המחוזי קבע: סירוב בנק מזרחי טפחות להעביר כספים מרוסיה היה סביר, למרות התנהלות "מבולבלת ובעייתית"
נדחה ערעורו של עולה חדש שתבע את הבנק לאחר שעיכב העברה בסך 10,000 דולר ממשפחתו ברוסיה; השופטת אביגיל כהן קבעה כי הבנק פעל כדין מכוח הסנקציות הבינלאומיות, אך הותירה על כנו פיצוי שנפסק בערכאה הנמוכה בגין עוגמת הנפש שנגרמה ללקוח עקב התנהלות לקויה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה את ערעורו של קונסטנטין טובלין, עולה חדש מרוסיה, וקבע כי בנק מזרחי טפחות פעל באופן סביר כאשר סירב להעביר לחשבונו כספים שנשלחו מבנקים רוסיים הנתונים תחת סנקציות בינלאומיות. בפסק דין מיום 29 בספטמבר 2025, קבעה סגנית הנשיא, השופטת אביגיל כהן, כי המדיניות של הבנק לאמץ סנקציות בינלאומיות, לרבות אלו שהוטלו על ידי בריטניה, היא לגיטימית ומצדיקה את עיכוב הכספים. עם זאת, בית המשפט הותיר על כנו פיצוי בסך 5,500 שקלים שנפסק לטובת טובלין בערכאה הקודמת, בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו עקב התנהלות "מבולבלת, לא עקבית ובעייתית" של הבנק לאחר עיכוב הכספים.
הפרשה החלה כאשר טובלין, אזרח ישראלי ועולה חדש, ציפה לקבל לחשבונו בבנק מזרחי טפחות סך של 10,000 דולר בשתי העברות ממשפחתו המתגוררת ברוסיה. חלק מהכספים, כך נטען, נועדו לתשלום דמי מזונות עבור בתו הקטינה. הבנק סירב לזכות את חשבונו של טובלין בכספים, בטענה שהבנקים השולחים ברוסיה, SBERBANK ו-ALFA BANK, כלולים ברשימות הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה.
בכתב התביעה המקורי, שהוגש לבית משפט השלום, טען טובלין כי הבנק התרשל בכך שלא יידע אותו מראש על מדיניותו בנוגע לסנקציות, למרות שידע על זיקתו לרוסיה ועל הכספים שהוא צפוי לקבל. לטענתו, במשך תקופה ארוכה הבנק מסר לו תשובות מתחמקות כמו "הנושא בטיפול", דרש מסמכים לא רלוונטיים, ויצר מצג שווא שההעברות יאושרו, ובכך הפר את חובות האמון והגילוי כלפיו.
מנגד, בנק מזרחי טפחות טען כי פעל בהתאם לדין ולמדיניותו המחמירה בנושא איסור הלבנת הון ומימון טרור. הבנק הסביר כי הוא מחויב לנהל סיכונים, ומדיניותו כוללת אימוץ סנקציות בינלאומיות, לרבות אלו של ממשלת בריטניה. משכך, סירובו להעביר כספים מבנקים הנמצאים תחת סנקציות הוא "סירוב סביר" המותר על פי חוק הבנקאות. עוד נטען כי הבנק חוסה תחת הגנות סטטוטוריות הפוטרות אותו מאחריות נזיקית כאשר הוא פועל בתום לב לאכיפת חוקי איסור הלבנת הון.
בית משפט השלום קיבל ברובו את עמדת הבנק וקבע כי עיכוב הכספים היה כדין. עם זאת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות הבנק מול הלקוח לאחר העיכוב. בפסק הדין צוין כי במקום לספק הסבר ברור, הבנק דרש אסמכתאות שונות, העלה שאלות לא רלוונטיות, וסיפק תשובות מעורפלות. בשל התנהלות זו, שגרמה לטובלין "תחושה לא נוחה", פסק לו בית משפט השלום פיצוי בסך 5,500 שקלים בגין עוגמת נפש.
טובלין ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בערעור נטען, בין היתר, כי הבנק כלל לא אימץ כדין את הסנקציות הבריטיות, וכי טענתו בעניין זה הועלתה בדיעבד כדי להכשיר טעות מקורית, שבה ייחס את העיכוב לסנקציות אמריקאיות שלא היו רלוונטיות. עוד טען המערער כי בית המשפט שגה בהחלת פסק דין עקרוני בעניין אברמוביץ', כיוון שהבנק לא הוכיח שביצע בדיקה פרטנית לאיתור חריגים לסנקציות.
כאמור, השופטת כהן דחתה את טענות הערעור המרכזיות ואימצה את נימוקי הערכאה הקודמת. היא קבעה כי המדיניות המוצהרת של הבנק באתר האינטרנט שלו נוסחה באופן רחב מספיק כדי להבהיר ללקוח סביר שהבנק רשאי לאמץ סנקציות של מדינות שונות, ולא רק של ארה"ב או האיחוד האירופי. "דרישתו של המערער כי הבנק יציין באופן ספציפי כל מדינה שסנקציותיה עשויות להיות מאומצות על ידו היא בלתי סבירה ובלתי מעשית", כתבה השופטת בפסק הדין.
באשר לטעותו הראשונית של הבנק בזיהוי מקור הסנקציות (ארה"ב במקום בריטניה), קבעה השופטת כי אין לייחס לכך משמעות מכרעת. "העובדה המהותית והמכרעת נותרה ללא שינוי", ציינה, "הבנקים היו נתונים לסנקציות בינלאומיות במועד הרלוונטי". היא הוסיפה כי הטעות סבירה בהתחשב בכך שההעברות בוצעו ימים ספורים לאחר פרוץ המלחמה, בתקופה של אי-ודאות ושינויים תכופים.
השופטת כהן דחתה גם את הטענה כי הבנק לא הביא עדים רלוונטיים וקבעה כי עדותו של מנהל מחלקת הציות בבנק הייתה מספקת. לבסוף, היא קבעה כי אין מקום להתערב בסכום הפיצוי שנפסק בגין עוגמת נפש, שכן הוא נתון לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
בסופו של דבר, הערעור נדחה, וטובלין חויב לשאת בהוצאות הבנק בסך 7,000 שקלים.
ע"א 59677-02-25
