ה"עוקץ" בעסקי שטיפת הרכב: האחים מיקוליצקי חויבו לשלם 2.6 מיליון ש"ח לשותפם לשעבר
בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי רמי ועופר מיקוליצקי ביצעו "גזל" שיטתי של כספי שותפם, ישראל אלחלל, תוך שימוש במאות שיקים פתוחים שניתנו להם. השופטת חנה פלינר חשפה בפסק הדין דפוס פעולה חוזר של רמי מיקוליצקי, שהיה פושט רגל, ונהג להשתמש ב"ספונסרים" תמימים להפעלת עסקיו, תוך שהוא מותיר אותם עם חובות עתק.
בפסק דין חריף ונוקב, שניתן ב-29 באפריל 2025, הורתה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, חנה פלינר, לאחים רמי גבע מיקוליצקי ועופר-גיל קסטל מיקוליצקי לשלם סכום של 2,627,284 ש"ח לשותפם העסקי לשעבר, ישראל אלחלל. פסק הדין חותם סאגה משפטית ארוכה שהחלה עוד בשנת 2014, וחושף מסכת תרמית מתוחכמת, או כפי שהגדירה זאת השופטת, "פרשה ארוכה וכואבת, אך גם עגומה ומערבת מעשים בלתי חוקיים בעליל".
הפרשה החלה בשנת 2013, כאשר רמי מיקוליצקי, שהפעיל עסק לשטיפת רכבים והיה לקוח של אלחלל, הציע לו למזג את פעילותם העסקית. אלחלל, בעל עסק צנוע למכירת חומרי ניקוי תעשייתיים , "הסתנוור", כלשון השופטת, מהפוטנציאל העסקי שהוצג לו. מיקוליצקי הציג בפניו מצגים לפיהם העסק המשותף צפוי להניב רווחים חודשיים של מאות אלפי שקלים , ואף הציג מסמך בכתב ידו בו התחייב להרוויח 180,000 ש"ח בחודש.
מאחר שרמי מיקוליצקי היה מצוי בהליכי פשיטת רגל באותה עת, סוכם כי כל הפעילות העסקית תתנהל דרך חשבונות הבנק והעוסק המורשה של אלחלל. אחיו של רמי, עופר, צורף כמנהל הכספים והאדמיניסטרציה. אלחלל, שנתן אמון מלא בשותפיו החדשים, מסר לידיהם לאורך תשעת חודשי הפעילות המשותפת כ-700 שיקים חתומים "על החלק", שני כרטיסי אשראי, וכן הזרים לעסק הלוואות וכספים אישיים רבים.
הקריסה החלה כאשר האחים הציעו לאלחלל להקים חברה בע"מ כדי לגייס הלוואות בערבות מדינה. רואה החשבון של אלחלל, מר בני גאון, החל לחשוד כאשר התקשה להבין מדוע עסק כה רווחי לכאורה זקוק להלוואות גדולות. הוא הפנה את אלחלל לרו"ח חקירתי, יחיאל שיפר, שבדיקתו העלתה חשדות כבדים: פערים עצומים בין הכנסות להוצאות, וחשד כי השיקים הרבים לא שימשו לספקים אלא נלקחו לצרכיהם האישיים של האחים ולתשלומים לגורמים בשוק האפור.
השופטת פלינר קיבלה את גרסתו של אלחלל וקבעה כי האחים חרגו באופן בוטה מההרשאה שניתנה להם. היא קבעה כי התקיימו יסודות עוולת הגזל, כאשר האחים העבירו שלא כדין כספים ושיקים מחשבונותיו של אלחלל לשימושם העצמי. פסק הדין נשען במידה רבה על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, רו"ח יניב בוכניק, שמונה לבדוק את הפעילות הכספית בעסק. רו"ח בוכניק מצא "גירעון כספי בגובה 2,627,284 ש"ח לכל הפחות, אשר מצביע על לקיחת כספים מהעסק". עוד מצא המומחה הפרש של למעלה מ-3 מיליון ש"ח בין סך השיקים שנמשכו מהחשבונות לבין סכום המזומן שהופקד בחזרה.
אחד החלקים המרתקים בפסק הדין עוסק בדפוס הפעולה השיטתי של רמי מיקוליצקי. השופטת קבעה כי המקרה של אלחלל אינו אירוע בודד, אלא "שידור חוזר" של מעשים דומים שביצע בעבר. היא התייחסה לעדויות של שותפות קודמות, סיגלית טובול וניצה פז (שהייתה גם היא נתבעת בתיק והגיעה לפשרה), שתיארו כיצד מיקוליצקי השתמש גם בהן כ"פרונט" להפעלת עסקיו עקב היותו פושט רגל, והותיר גם אותן עם חובות כבדים. "הגעתי לכלל מסקנה שלצורך ניהול העסק של שטיפת הרכבים… פעל רמי בעבר בחסות סיגלית, ולאחר מכן באמצעות ניצה, שאף אותה הותיר בחובות", כתבה השופטת.
נקודה משפטית מעניינת נוספת היא דחיית טענת ה"אשם התורם". אף שהשופטת מתחה ביקורת על תמימותו של אלחלל ועל העובדה שמסר מאות שיקים פתוחים מבלי לפקח, היא קבעה כי אין מקום להפחית מאחריותם של הנתבעים. היא אימצה גישה משפטית לפיה הכרה באשם תורם בעוולת הגזל כמוה כמתן תמריץ לגזלנים, שכן הם יידעו שיוכלו לשמור חלק מהשלל בידיהם עקב רשלנות הקורבן. עם זאת, הבהירה השופטת כי קביעה זו תקפה רק ביחסים הפנימיים בין הצדדים, וכי כלפי צדדים שלישיים שמחזיקים בשיקים, אלחלל עדיין נושא באחריות.
בסופו של דבר, חייבה השופטת פלינר את האחים מיקוליצקי, ביחד ולחוד, לשלם לאלחלל סך של 2,627,284 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ש"ח. מסכום זה ינוכה סך של 500,000 ש"ח שקיבל אלחלל במסגרת הסכמי פשרה עם נתבעים אחרים בתיק.
ת"א 44767-04-14
