ניצחון כפול למשפחה נגד רשות המיסים: ביהמ"ש ביטל שומת מס שבח בשל התיישנות ופגמים חמורים בהליך
ועדת הערר מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות המנהל, שניהל "דיון טלפוני" במקום דיון ראוי, איחר בשליחת השומות ופגע בזכות הטיעון של האזרחים. לגופו של עניין נקבע כי העברת מניות באיגוד מקרקעין בין אחים, שמקורן בנכס שהתקבל מההורים, פטורה ממס.
בפסק דין תקדימי ונוקב, מתחה ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בחיפה ביקורת חריפה על התנהלותו של מנהל מיסוי מקרקעין חיפה, וקיבלה את ערעורם של שני אחים, איריס ארבטמן וירון מנדלסון. פסק הדין, שניתן ב-16 ביוני 2025, ביטל את שומות מס השבח שהוצאו להם, הן בשל פגמים מנהליים חמורים שנפלו בהליך והן לגופו של עניין, בקובעו כי העברת המניות שביצעו לאחיותיהם פטורה ממס.
ההחלטה, שניתנה על ידי יו"ר הוועדה, השופטת אורית וינשטיין, וחברי הוועדה עו"ד רפאל מרסיאנו ומר אבי כאכון, מהווה איתות משמעותי לרשות המיסים בנוגע לחובותיה כלפי אזרחים, ובפרט בכל הנוגע לעמידה בלוחות זמנים, קיום הליכי שימוע תקינים וכיבוד זכויות יסוד של נישומים.
עיקר פסק הדין הוקדש לפגמים הקשים שנפלו בהתנהלות המשיב (מנהל מיסוי מקרקעין). הוועדה קבעה כי החלטת המשיב בהשגה התיישנה, מאחר והודעות השומה נשלחו לעוררים באיחור, לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק. על פי החוק, היה על המשיב להמציא את החלטתו המנומקת בכתב בתוך שמונה חודשים מיום הגשת ההשגה, כלומר, עד לתאריך 8 בפברואר 2022. בפועל, בעוד שנימוקי ההחלטה בעניינו של האח נשלחו במייל ב-7 בפברואר, הודעות השומה עצמן, הכוללות את חישוב המס, נמסרו למשלוח בדואר רשום רק ב-14 בפברואר 2022, שישה ימים לאחר המועד האחרון.
הוועדה דחתה את טענת המשיב לפיה די בשידור השומות למערכת המחשוב הפנימית (שע"מ) או לבית הדפוס ב-8 בפברואר כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. בהסתמך על הלכות קודמות של בית המשפט העליון, נקבע כי מרוץ ההתיישנות נעצר רק כאשר ההחלטה יוצאת משליטתו המלאה של המשיב ונשלחת לנישום. "כל עוד השומות הממוחשבות מצויות בידי דפוס בארי", כתבה השופטת וינשטיין, "אין לומר כי יצאו משליטתה של רשות המיסים".
חמור מכך, התברר כי נימוקי ההחלטה בהשגה בעניינה של האחות, איריס ארבטמן, כלל לא נשלחו אליה מעולם. הוועדה דחתה מכל וכל את טענת המשיב, שהועלתה לראשונה בתצהירים, לפיה שומתו של האח היא "שומה ראשית" וזו של אחותו "נלווית", וכי די היה בנימוקים שנשלחו אליו. הוועדה קבעה כי מדובר ב"הרחבת חזית אסורה" וכי אין בסיס חוקי לאבחנה שכזו, המחייבת משלוח החלטה נפרדת ומנומקת לכל נישום.
ביקורת נוקבת נוספת הוטחה בנוהג של המשיב לקיים "דיונים טלפוניים" במקום דיונים פרונטליים או בהיוועדות חזותית. הוועדה קבעה כי "דיון טלפוני" אינו מהווה דיון ראוי בהשגה ואינו עומד בדרישות החוק למתן זכות טיעון סבירה, בהיעדר הסמכה מפורשת לכך בחוק או בתקנות. "דיוני שומה אינם יכולים להפוך להיות מקוונים, בלא שתהיה לכך הסמכה מפורשת בחוק או בתקנות ספציפיות – וכאלו אין בנמצא עדיין", נכתב בפסק הדין. התנהלות זו, לצד העובדה שהדיון הטלפוני לא תועד כראוי בפרוטוקול וההבטחה לדיון המשך לא קוימה, הובילה את הוועדה למסקנה כי ההליך השומתי התנהל באופן פגום תוך פגיעה בזכויות מהותיות של העוררים.
בנוסף לקביעות הנחרצות במישור המנהלי, דנה הוועדה גם במהות המחלוקת וקבעה כי העוררים זכאים לפטור ממס שבח לפי סעיף 62 לחוק מיסוי מקרקעין. סעיף זה פוטר ממס העברה ללא תמורה בין אחים, בתנאי שהזכות המועברת התקבלה במקור מהורה או מהורי הורה.
סיפור המקרה החל כשהוריהם של העוררים העבירו להם ולאחיותיהם, נטע וטליה, זכויות במגרש ללא תמורה. בהמשך, הקימה המשפחה חברה, שהיא "איגוד מקרקעין", והעבירה אליה את הזכויות במגרש. במהלך השנים בוצעו מספר העברות מניות בין בני המשפחה, כולן ללא תמורה, במטרה לשמור על חלוקה שוויונית של הרכוש המשפחתי, כרצון ההורים. ההעברה האחרונה, שעליה נסוב הערעור, כללה העברת מניות מהעוררים בחזרה לאחיותיהם.
המשיב טען כי חלק מהמניות שהועברו אינן עומדות בתנאי הפטור, מכיוון שמקורן אינו ישירות מההורים, אלא מהעברה קודמת בין האחיות, וכי המניות כיום מייצגות נכסים נוספים שצברה החברה ולא רק את המקרקעין המקורי.
הוועדה דחתה טענה זו ואימצה פרשנות תכליתית, הבוחנת את המהות הכלכלית של העסקה. נקבע כי אין מקום ליצור אבחנה מלאכותית בין המניות השונות, שכן כולן מייצגות בסופו של דבר את אותו נכס מקורי – המקרקעין שהתקבלו מההורים. "בבואנו להידרש לניתוח עסקה ולפרשנותה לצרכי מס, עלינו להתייחס ולעמוד על המהות הכלכלית והמשפטית של העסקה ולא לעסוק רק בצורתה הפורמלית", קבעה הוועדה.
הוועדה התרשמה מכנות ההעברות ומהיעדר מניעים מלאכותיים, וקבעה כי מטרתן הייתה לממש את רצון ההורים לחלוקה שוויונית של נכסיהם בין ילדיהם. קבלת עמדת המשיב, כך נקבע, אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל של הפטור, שנועד להקל על הסדרים פנים-משפחתיים.
לאור כל האמור, קיבלה הוועדה את העררים במלואם, ביטלה את החלטות המשיב וחייבה אותו בהוצאות העוררים ובשכר טרחת עורך דין בסך 45,000 ש"ח.
ו"ע 53364-04-22, ו"ע 53376-04-22
