה השופטת לוין את עמדת הנתבעת במלואה. היא קבעה כי מכתבו של שפירא אכן נוסח כהמלצה בלבד, וכי הוא עצמו ציין בסיומו "להמשך טיפולכם והחלטתכם", מה שמוכיח כי לא ראה עצמו כגורם המאשר הסופי. השופטת מתחה ביקורת על התובעת שלא זימנה את שפירא לעדות, וקבעה כי הימנעות זו פועלת לחובתה.
השופטת מצאה פגמים ראייתיים משמעותיים בבסיס התביעה. היא קבעה כי לא ניתן להסתמך על יומני העבודה שהציגה התובעת להוכחת "עבודות הרג'י", מכיוון שחלקם לא היו חתומים, והם הוגשו באופן לקוי ולא על ידי עורכיהם. גם חוות הדעת של המומחה מטעם התובעת נדחתה, בנימוק שהיא התבססה באופן בלעדי על מסמכי התובעת, ללא בדיקה עצמאית של הנתונים.
באשר לשאר רכיבי התביעה, קבעה השופטת כי דרישת התשלום עבור עבודות לילה עומדת בסתירה מוחלטת לסעיפים מפורשים בהסכם ובמסמכי המכרז, ששללו תמורה נוספת עבורן. בנוגע לעבודה בשטח מוגבל, ציינה השופטת כי התובעת הייתה מודעת היטב למורכבות האתר, ואף העריכה בעצמה, עוד לפני הזכייה, כי תפוקות העבודה במקום יהיו נמוכות ב-50% מפרויקט רגיל. לבסוף, הדרישות בגין עבודות הרובה והריצוף נדחו גם הן, מאחר שהתבססו על טבלאות לא חתומות, בעוד שהנתבעת הציגה מסמכים חתומים המעידים על הסכמות ותשלומים שבוצעו בנושאים אלו.
"התמונה המתקבלת היא שהתובעת ידעה כבר עם תחילת הפרויקט כי מדובר בתכנון שונה מהתכנון המקורי", סיכמה השופטת. "אף על פי כן, לא חדלה התובעת מביצוע העבודות… התובעת חתמה על החשבון הסופי… וזאת מספר חודשים לאחר המלצת חברת גיאו-אתת לתשלום סכום נוסף".
בסופו של דבר, התביעה נדחתה, והתובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 שקלים.
תא"ק 7520-04-19
