בית המשפט הכריע: מכתבו ההיסטורי של טרומפלדור לא יחזור למכון ז'בוטינסקי
השופטת דחתה את תביעת המכון, קבעה כי האספן שרכש את המכתב פעל בתום לב וזכה לבעלות נקיה מכוח 'תקנת השוק', וזאת למרות חותמת "מוזיאון בית"ר" שהתנוססה עליו. פסק הדין חושף דרמה משפטית והיסטורית סביב מסמך נדיר, בו ניסח יוסף טרומפלדור רעיון דומה לאמרתו המפורסמת "טוב למות בעד ארצנו", כחמש שנים לפני שנפל בקרב תל חי.
בפסק דין תקדימי ומנומק, דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתו של מכון ז'בוטינסקי לקבוע את בעלותו על מכתב היסטורי ונדיר שכתב יוסף טרומפלדור בשנת 1915. השופטת חגית מאק-קלמנוביץ קבעה כי האספן זוהר שלומוב, שרכש את המכתב, עשה זאת בתום לב ובתנאים המקיימים את "תקנת השוק" בחוק המכר, ולפיכך הבעלות על המכתב עברה אליו נקיה מכל טענה קודמת. פסק הדין, שניתן ביום 27 באוקטובר 2022, שם קץ למאבק משפטי שעורר עניין ציבורי רב, סביב מסמך המגלם פיסת היסטוריה ציונית.
הפרשה החלה ביוני 2019, כאשר במכון ז'בוטינסקי נדהמו לגלות כתבה בעיתון "ישראל היום" תחת הכותרת "טוב למות בעד ארצנו – גרסת המכתב". הכתבה דיווחה על מכתב מקורי של יוסף טרומפלדור, העומד למכירה פומבית בבית המכירות "King David Auction" במחיר פתיחה של 100,000 דולר. עובדי המכון זיהו מיד את החותמת "מוזיאון בית"ר" שהוטבעה בתחתית המכתב – שמו הקודם של מכון ז'בוטינסקי עד שנת 1947 – וטענו כי המכתב הוא חלק מארכיונם, נעלם ממקומו וככל הנראה נגנב.
חשיבותו של המכתב אינה מוטלת בספק. הוא נכתב בדצמבר 1915, בעת שטרומפלדור פיקד על "גדוד נהגי הפרדות" במערכת גליפולי. המכתב הוא מכתב תנחומים ששלח טרומפלדור לאביו של חייל מהגדוד שנפל בקרב. בסיום המכתב, ניחם טרומפלדור את האב במילים: "אבל תדע שנפל בנך בתור גיבור בעד עם ישראל ובעד ארץ ישראל". בכך, ביטא טרומפלדור רעיון דומה לאמירתו המפורסמת "טוב למות בעד ארצנו", כחמש שנים לפני שאמר אותה על ערש דווי לאחר פציעתו בקרב תל חי.
בעקבות הגילוי, פנה מנכ"ל המכון, גדעון מיטשניק, לבית המכירות ודרש להסיר את המכתב מהמכירה. בשיחה טלפונית אליה צורף גם האספן זוהר שלומוב, שהעמיד את המכתב למכירה, טען האחרון כי רכש את המכתב כדין מאספן אחר שהחזיק בו שנים רבות. משלא הושגה הסכמה, הגיש המכון תביעה לבית המשפט וכן תלונה במשטרה על גניבה.
במסגרת ההליך המשפטי, טען המכון כי הוא הבעלים החוקי של המסמך. לטענתם, המכתב היה חלק מהארכיון האישי של טרומפלדור שהועבר למכון על ידי ארוסתו, והחותמת מוכיחה את בעלותם.
מנגד, שלומוב הציג גרסה סדורה ועקבית לאופן הגעת המכתב לידיו. הוא העיד כי רכש את המכתב במאי 2018 תמורת 600 דולר מאספן יהודי-אמריקאי בשם אדוארד רוזן. רוזן טיפל במכירת עזבונו של אספן ידוע אחר, בוב כהן ז"ל, שהיה רוויזיוניסט והחזיק באוסף פריטים הקשורים לתנועה, ובהם המכתב הנדון.
נקודת המפנה במשפט הייתה עדותו של שלומוב, שנתמכה בעדותו של רוזן, וגובתה בהתנהלותו השקופה לאחר הרכישה. שלומוב העיד כי לאחר שרכש את המכתב, פנה ביוזמתו למכון ז'בוטינסקי על מנת להתייעץ עם מומחיות הארכיון שם, הגב' אמירה שטרן והגב' אולגה גכמן, בנוגע לאותנטיות של המכתב וההקשר ההיסטורי שלו. הוא סיפר להן שהמכתב המקורי בחזקתו, אך הן לא העלו כל תמיהה או טענה בנוגע למקורו או לזכויותיו בו. השופטת קבעה כי הימנעות המכון מלהביא את אותן עובדות ותיקות למתן עדות פועלת לחובתו ומחזקת את גרסת שלומוב.
השופטת מאק-קלמנוביץ ניתחה בפסק הדין את כל תנאי "תקנת השוק" ומצאה כי כולם התקיימו. נקבע כי המכתב הוא נכס נד, הוא נמכר על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוג זה (רוזן והעזבון של כהן), המכירה הייתה במהלך העסקים הרגיל, והקונה, שלומוב, קיבל אותו לחזקתו בתום לב. השופטת דחתה את הטענה לחוסר תום לב, וציינה כי התנהלותו של שלומוב – שפנה למכון עצמו ופרסם את המכתב במכירה פומבית – מעידה על שקיפות מלאה ולא על ניסיון הסתרה.
באשר לפער העצום בין מחיר הרכישה (600 דולר) למחיר הפתיחה במכירה (100,000 דולר), קיבלה השופטת את ההסבר כי בעולם האספנות פערים כאלה קורים, וחשוב מכך, קבעה כי שלומוב הוא ש"השביח" את הנכס. לדבריה, פעולות המחקר והבירור שערך, אשר חשפו את הקשרו וחשיבותו המלאה של המכתב, הן שיצרו את ערכו המסחרי הגבוה. "המשיב הוא ש'ליטש' את המסמך שהיה בידיו, והוא שהפכו מאבן גולמית ליהלום", כתבה.
לבסוף, דחתה השופטת גם את טענות היועץ המשפטי לממשלה, שהתייצב להליך, לפיהן יש להעדיף את אינטרס "הקניין התרבותי" הציבורי על פני זכותו הפרטית של שלומוב. היא קבעה כי שלילת קניין פרטי לטובת הציבור דורשת הסמכה מפורשת בחוק, וספק אם מכתב בודד זה, חרף חשיבותו, נמנה על "נכסי צאן ברזל" המצדיקים צעד כה דרסטי.
התביעה נדחתה, ומכון ז'בוטינסקי חויב בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.
ה"פ 48482-06-19
