בית המשפט המחוזי בפסיקה תקדימית: חברה שביצעה עסקת הלוואה אחת אינה "מוסד כספי" לצורכי מע"מ
השופט דורות קבע כי רשות המיסים חרגה מסמכותה כשניסתה לסווג את החברה כ"מוסד כספי" מכוח סעיף 58 לחוק מע"מ, וקרא לה לפעול לשינוי חקיקה במקום להשתמש בסמכות באופן "מאולץ"
פסק דין עקרוני שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים קובע כי רשות המיסים אינה יכולה לסווג חברה שעיסוקה הוא מתן הלוואה ייעודית וחד-פעמית לפרויקט נדל"ן כ"מוסד כספי" לצורכי מס ערך מוסף. בפסיקתו, קיבל בית המשפט את ערעורה של חברת "ברק תמ"א ים סוף 8 בע"מ" נגד החלטת מנהל מע"מ ירושלים, והורה לרשום את החברה כ"עוסק". פסק הדין, שניתן ביום 17 באוגוסט 2022 על ידי כבוד השופט אביגדור דורות, מהווה תמרור אזהרה לרשות המיסים מפני שימוש מרחיב בסמכויותיה וקובע כי הדרך הנכונה לשינוי סיווג של סוגי פעילויות היא באמצעות הליך חקיקה מסודר ולא באמצעות הפעלת שיקול דעת מנהלי במקרים שאינם מתאימים לכך.
הפרשה החלה כאשר חברת "ברק תמ"א ים סוף 8 בע"מ", שהוקמה כחברת בת ייעודית של קבוצת "ברק הס החזקות בע"מ" , פנתה למנהל מע"מ ירושלים בבקשה להירשם כ"עוסק". החברה הוקמה לצורך מטרה ספציפית אחת: גיוס מימון והעמדת הלוואה ליזם של פרויקט תמ"א 38 ברחוב ים סוף 8 בירושלים, וזאת במסגרת עסקה יחידה. לטענתה, פעילותה כללה גם שירותי ייעוץ וניהול הקשורים לפרויקט.
אולם, מנהל מע"מ ירושלים (להלן: "המשיב") החליט, בהתבסס על סמכותו לפי סעיף 58 לחוק מס ערך מוסף, לסווג את החברה דווקא כ"מוסד כספי". סעיף זה מאפשר למנהל לשנות את סיווגו של חייב במס אם "ראה שמהותם (של עיסוקיו) קרובה יותר לסוג האחר". לטענת המשיב, עיקר פעילותה של החברה היה מתן אשראי, כאשר שאר השירותים היו טפלים ואינטגרליים לפעילות זו. לשיטתו, מהות הפעילות של החברה דומה לזו של בנקים וגופים פיננסיים אחרים, וסיווגה כ"עוסק" ייצור לה יתרון לא הוגן על פניהם ויפגע ב"הרמוניה הסיווגית" במשק. המשיב הסתמך בהחלטתו, בין היתר, על החלטת מיסוי קודמת (3314/16) שקבעה כי חברות המקשרות בין לווים למלווים יסווגו כמוסד כספי.
החברה הגישה ערעור על ההחלטה. בערעור נטען כי המשיב חרג מסמכותו. לטענת החברה, היא אינה עונה על אף אחת מההגדרות המפורשות של "מוסד כספי" המופיעות בסעיף 1 לחוק מע"מ, עובדה שהמשיב כלל לא חלק עליה. נטען כי שימוש בסעיף 58, שהוא סעיף חריג שיש להפעילו בזהירות, אינו יכול לשמש כדי לעקוף את ההגדרות הברורות בחוק וליצור סיווג חדש יש מאין. עוד טענה החברה, כי הניסיון להישען על הגדרות מחוק הבנקאות הוא "מלאכותי", שכן ברור לכל שהיא אינה בנק. הדרך הנכונה, לשיטתה, הייתה לפעול לתיקון החקיקה ולהוסיף את תחום פעילותה להגדרת "מוסד כספי", אם הרשות סבורה שכך ראוי.
השופט אביגדור דורות קיבל את טענות המערערת במלואן. הוא קבע כי בחינה מדוקדקת של פעילות החברה מעלה שמדובר בעסקה אחת ויחידה, ולכן פעילותה אינה "דומה" לפעילותם של הגופים המוגדרים בחוק כמוסד כספי, כגון בנקים וחברות ביטוח. "החלטת המשיב לפעול בהתאם לסעיף 58 לחוק נראית מאולצת ובאה בכדי לסווג את המערערת בסיווג שאינו מתאים להוראות החוק והצו", כתב השופט בפסק הדין.
השופט קבע כי המשיב חרג מסמכותו או שהפעיל את שיקול דעתו באופן בלתי סביר המצדיק התערבות שיפוטית. הוא אף ציין כי גם החלטת המיסוי שהמשיב הסתמך עליה דנה בחברות "שהיקף ותדירות פעולותיהם" מצדיקים סיווג כזה, תנאי שאינו מתקיים במקרה של עסקה בודדת.
בסופו של פסק הדין, מתח השופט דורות ביקורת על דרך פעולתה של רשות המיסים וקרא לה לפעול ב"דרך המלך": "טוב ייעשה המשיב אם יפעל בדרך המלך על מנת לבצע שינויים והתאמות בחוק, או על ידי שינוי הוראות הצו, על מנת להתאים את החקיקה למקרים הראויים לכך ועליו לפעול בהתאם להוראת סעיף 58 רק באופן זהיר וחריג".
לאור כל האמור, הערעור התקבל, והוחלט כי על מנהל מע"מ לרשום את החברה כ"עוסק". בנוסף, חויב המשיב לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 20,000 ש"ח.
ע"מ 79285-12-20
