תביעת המיליונים נדחתה: היזם תבע 5 מיליון שקל מחברת דונה, וטען להסכם ייעוץ בעל פה – בית המשפט דחה את טענותיו וחייב אותו בהוצאות
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי חרף השקעת עבודה ומשאבים מצד היזם ישראל הרצברג בפרויקט נדל"ן רחב היקף, הוא לא הצליח להוכיח קיומו של הסכם מחייב לתשלום שכרו על ידי חברת הבנייה דונה. פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של "גמירת דעת" והסכמים כתובים וברורים בעסקאות מורכבות.
בפסק דין מנומק שניתן ב-14 בנובמבר 2022 , דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את תביעתו של יזם הנדל"ן ישראל הרצברג, שדרש מחברת "דונה חברה להנדסה ובניין בע"מ" סכום של 5 מיליון שקלים. התביעה נסובה סביב טענתו של הרצברג לקיומו של הסכם ייעוץ מחייב בינו לבין החברה, לצורך קידום פרויקט ענק להקמת כ-732 יחידות דיור בעיר מודיעין עילית. כבוד השופט (בדימ') רפאל יעקובי, שדן בתיק, קבע כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי נכרת הסכם מחייב, וכי הצדדים לא הגיעו ל"גמירת דעת" בנוגע לסוגיה המהותית ביותר – זהות הגורם שישלם את שכרו.
הפרשה החלה במהלך חודש יולי 2016, כאשר הרצברג, יזם הפועל בעיקר במגזר החרדי, הציג בפני חברת דונה את האפשרות לקחת חלק בפרויקט המקרקעין. הרצברג, שהיה בקשר עם בעלי זכויות החכירה בקרקע (להלן: "הבעלים"), טען כי סיכם עם דונה שיהיה אחראי על קידום היתרים, אישורים, תשלומי אגרות, וכן ישמש כיועץ תכנוני ושיווקי. לטענתו, התמורה המוסכמת עמדה על סך של 10 מיליון שקלים, ומשעה שחברת דונה מנעה ממנו להמשיך בעבודתו, עליה לשאת בתשלום. התובע ביסס חלק ניכר מתביעתו על התכתבויות והודעות טקסט בין הצדדים, שלשיטתו מהוות "זיכרון דברים מחייב".
מנגד, חברת דונה הכחישה מכל וכל את קיומו של הסכם מחייב לתשלום שכר כלשהו להרצברג. לטענתה, הרצברג הציג את עצמו לאורך כל הדרך כ"נציג בעלי המקרקעין" , וסוכם במפורש כי שכרו, בסך 10 מיליון שקלים, ישולם לו על ידי הבעלים עצמם, ולא מקופת הפרויקט או על ידי דונה. כהוכחה מרכזית, הציגה דונה טיוטת הסכם מיום 22 בדצמבר 2016, שם נכתב שחור על גבי לבן: "חברת דונה והחברה המשותפת לא ישלמו למר הרצברג בגין עבודתו".
השופט יעקובי ניתח בפסק הדין את השתלשלות העניינים המורכבת, שהתאפיינה במשא ומתן אינטנסיבי אך ללא מסמך חתום ומחייב. התברר כי ב-3 בינואר 2017, הרצברג ערך שינויים באותה טיוטה ומחק את הסעיף הפוטר את דונה מתשלום. בית המשפט קבע כי "אין במחיקה חד-צדדית של חלקים מהטיוטה כדי ללמד על הסכמה כלשהי של הנתבעת" , וכי מהלך זה, מצביע על כך שהנושא היה שנוי במחלוקת עמוקה בין הצדדים.
נקודה מכרעת נוספת הייתה התכתבות בין הרצברג לסמנכ"ל דונה, אהוד סבן, מיום 8 במאי 2017. בהתכתבות כתב הסמנכ"ל להרצברג: "אני עושה מה שאני רוצה ואתה מקבל מהם (מהבעלים) את דמי הניהול", והרצברג השיב לו: "ממך". השופט ראה בהתכתבות זו ראיה חותכת להיעדר הסכמה. "ההתכתבות… מלמדת כשלעצמה, על היעדר גמירת-דעת בדבר מיהות משלם שכרו של התובע", כתב השופט בפסק הדין.
השופט יעקובי ביסס את הכרעתו על העיקרון המשפטי של "גמירת דעת", תנאי הכרחי לכריתת חוזה, אשר נבחן במבחן אובייקטיבי – כיצד אדם סביר היה רואה את התנהלות הצדדים. בהיעדר מסמך חתום, ולאור המחלוקות הברורות שעלו מהטיוטות ומההתכתבויות, קבע בית המשפט כי לא השתכלל הסכם מחייב בין הרצברג לדונה בנוגע לתשלום שכרו. "התובע לא הרים את הנטל הנדרש לשכנע כי הנתבעת חזרה בה מעמדתה המפורשת לעניין זה", סיכם השופט.
בסופו של דבר, המשא ומתן בין דונה לבעלים המשיך ללא מעורבותו של הרצברג, והסכם מכר נחתם ביניהם ב-14 ביוני 2017, במתכונת שונה מזו שהתווה הרצברג.
פסק הדין מבהיר כי גם אם התובע "השקיע שעות עבודה בפרויקט וביצע פעולות שונות בקשר אליו", אין די בכך כדי לחייב צד שני בתשלום מיליוני שקלים, כאשר סוגיית התשלום עצמה נותרה במחלוקת עמוקה וללא הסכמה ברורה ומתועדת. התביעה נדחתה, והרצברג חויב לשלם לדונה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 50,000 ש"ח.
ת"א 36043-11-17
