תביעת הענק נדחתה: בית המשפט קבע כי הרב אבוחצירא לא יפצה חסיד שהפסיד מיליונים בעסקת נדל"ן כושלת ברומניה
איש העסקים יצחק איפרגן תבע 11 מיליון שקלים מהרב יקותיאל אבוחצירא ומעורבים נוספים, בטענה שהשקיע 1.5 מיליון אירו על בסיס הבטחה אישית וערבות של הרב • השופט בדימוס רפאל יעקובי דחה את תביעת התרמית, קבע כי לא הוצגה כל ראיה כתובה להתחייבות, וחייב את הנתבעים להעביר על שם התובע את הקרקע המופשרת, ששוויה צנח
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה תביעת ענק בסך של למעלה מ-11 מיליון שקלים שהגיש איש העסקים יצחק ג'ורג' איפרגן, חסידו לשעבר של הרב יקותיאל אבוחצירא, נגד הרב ושישה מעורבים נוספים. בפסק דין מפורט, שניתן ב-19 באוקטובר 2022, קבע השופט בדימוס רפאל יעקובי כי איפרגן לא הצליח להוכיח את טענתו המרכזית, לפיה הרב היה ערב אישית להשקעה של 1.5 מיליון אירו שביצע ברכישת קרקעות ברומניה, השקעה שבסופו של דבר ירדה לטמיון.
הסעד היחיד שפסק בית המשפט לטובת איפרגן היה העברת הבעלות על הקרקעות שנרכשו עבורו ברומניה על שמו, כפי שהציעו הנתבעים בעצמם במהלך ההליך המשפטי.
פרשת העסקה הכושלת החלה בשנת 2007, כאשר איפרגן, איש עסקים שפעל בצרפת ועלה לישראל, היה מחסידיו ומקורביו של הרב אבוחצירא, ראש "חצר" גדולה באשדוד. לטענת איפרגן, גיסו ואיש סודו של הרב, שלמה אלמלם, פנה אליו בשליחותו של הרב והציע לו להשקיع סכום כסף גדול בעסקת מקרקעין אטרקטיבית ברומניה. על פי התביעה, אלמלם העביר מסר ברור מהרב: ההשקעה היא "בחסותו וברכתו", והרב מתחייב אישית להשיב את מלוא קרן ההשקעה בתוך שישה חודשים, בתוספת אחוזים מהרווח.
איפרגן, שנתן אמון מוחלט ברב, העיד כי הסתמך באופן בלעדי על "דברי הרב, הבטחותיו והתחייבותו האישית" , והעביר כ-1.5 מיליון אירו לחשבונו של הנתבע 4, הרמן גרינברג, שהוצג כמוכר הקרקעות. אלא שהשנים חלפו, והבטחות לחוד ומציאות לחוד. הכסף לא הושב, רווחים לא נראו באופק, ואיפרגן נותר ללא תשובות וללא כל מסמך המעיד על זכויותיו בקרקע. פניותיו לרב ולמקורביו נתקלו בהתחמקויות, ובפגישה טעונה שהתקיימה לבסוף ביולי 2013, הכחיש הרב את התחייבויותיו וטען כי השבת הכסף מותנית במכירת הקרקע.
מנגד, הרב אבוחצירא טען כי כלל לא היה ערב לעסקה. לגרסתו, הוא רק שימש כמתווך רוחני שהעניק את ברכתו וקישר בין איפרגן, שחיפש אפיקי השקעה, לבין אנשי עסקים שהציגו בפניו את העסקה ברומניה. הרב הדגיש כי איפרגן היה צריך לבדוק את כדאיות העסקה בעצמו וכי הוא עצמו לא היה מעורב בפרטיה הפיננסיים.
ההליך המשפטי, שארך שנים, חשף רשת סבוכה של קשרים ומסרים שהועברו בעל-פה בין הדמויות השונות. השופט יעקובי ניתח את העדויות הסותרות, ובסופו של דבר הכריע כי נטל ההוכחה הכבד המוטל על התובע בעוולת תרמית לא הורם. הוא קבע כי בהיעדר כל מסמך כתוב, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי שהרב אכן התחייב אישית להשיב את קרן ההשקעה. "התמונה המתקבלת היא כי התובע היה מודע לסיכון האמור והעדיף לשאת בסיכון זה חלף סיכונים אחרים נוכח מעורבותו של הרב וברכתו להצלחת העסקה", כתב השופט בפסק הדין.
עוד קבע השופט כי הוכח שכספו של איפרגן אכן שימש לרכישת הקרקעות ברומניה ולפעולות הנדרשות להפשרתן לבנייה, ולא הוכח כי מי מהנתבעים שלשל את הכסף לכיסו. כישלון ההשקעה, כך עלה מההליך, נבע ככל הנראה מהמשבר הכלכלי העולמי של 2008 ומהתפוצצות בועת הנדל"ן ברומניה, ולא ממעשה הונאה מכוון.
השופט מתח ביקורת מרומזת על התנהלותו של איפרגן, וציין כי "בחר להעביר סכום עתק… מבלי לערוך בדיקות רקע – רק כי גורם מטעם הרב הנחה אותו לעשות כן".
בשורה התחתונה, בית המשפט דחה את כל טענותיו של איפרגן לקיומן של חובת נאמנות, ערבות, תרמית, גזל או רשלנות מצד הנתבעים. עם זאת, הורה לנתבעים להשלים את העברת הקרקעות על שמו של איפרגן או גורם מטעמו. לאור התוצאה, לא נפסקו הוצאות משפט, וכל צד נשא בהוצאותיו.
ת"א 55146-06-14
