הקרב על המיזוג: פסק דין קבע אחריות משותפת והעירייה לא תפצה על עזיבה מוקדמת
בסכסוך משפטי מורכב סביב מערכת מיזוג אוויר לקויה, קבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע כי האחריות לכשלים רובצת על כתפי שני הצדדים – עיריית באר שבע השוכרת, וחברות "שער האריות" ו"ר.ס. סיטי ניהול" המשכירות. כתוצאה מכך, נדחו תביעות הדדיות לפיצויים במיליוני שקלים, אך המשכירות חויבו לשלם לעירייה את הוצאות המשפט.
בפסק דין שניתן ב-28 בספטמבר 2025, הכריע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מפי כבוד השופט גיל דניאל, בסאגה משפטית ארוכה בין עיריית באר שבע לבין בעלי ומנהלי בניין המשרדים "רסקו סיטי" בעיר. הסכסוך נסב סביב טענות חוזרות ונשנות של העירייה, אשר שכרה את קומות 6-7 בבניין עבור אגף הרווחה שלה, על ליקויים חמורים ומתמשכים במערכת מיזוג האוויר, אשר הפכו את השהייה במשרדים לבלתי נסבלת, במיוחד בחודשי הקיץ הלוהטים.
ההתקשרות בין הצדדים החלה עוד בדצמבר 2010, אך הבעיות החריפו לקראת סוף העשור. לקראת חידוש החוזה, הציבה העירייה את פתרון בעיית המיזוג כתנאי להמשך השכירות. הדבר הוביל לחתימת תוספת להסכם השכירות בדצמבר 2021, שהגדירה באופן מפורט את חלוקת האחריות: העירייה (השוכרת) הייתה אחראית על התחזוקה הפנימית של יחידות הקצה במשרדיה, לרבות ניקוי פילטרים, צנרת וויסותים. מנגד, על המשכירה וחברת הניהול (הנתבעות) הוטלה האחריות לתחזוקה שוטפת של המערכות המרכזיות על גג הבניין, כולל מגדלי המים, המשאבות, והבטחת אספקת מים בטמפרטורה ובלחץ הנדרשים.
למרות ההסכם המפורט, הבעיות לא נפתרו. עובדי אגף הרווחה המשיכו לסבול מחום קיצוני, שלפי עדויות הגיע למצב של "זוועה". מנהלת המחלקה, גב' לילך שגיב, העידה כי עובדים "נטפו זיעה" והיו ימים בהם הם שוחררו לבתיהם מוקדם או שהעבודה רוכזה רק בחלקים הממוזגים של המשרדים. בעקבות המצב, הודיעה העירייה בנובמבר 2022 על הפסקת ההתקשרות עקב הפרה יסודית של ההסכם מצד המשכירות, וב-29 ביוני 2023 פינתה את הנכס ועברה למשכן חלופי.
הסכסוך הגיע לבית המשפט כאשר כל צד הגיש תביעות נגד משנהו. עיריית באר שבע, שיוצגה על ידי עורכי הדין חן אביטן ויוסי עטון , תבעה פיצויים בסך 4.5 מיליון ש"ח. סכום זה כלל את עלות דמי השכירות הגבוהים יותר במבנה החדש, אובדן השקעות במערכת המיזוג במושכר הישן, ועלויות המעבר. מנגד, חברת "שער האריות" תבעה 865,279 ש"ח בגין דמי שכירות עתידיים עד סוף תקופת החוזה, וחברת "ר.ס. סיטי ניהול", תבעה דמי ניהול עתידיים וחובות עבר. הנתבעות טענו כי המערכת המרכזית תקינה וכי הבעיה נעוצה בתחזוקה לקויה של העירייה את יחידות הקצה שבתוך משרדיה.
בשל מורכבות הסוגיה הטכנית, מונה בהסכמת הצדדים מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס איל ניב. חוות דעתו המפורטת, שהתקבלה על ידי השופט, הייתה מכרעת והצביעה על תמונה מורכבת של אחריות משותפת. המומחה קבע כי מקור הבעיה המרכזי היה איכות ירודה של המים במערכת הסגורה, אשר היו "שחורים ושומניים" כתוצאה מהתפרקות צנרת ישנה. אחריות זו, קבע המומחה, רובצת לפתחה של חברת הניהול, שלא ביצעה בדיקות וטיפולים נאותים במערכת זו. עם זאת, המומחה מצא כי גם העירייה תרמה להחמרת הבעיה באופן משמעותי. בניסיון להתמודד עם המים המלוכלכים, התקינו מהנדסי העירייה מסננים נוספים "בטור" – פעולה שהוגדרה כ"לא מקצועית" ויצרה עומס לחץ שמנע זרימת מים מספקת ליחידות המיזוג. בנוסף, שני הצדדים כשלו בכך שלא התקינו אמצעי מדידה ובקרה, מה שמנע מהם לאבחן את מקור התקלה האמיתי.
לאור ממצאי המומחה, פסק השופט דניאל כי "לשני הצדדים אחריות משותפת לכך שלא ניתן היה להמשיך ביישום הסכם השכירות". הוא קבע כי מאחר שאף צד לא עמד במלוא התחייבויותיו לפי התוספת להסכם, התנאי הבסיסי להמשך השכירות – מערכת מיזוג תקינה – לא התקיים. על כן, העירייה הייתה רשאית להביא את ההסכם לסיומו המוקדם במתן הודעה סבירה מראש, כפי שאכן עשתה.
כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את כל תביעות הפיצויים ההדדיות. נקבע כי על העירייה לשלם דמי שכירות ודמי ניהול רק עד למועד הפינוי בפועל (29.6.2023). עם זאת, השופט מתח ביקורת על התנהלות הנתבעות, שדחו את הצעת העירייה לסיום מוסכם של ההתקשרות, ובכך "גרמו לניהול הליכים משפטיים" יקרים ומיותרים. בשל כך, חויבו הנתבעות, ביחד ולחוד, לשאת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של העירייה בסך כולל של 50,000 ש"ח.
ת"א 17151-02-23
